תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 5 מ 5
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    01.03.2007
    הודעות
    177
    הקטע קצת ארוך, אז תתחשבו בזה לפני שאתם מתחילים לקרוא.

    במקלט כחול, מקלטם של שודדי הים הנוראים הידועים בשמם לינת'ה, בחדרים העמוקים ביותר שבאי הצף המלאכותי הזה, דלת נפתחה, ונסגרה. בחדר שמעבר לדלת יש איש זקן שישב על כיסא מגולף ושומר ראש. וכעת, יש שם גם בחור רגוע, אך לא לגמרי חף מעצבנות.
    "לשם מה באת הנה, איש צעיר?, ומה שמך?" שאל אותו האיש הזקן.
    "אדוני," ענה 'האיש הצעיר', "שמי הוא דלן בוך. שמעתי רבות עליכם, משפחת לינת'ה, וסיפורים אלה הלהיבו אותי. שמעתי רבות על מעללי הגבורה שלכם, וברצוני להיות חלק מהארגון האדיר הזה".
    "ומדוע עלינו לקבל אותך? מה מבדיל אותך מכל ילד שאני יכול למצוא בכל עיר בעולם הזה?".
    "עברתי אימונים רבים, אדוני, והגעתי לרמת שליטה נאותה בחרבי." הוא הניח יד בחיבה על הלהב שהיה מונח על ירכו. "מלבד זאת, יצאתי למסעות רבים, והרחקתי לא מעט אל עבר הפראא. וגם קיבלתי מזכרת מהביקור הזה, מזכרת שלא אוכל לשכוח בקלות".
    הוא הפשיל את צווארונו וחשף את החרכים שעל צווארו. זימים.
    "יפה יפה," אמר האיש הזקן. "אתה אומר שהגעת לשליטה נאותה בחרבך, הה? בוא ונראה. אטק," הוא פנה לשומר הראש שלידו "תוכל לבדוק את יעילותו של הבחור הצעיר הזה בקרב? ואנא, אל תגזים. איני רוצה שהרצפה הנקייה הזאת תתלכלך".
    אטק פסע קדימה, שלף את חרבו והניף לעבר דלן, אשר לא נראה מודאג במיוחד. הלהב הונחת, ובאותו רגע נשמע רחש של התחככות מתכת במתכת וצלצול חרבות. חרבו של דלן חסמה את חרבו של אטק.
    עוד לפני שאטק הספיק להגיב, דלן הסיט את חרבו הצידה, ניתר בקלילות אל מאחורי גבו והצמיד את חרבו לגרונו. דלן הפריד את הלהב מצווארו של אטק וניגב בעזרת מטפחת את חריץ הדם שהופיע על צווארו של אטק.
    "סלח לי, אדוני," אמר דלן "כמעט שכחתי שאינך רוצה שהרצפה תתלכלך".
    האיש הזקן הביט בו רגע ארוך, ואז חייך. "התקבלת".

