תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 10 מ 10
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    אצלי, היצירה מהווה צד אחד באופי גדול. זה אומר שאני לא משקיע כסף או יותר מדי מאמץ ביצירות שלי, כי הן למעשה לא מקצוע או משהו שאני רוצה לעסוק בו, אלא רק עוד צד באופי. בדיוק כמו שאני לא אשקיע כסף ב, לדגומה, קש מיוחד לנשימה. אבל זה רק אני, ולפי מה שראיתי עד עכשיו, זו דעה במיעוט. אז התעניינתי-

    מה איתכם? איך היצירה משתלבת בחיים שלכם? איזה תפקיד היא תופסת?

    באטל הורן, כ"ץ.
    "כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות"
    -אלעזר בן יאיר, ראש מתאבדי מצדה.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    אני חצוי בדעתי בנושא.

    מצד אחד אני מסכים איתך , אני מרגיש כמוך , יצירה היא חלק מהאופי שלי , אני בטוח שלא אתפרנס מכתיבת יצירות , אני יודע שזה לא יקרה וזה גם לא הרצון שלי. בשבילי הכתיבה היא תחביב.

    מצד שני יש אנשים רבים שמשקיעים כסף בתחביבים שלהם (לדוגמא נגינה) כי אם לא תשקיע כסף , לא תוכל לממש את התחביב. בלי גיטרה , אי אפשר לנגן. בלי בד ומכחול אי אפשר לצייר.
    לכתוב , אפשר עם עט ומפית.

    לכן אי אפשר למדוד את חשיבות היצירה בחיים הזרת הכסף שאדם משקיע בה.

    כתיבה בשבילי היא פורקן של מחשבות , בתוספת חידוד יכולת התנסחות וקבלת פידבקים , עם העדפה לחיוביים. אפשר להגיד שאני כמעט משוויץ כשאני כותב.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    אני בהחלט רואה את עצמי עוסקת בזה בהמשך בחיי, בכתיבה. אם לא בכתיבה יוצרת כמקור הכנסה צדדי, אז בכתיבה עיתונאית או כדומה לה כהכנסה ישירה.
    זו אחת הסיבות שהפורום עבר את גלגולו הנוכחי והגיע לויגיימז- כי זה עד כדי כך חשוב לי.
    אני רואה בזה הרבה מעבר לתחביב, אני רואה בזה איזו... תשוקה [כל כך לא רציתי שזה יצא קיטשי כמו שזה יצא]. אני כותבת ואני יודעת שזה מה שאני רוצה לעשות, לשפוך מילים, להשתמש בהן.

    אם אני לא אצליח להגיע למקום של תעסוקה בתחום הכתיבה אני אקח את החלק השני שאני אוהבת באומנות. כרגע, על כל פנים, אני רואה את עצמי הולכת ללמוד אוצרות באוניברסיטה, וככל הנראה גם לנסות לעסוק בזה אחר כך. אמנות אני אעשה לעצמי, אני מניחה. אני אוהבת את זה, ואני מאמינה שאני גם טובה בזה, אבל לא עד כדי כך.

    אז אני מניחה שזה תופס אצלי חלק די גדול, כן. כשאני מסתכלת על דברים וחושבת איך אני יכולה לסחוט מהם סיפור, זה כנראה קצת עבר את גבול התחביב.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  4. #4
    אני מסכימה עם ג'ואנה. הכתיבה אצלי היא מעבר לתחביב.
    אני לא יודעת אם ארצה להיות סופרת לדוגמא, אבל לכתוב זה מין דחף אצלי, והוא עוזר לי להבין כל כך הרבה לגבי המחשבות שלי בכל מיני תחומים.
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    03.11.2006
    עיר
    עמק הירדן
    הודעות
    540
    אצלי היצירה לא באה מדחף או מצורך בפורקן, למעט עתים נדירות מאוד בהן הרוח שורה עלי.
    נדיר למצוא אותי מתיישב לכתוב/לצייר/לנגן/לפחלץ במטרה כלשהי, למעט כשמדובר במטלה.
    אנשים המתפרנסים מיצירה, לדעתי, הם אחד משניים:
    1) יוצרים אמיתיים, אשר מהותם סובבת סביב היצירה והתמזל מזלם למצוא קהל עבורה.
    2) שרלטנים למיניהם, דוגמת סאבלימינאל ושות', שבעזרת שיווק ויחצ"נות מתעשרים באמתלה של יוצרים.

