תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 2 מ 2
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    שומעת:
    Kt Tunstall- Drastic Fantastic


    אני לא זוכרת לפני כמה זמן בדיוק הבחור הזה המליץ לי על קייטי טאנסטול. זה היה ממזמן, אבל לא יותר מדי ממזמן בשביל להיחשב כמשהו ישן מספיק מבחינתי.
    על כל פנים, בגלל שהבחור הוא כזה אליל שלי בתחום המוסיקה [ושל כל בן אדם נורמאלי שישים לב לעיסוק האובססיבי שלו במוסיקה], שינסתי מותניים והקשבתי לכל אחת מהרצועות בדיסק הראשון שלה- Eye for the Telescope. לא אשקר ולא אלעה שהיא הצליחה לתחוב את המוסיקה שלה בין שתי הזמרות היותר מוערכות ברשימת מוסיקת הלסביות שלי, והתיישבה ככה קצת מתחת לאנני דיפרנקו [ani difranco] וטיפה מעל למליסה הטרידג' [melissa etheridge] - תלוי ביום ובמצברוח שלי.
    למעשה, היא מצאה חן בעיני כל כך שבעצמי ניסיתי להפיץ אותה למקורבי- אבל אני כנראה לא כריזמטית כמו הבחור ההוא, וקייטי נשארה נחלתי שלי בלבד. אני לא מתנגדת, כמובן, אבל היא מהזמרות האלה שדווקא היה לי נחמד לדעת שעוד אנשים מעריכים.

    לפני קצת פחות משבוע, בעודי משוטטת באתר הזה של גיטרטאוון-לונדון [בגלל הדיון הזה של קלאנק], מצאתי את הקישור הנכסף לאתר הבית של קייטי. לא שחיפשתי אותו אי פעם- כי לא כזה קשה למצוא אותו, אבל כשנתקלתי בו ונכנסתי, וראיתי שהוציאה אלבום נוסף נמלאתי כמיהה וחשק עז להניח עליו את ידי. האישה של אבא שלי, שבצורה מקרית לחלוטין ביקרה באמריקה עד אתמול, התבקשה [נדרשה יותר נכון] להיכנס לאחת מהחנויות שם ולהשיג לי אותו.



    אני מודה בחטאי ולא משקרת- הליך קניית דיסקים הוא עניין מאוד זר לי, ולרוב כשאני עושה את זה, אני לא בדיוק יודעת מה לעשות עם עצמי. כלומר- מה קודם? לעיין בעטיפה, או להכניס את הדיסק למערכת? לבדוק את שמות השירים ולקרוא את הליריקה, או לבחון את האומנות המוצגת ולהרהר בה? לחכות לשעה מסויימת ביום, כשיהיה שקט, כדי לשמוע אותו מההתחלה עד הסוף, או להכניס אותו למחשב בשניה שהוא התגלגל לידי למרות הרעשים ברקע?
    בשנה האחרונה שמתי את ידי על שלושה דיסקים- מספר גדול בהרבה מכמות הדיסקים שרכשתי בחמש השנים האחרונות [שמסתכם בכמינוס שלושה].
    הראשון היה האלבום האחרון של lifehouse [שנקרא who we are, ועליו אני ממליצה בחום], שאניג'ן הביאה לי באחד מביקוריה באמריקה. השני היה אוסף בלדות הרוצחים של ניק קייב והבאד-סידס שרכשתי לי ולה, בהזמנה מיוחדת [כל הזמנה היא מיוחדת מבחינתי] מטאוור רקורדס בטבריה, לפני כשבועיים-שלושה. השלישי הוא drastic fantastic, לו אני מקשיבה ברגעי אמת אלה.

    בכל אחד מהאלבומים האלה אני נוהגת אחרת. עיינתי בעיצוב העטיפה של לייפהאוס לפחות כשעתיים לפני ששמעתי את האלבום עצמו, בעיקר כי חיכיתי שאמא שלי תעזוב את הבית ויהיה לי מספיק זמן לעצמי, לשמוע אותו מההתחלה ועד הסוף, ואולי אפילו שוב פעם לאחר מכן.
    אצל ניק קייב קראתי את הליריקיה הרבה לפני שהתגלגל לידי האלבום עצמו. בזמן שהקשבתי למקצבי שנות התשעים שהם נתנו לבלדות הללו, עיינתי בתמונות הקטנות שצורפו לצד הליריקה בעטיפת הדיסק. שמעתי אותו ברגע שהגעתי הביתה, ובמשך כמה ימים טובים לאחר מכן לא הפסקתי להאזין לו.