    האיש הזקן איתו נפגש דלן, שהיה אחד מבכירי הארגון, החליט שהוא לא צריך אימונים בחרב ושלח אותו ישר למשימה הראשונה שלו. המשימה הייתה להעביר משלוח סחורה לאיזושהי עיר שהייתה ביחסי מסחר עם הלינת'ות. מוקדם בבוקר דלן נפגש עם חברי הספינה וידידות אמיצה נקשרה ביניהם מיד. דלן התחבר במיוחד עם מלח אחר בשם אנדט מל.
    הספינה הספיקה לשוט יומיים לפני שהכל השתבש. בבוקר היום השלישי השמיים החלו מתעננים, והצופה ראה ספינה באופק. הקפטן הורה לברוח ממנה כי "זו משימה פשוטה של העברת סחורה, לא משימת שוד. אין צורך בקרב אם אנחנו יכולים להתחמק ממנו". אבל התברר שהם לא יכלו להתחמק ממנו. הספינה התקרבה אליהם משמעותית עד הערב. לאחר שהסתכל על הספינה במשקפת אמר הקפטן "זו ספינה של הממלכה. יש להם דם דרקון איתם. נראה שהם ציידי שודדי ים. הם לא ישיגו אותנו לפני הבוקר שמחר, אבל לפני הצהריים. נצטרך להילחם. ואנחנו נילחם. עד טיפת הדם האחרונה; שלהם, או שלנו".
    "נראה שקרב רציני מתקרב" אמר דלן לאנדט. "אנחנו נשרוד אותו," הוא ענה. "תאמין לי, החיילים האלה של הממלכה לא שווים הרבה. אנחנו ננצח אותם בקלות". אני מקווה שאתה צודק," ענה דלן. "יש לי ניסיון קרבי בצד שלי, לא בצד של היריב; כלומר, אני מיומן בקרב, אבל אני לא יודע כלום על הרמה של מי שאני נלחם איתו". "אני כן. תסמוך עלי, שום דבר לא יקרה".
    עד הבוקר הספינה השנייה צמצמה את המרחק ביניהן לכמה מאות מטרים. לא עברה שעה קלה, ודפנות הספינות נחבטו אלה באלה. חיילים חמושים זינקו לסיפון ספינתם, והקרב החל.
    הוא נמשך זמן רב, והתפרש לשתי הספינות. חרבות שרקו באוויר, התנגשו אלה באלה, ומדי פעם גם נתקעו בגופו של מישהו. ככל שהקרב התקדם, הכף נטתה לטובתם. מעט משודדי הים נהרגו, בעוד שלוחמי הממלכה נטבחו בקצב הולך וגובר.
    דלן קטל את הלוחם שאיתו נלחם על הסיפון העליון בספינתו והביט על שדה הקרב. עליונותו של הצד שלו הייתה ברורה. "מה אמרתי לך?" אנדט בדיוק הצטרף אליו, ונאלץ לצעוק בגלל המולת הקרב. "אין להם שום סיכוי. אנחנו גומרים אותם בקלות". ואכן, הלוחם האחרון של הממלכה הוכרע ארצה. הקרב נגמר.
    אנדט צחק בשמחה, קרא קריאת ניצחון וטפח על כתפו של דלן. דלן חייך. ואז, חיוכו קפא, ודעך. לא כל לוחמי הממלכה מתו. אחד נשאר. הוא פסע על הסיפון העליון בספינתו ובחן את שדה הקרב בו הובסו לוחמיו. אז דם הדרקון שלף מתחת לגלימתו חרב ענקית. כשהוא מניף בקלילות את הדייקלהב סביב ראשו, הוא קפץ לסיפון התחתון והחל טובח בשודדי הים.
    דלן ואנדט הביטו כלא מאמינים בהתהפכות הקרב לרעתם. "אין לנו שום סיכוי נגדו?" שאל דלן. "הקפטן!" קרא לפתע אנדט. הקפטן שלף את חרבו האימתנית והתקדם לעבר דם הדרקון באיטיות, מלא זעם עצור. והזעם התפרץ. הוא הניף את חרבו בצעקה, אך יריבו חסם אותה. לאחר כמה חילופי מהלומות הנשגב הניע את חרבו בתנועה סיבובית, ובעודו נעטף אנרגיה רוחשת הוא ניפץ את חרבו של הקפטן ותקע אותה בליבו.
    "ללללאאא!!!" צרח אנדט וזינק קדימה לפני שדלן הספיק לעצור אותו. הוא רץ אל דם הדרקון ותקף אותו, אך ההוא לא היה יריב ראוי. חרבו נחסמה, ובטנו שוספה. הוא נפל לרצפה בעיניים מזוגגות, שלח לדלן מבט אחרון, וצנח אחורה.
    דלן אבד בזעם עיוור ועמד לעשות כמעשה ידידו, כשלפתע העננים נפתחו ובדיוק מעל ראשו נגלה שמש הצהריים, ושטף אותו באורו הטהור. הוא עצר במקומו, ונתן לתחושה הנפלאה למלא אותו. מבעד לעיניו העצומות הוא ראה דמות זוהרת שאמרה לו "הנני שולח אותך אל העולם, למען תביא את הצדק. השתמש בחוכמה בכוח שניתן לך. קום!"
    דלן פקח את עיניו וחזר לסערת הקרב, לדם הדרקון הטובח בחבריו. הוא ידע שחרבו לא תוכל לעמוד מול הדייקלהב של יריבו. הוא יכול היה להתמודד מולו, אך החרב היוותה בעיה. אבל כבר נאמר 'אם אינך יכול להביס אותם, הצטרף אליהם'. או במקרה הזה, צרף אותם אליך.
    הוא קפץ בקלילות אל הסיפון התחתון ורץ קדימה אל הדמות הגבוהה הנעה במחול פראי של מוות וכאב. כמו בהילוך איטי, הדייקלהב התקרב אליו, במטרה לחתוך אותו לשניים. הוא זינק בקלילות, נתן לדייקלהב לעבור מתחתיו ונחת עם ידיו על הלהב. אז, לפני שדם הדרקון הבין מה מתרחש, הוא תפס ברגליו חבל מתנפנף, עקר את הדייקלהב מיד יריבו ונחת במרחק כמה מטרים משם.
    הוא קיווה שחבריו יצליחו לעכב את אויבו מספיק זמן. הוא הניח למוחו להירגע, וכאילו ידע מאז ומעולם מה לעשות הוא חיפש את החיבור לדייקלהב, ניתק את דם הדרקון ממנו והניח לו להחליף את מקומו. זה היה קל משציפה. זיכרונות הציפו אותו, בהם הוא אחז באותו דייקלהב ובעזרתו הוא טבח לא באחד, כי אם בעשרות דמי דרקון.
    הוא גיחך. כמה מסוכן יכול האחד הזה להיות?
    הוא פקח את עיניו בדיוק כדי לראות כיצד חברו האחרון נופל. יריבו הפנה אליו מבט כועס והחל מתקדם לעברו. דלן נכנס לעמדה הגנתית והכין את עצמו לקרב. כשהוא הגיע קרוב מספיק, דלן תקף אותו. הוא הנחית את החרב על ראשו, אך הוא חסם את ההתקפה בידיו החשופות. יריבו בעט בו במהירות, אך הוא התחמק הצידה באלגנטיות.
    הוא אסף כוח למכה חזקה במיוחד שהתקרבה במהירות למותנו של אויבו, אך הוא פשוט פסע אחורה והניח לחרב לחלוף סנטימטרים ספורים מבטנו. הוא תקף שוב, בסדרת מהלומות שדלן הספיק לחסום רק במזל. לפני שדלן הספיק להתאושש, הוא הותקף שוב באגרוף מהיר שעוד לפני שהוא הגיע אליו הוא נעטף בזרם מים לא מוחשי שהתפתל סביבו וזהר קלושות. דלן קפץ למעלה, ונחת על המעקה שהיה מעליו.
    התברר שהאחד הזה הוא קשה משחשב. הוא ידע שהוא לא יוכל להמשיך זמן רב. כשיריבו קפץ למעקה לידו, הוא זינק למרחק והרגיש כיצד כוח מעניק עוצמה לקפיצתו. דם הדרקון קפץ מהמעקה גם הוא, ונחת במרחק כמה עשרות מטרים ממנו.
    דלן החליט. 'אני אנצח אותו עכשיו – או לעולם לא'. הוא זינק כלפי מעלה, ותקע את חוד הדייקלהב שלו במוט המאונך של התורן. אז הוא השתמש בשארית התנופה מקפיצתו, התרומם באוויר, עשה סלטה והחל צונח ישירות אל דם הדרקון שמתחתיו. הוא הרים את הדייקלהב שלו מעל ראשו, ומילא אותו באותו הכוח שעזר לו קודם בקפיצתו.
    כשהגיע לטווח המתאים הוא הנחית את הלהב, וזה חדר בלי התנגדות לגופו של יריבו. הוא קפץ שנית, ונחת מטרים ספורים לפני יריבו. זה הביט בו רגע, ואז צנח הצידה.הקרב הוכרע סוף כל סוף.
    דלן הביט סביבו. שתי הספינות היו הרוסות לגמרי. הרצפה מנותצת, המפרשים קרועים, ובאחת מהן התורן גם נפל. הן בקושי צפו. הן לא היו שוות כלום בתור כלי שיט. אבל הן היו מצוינות בתור מגרש אימונים.

