משחקי מחשב יותר מתמיד הופכים לכלי להוצאת אגרסיות, מדוע ? כשהוירטואזיות שולטת, כשהפגנת המיומנות במקום הסביבה המטיבה והמאורגנת הפכה להיות שם המשחק, אלו שיש להם סבלנות, אנשים שלא אכפת להם לכלות את הזמן ברכישת טכניקה מעייפת שולטים במשחק.

השחקנים החדשים צריכים להתאים את עצמם, ההנאה הפכה להיות נחלת המוצלחים והחדשים נהנים בעיקר לעשות Deploy(בבאטלפילד) ושוב פעם Deploy, אז נכון שבקלות אפשר ללמוד ולהשתפר, אבל זה לא מטרת המשורר במשחק שיכול להיות סוג של אמנות, כלי להבעה של האנשים שיצרו אותו, הופך להיות זירת קרב של חוסר סדר.

התופעה קיימת גם בסינגל פלייר,לעיתים בצורה שונה.

אני זוכר שבמשחקים הישנים הגרפיקה אמנם הייתה נחותה, אבל הסביבה הייתה הרבה יותר נרחבת, הרגשת שאתה מסתובב ויכול להרגיש את האווירה של להיות חלק מהמשחק, חלק מהסביבה ולחוות את האמנות של יוצרי המשחק, נכון שזה היה רחוק להיות ממה שאני מדמיין וממה שאני חושב שצריך להיות, אבל כיום באטלפילד 1 הפך להיות סביבה מפוזרת, לא ממוקדת אך חנוקה, לא עקבית ולא על פי התקדמות מתמדת תוך כדי צעדים ברורים להשגת המטרה.