    כשקיבלתי אתמול את דראסטיק פנטסטיק עיינתי תחילה בעטיפה נטולת הליריקה, שמציגה ציורי קומיקס שאני עוד לא בדיוק עומדת על הפשר המוחלט שלהם- אבל בהחלט מוצאת את עצמי מוקסמת מהם [כנראה בגלל הזיקה שלי לקומיקס אמריקאי שכזה, שמאוד מעורר אצלי קונוטציות לרוי ליכטנשטיין, אחד מאמני הפופ-ארט האהובים עלי].
    חיכיתי עד אחרי ארוחת ערב ונכנסתי לחדר המחשב. הכנסתי את האלבום פנימה והקשבתי לשלושת השירים הראשונים בחצי תשומת לב, בזמן שאחותי שישבה לצידי קשקשה איתי על ענייני מאפינס שוקולד למניהם [אין צורך לשאול]. כשאבא שלי נכנס לחדר כבר בכלל לא עמדתי במסת הרעשים שסביב וסגרתי את תוכנת המוסיקה הנבחרת אצלי במחשב. חכיתי עד שכולם עזבו אותי במנוחה, וחזרתי להקשיב לו מההתחלה- במקביל לשמיעה הראשונית הזו, קראתי את הליריקיה באיזה אתר ליריקס נידח, כי כמו שציינתי קודם, הוא לא הופיע על עטיפת האלבום.

    דראסטיק פנטאסטיק הוא ירידה ברמה של קייטי טאנסטול, לטעמי.
    יש לי תחושה כאילו מיהרה מדי להוציא אלבום נוסף, ונוצר מצב בו מרבית מהשירים לא תופסים קצב מספק, או לא עומדים בפני עצמם לבדם. יש שם אולי שיר אחד [funnyman] שאני יכולה להאמין שאם ישתחרר כסינגל אולי יצליח להחזיק מעמד, אבל גם בזה אני לא בטוחה.
    הרצוע השלישית- white bird אפילו הצליחה לקבל אצלי הגדרה של משעמם, וזה לא פשוט אצלי, במיוחד כשזה מערב מיומנות תפעול מרשימה של גיטרה כמו שיש לטאנסטול.
    דבר נוסף שהציק לי הוא הדעיכה שיש בסוף האלבום, עם שלושת הרצועות האחרונות, שהן שקטות בהרבה מקודמותיהן. במקום לסיים את האלבום בצורה חזקה, עם נוכחות, רוב הרצועות הללו מתבלבלות לי והופכות לשיר אחד ארוך מדי.


    אני חושבת שיש משהו בדרך שבה אתה בוחר להקשיב לאלבום מסויים שקובעת את גורלו מבחניתך. אני חושבת שהעיון בליריקה של השירים בזמן ההקשבה הראשונית היה טעות איומה. אני כל כך אוהבת לחקור דברים כאלה שלב שלב: למצוא את הקישורים שבמילים לתמונות שבאלבום בכל פעם קצת.
    לראות את הסיבה שהרצועה הזו באה לפני זו שאחריה.
    לזמזם לעצמי את המילים כשאני עוד לא יודעת אותן, ורק אז לקרוא את הליריקה לבסוף ולהבין לפתע על מה היא מדברת..
    אני מרגישה מטופשת כל כך על הטעות שעשיתי אתמול, ואני חוששת שחרצתי את גורלו של דראסטיק פאנטסטיק מבחינתי. אי לכך ובהתאם לזאת, אני מקשיבה לו שוב ושוב עכשיו, בתקווה שיהיה בו משהו שיצית אותי לפתע, בלי שאצפה שהוא יבוא [למרות שהנה אני, יושבת ומצפה]. אבל אני חוששת שזה לא יקרה.

    האלבום הבא שיעבור תחת אצבעותיי יזכה ליחס טוב יותר, אני נשבעת.

    שנה טובה.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    27.05.2007
    עיר
    פח האשפה הקרוב לביתכם.
    הודעות
    2,669
    וואו.
    לא יצא לי להקשיב לה ממש,אבל איך שכתבת את הביקורת עשית לי חשק,
    תמשיכי לכתוב ביקורות כאלה,כי הסגנון כתיבה הזה פשוט מעולה.

    זכיתי בתואר החתימה המוזרה ביותר ששניצל הכין!D:
    שוקולדים וציאניד יש לשלוח לשירותים הציבוריים הקרובים לביתכם.בין השולחים יתפרץ גייזר.

הרשמה