    אם היית עובר שם בלילות הבאים, היית יכול לראות את הבזקי המהות שנוצרו כשדלן התאמן. לבסוף הוא הגיע לתוצאה הסופית: רצף התקפות מתוגברות במהות, אשר היה קשה לעמוד בפניהן. הוא ניסה את הרצף על התורן שנותר, וזה צנח ללא בעיות.
    ביום שלמחרת הוא ראה ספינה באופק. היא התקרבה לעברו, ונראה היה שהיא לא במקרה שטה לכיוונו אלה שהיא ראתה את הספינות והחליטה לבדוק את פשר התעלומה המוזרה.
    כשהספינה הגיעה, אנשיה ירדו וגילו את שדה הקרב השומם. הם הסתובבו, מדברים ומשערים השערות. מדבריהם התברר שהם משרתי הממלכה. "חייב להיות לפחות אדם אחד ששרד" אמר אחד מהם. "יש" ענה לו קול. הם הסתובבו במהירות וראו את דלן שעמד מולם, מחייך, ומחזיק להב באורך תשעים סנטימטר.
    הם שלפו את חרבותיהם מיד, אך לא היה להם סיכוי. הם נטבחו אחד אחד, ללא כל סיכוי להימלט. האחרון נעמד וכיוון את חרבו לכיוון פניו של דלן. "בשם הממלכה," הוא קרא בקול רועד, "אני מצווה עליך לזרוק את נשקך ולהיכנע. אז ניקח אותך לאי המבורך ולאחר משפט הוגן נהרוג אותך".
    דלן זרק את הדייקלהב שלו על הרצפה. "עכשיו התקרב הנה, תועבה" אמר האיש בעל הקול הרועד, שהפך לפחות רועד. דלן פסע לעברו, ורק כדי למחוק מפניו את החיוך המרוצה שאמר 'אה הה! הבסתי אותך, בן שמש ארור' הוא תפס את פרק ידו שהחזיק בחרב וסובב אותו בכוח כך שהחוד דקר קלות את חזהו. "ראשית," אמר דלן בקול שקט "איני מכבד את שם הממלכה ולא אכנע לאלה המסתתרים מאחורי האיום ששם זה מטיל כתינוקות מאחורי אימם. שנית, האי המבורך אולי היה מבורך, אך כבר נמלא טומאה ממעשיכם הנלוזים. ושלישית," הוא הרעים בקולו, "לא אסכים להיקרא תועבה כשאדוניך מתחנפים כל יום לחזקים מהם, מתכננים איך לתקוע לממונה עליהם סכין בגב וחושבים שעצם היותם חזקים מאנשים אחרים מקנה להם את הזכות להתייחס עליהם כאל זבל!"
    "בשם הממלכה.." גמגם האיש.
    "לשם זה אין משמעות בעיני," צעק דלן, "וגם לא לך" הוא לחש. הוא דחף את ניצב החרב והחדיר אותה לליבו של האיש, והביט בעיניו כשהן התערפלו ונעצמו. הוא זרק את החרב הצידה, הרים את הדייקלהב שלו, והחזיר אותו למקומו.
    הוא טיפס על הספינה הריקה כעת, בה הגיעו שליחי הממלכה. בזמן שהפליג משם, מתפעל לבדו את הספינה כולה, הוא שקע בהרהורים. הממלכה היא זו שגרמה להרג שהוא הותיר מאחוריו. היא זו הגורמת סבל לאנשים כה רבים, ומתייחסת אל כולם כאל נחותים ממנה או כאל שליחי הרשע. היא זו המאמינה שזכותה, או אפילו שחובתה להחזיק את הבריאה באגרוף ברזל ולפורר אותה תוך כדי מעשה.
    שליחי הממלכה הם אלה הראויים להיקרא תועבות.
    הוא ידע עכשיו מה מטרתו אליה הוא יחתור במשך שארית חייו. להפיל את הממלכה, ולהקים במקומה שלטון אחר, צודק יותר, חזק יותר, אנושי יותר. אבל קודם, עליו להשיג לעצמו כלים שיעזרו לו בהצלחת משימתו, בני ברית שיתמכו בו, וחשוב יותר מכל – חברים השווים לו בכוחם, ומאמינים גם הם במטרה הצודקת הזו.

    מקווה שאהבתם
    נכתב במקור על ידי the Nerubian
    אני יכול לדמיין את כל בדיחות הבקר שיהיו מסביב לשולחן.

    "יש להם מינוטאור? זה בסדר, גם לנו יש בקר"

    "אולי תשחק אשף?"
    "מה?! אני לא משחק בקר!"

    "יש לך בעיה עם זה שאני משחק אשף שנוטה לטוב?"
    "מצטער, זה פשוט מזכיר לי את הפרות הקדושות מזירת המבוך במאנצ'קין נולד 2"

    "זרועו של יסודן האש מכה בך בעוצמה. אתה נזרק אחורה, אפוף להבות..."
    "אווו... בקר על האש!"
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    21.12.2006
    הודעות
    209
    אני באמת אהבתי.
    אמנם המאפיין הוא "פיראט שפרש אחרי הרפתקאה", אבל אני מניח שבמובן מסויים אפשר לומר שדלן פרש מעסקי השוד הימי.
    הסיפור של הדמות פשוט מגניב מכדי שאפשר יהיה לתת לעניין פעוט כפרישה להפריע
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    01.03.2007
    הודעות
    177
    הנה הטקסט של הדמות, ב - ZIP.
    ????? ??????? ????? ???????
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    09.02.2008
    הודעות
    49
    אהממ. אני חושב שקצת הזדרזת עם הנשימה השנייה, אבל רעיון מגניב! אומנם עדיין לא התחלתי לשחק בנשגבים באופן רציני בגלל שלא מצאתי אף אחד באזור שלי שמכיר את המשחק, אבל רציתי להכין דמות סולארית שמצטרפת ללינת'ה, בגלל שהם מגניבים! מי לא אוהב להיות גם דג וגם פיראט?
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    20.01.2007
    הודעות
    880
    נכתב במקור על ידי leeron-san
    אהממ. אני חושב שקצת הזדרזת עם הנשימה השנייה, אבל רעיון מגניב! אומנם עדיין לא התחלתי לשחק בנשגבים באופן רציני בגלל שלא מצאתי אף אחד באזור שלי שמכיר את המשחק, אבל רציתי להכין דמות סולארית שמצטרפת ללינת'ה, בגלל שהם מגניבים! מי לא אוהב להיות גם דג וגם פיראט?
    שודדי הקריביים: תיבה של איש מת. נראה כמה תרצה להיות דג אחרי הסרט הזה.
    שתף ב-Google+

הרשמה