    בקיצור, אם אינך מוכן לתת את כל כולך ליצירה ולקפיצת האמונה הזו, כנראה שגם לא תגיע לצד השני.
    אין כאן פתרונות קסם, אבל הסטטיסטיקה נוטה לטובת אלה שהלכו אחרי החלום ונכשלו, לעומת אלה שוויתרו עליו.
    ".I felt guilty once but she woke up halfway through"
    Glenn Quagmire -
    שתף ב-Google+

  6. #6
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    נכתב במקור על ידי nurglizer
    בקיצור, אם אינך מוכן לתת את כל כולך ליצירה ולקפיצת האמונה הזו, כנראה שגם לא תגיע לצד השני.
    אין כאן פתרונות קסם, אבל הסטטיסטיקה נוטה לטובת אלה שהלכו אחרי החלום ונכשלו, לעומת אלה שוויתרו עליו.
    לא הבנתי אותך, ואני חושב שזה בגלל שלא הבנת אותי. אני לא עוסק ביצירה מתוך צורך, פשוט יש לי רגעים שבא לי לכתוב אז אני מתיישב וכותב. צריך סיבה? צריך מטרה? זה לא "ללכת אחרי החלום", כי אצלי זה לא חלום, השירים והכתיבה שלי הם חלק ממני, לא מקצוע ולא עוד כישרון שאפשר לנצל בשביל כסף. אתה ברצינות אומר שאם אני לא אעשה מזה מקצוע, אם אני אתייחס לזה כאל חלק ממני ולא משהו מיוחד, אני אפסיק לכתוב? נשמע לי מאוד מופרך.

    לא הבנתי אותך.

    באטל הורן, כ"ץ.
    "כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות"
    -אלעזר בן יאיר, ראש מתאבדי מצדה.
    שתף ב-Google+

  7. #7
    הצטרף בתאריך
    20.04.2007
    הודעות
    51
    אני חושב שהיצירה היא חלק נכבד מהחיים שלי, הרבה פעמים אני מתחרט שאני לא נוהג לסחוב איתי תמיד עט ומחברת כשיש לי פתאום מה לכתוב.
    אני רואה את עצמי עוסק בכתיבה בעתיד אפילו כמקצוע.
    בשבילי היצירה היא פריקה של רגשות, הבעת דעה ואפילו חקירה של אופי.
    שתף ב-Google+

  8. #8
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    כהתחלה, אני יצור- ככל היצורים- אוכל, שותה, עושה את צרכי ומתקיים הלאה מתוך אינסטינקט.
    שנית, אני אדם- בעל קוד מוסר מסוים שפועל פעולות ומחליט החלטות לפי הקוד המסוים אותו קבעתי לעצמי, אחרי כמות מסוימת של ניסיון לאחר כמות מסוימת של זמן.
    בהלקח שני אלו בתור מובן מאליו אצל כל אדם ואדם, ובדרך כלל, גם אצלי- אני יוצר.
    כדי לפרוק רגשות, כדי לפרק מחשבות לחלקים היותר קטנים שלהן, כדי להבין את עצמי ואת הסביבה בה אני חי בצורה טובה יותר ובסוף דבר, כדי להיות מרוצה מהקיום שלי.
    לצורך זה, אני כותב, בצורה הכי טובה שאני יכול. אני מאמין שאני תמיד יכול לשפר את עצמי, את הסגנון שלי ולכן אני קורא כמה שאני רק יכול יוצרים אחרים, שהתפרסמו ושלא התפרסמו, שהצליחו, לפני מותם או לאחריו, להשפיע על יוצרים אחרים וליצור תחושה של הזדהות אצל הקהל וסיפוק אצל עצמם.

    יצירה, כתיבה בפרט, ושירה בשבילי היא חלק קולוסאלי בחיי. שווה ערך כמעט להחלטות אותן אני מחליט או לקוד בו אני מחזיק.

    עם זאת, אני יכול להבין אנשים שלוקחים את העניין כתחביב בלבד, כשם שיצירותיו של צייר הן כמעט כל עולמו בשבילו ואילו בשבילי הן לטיפות של המכחול את הבד ולא מהוות דרך להתחברות.
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

  9. #9
    הצטרף בתאריך
    03.11.2006
    עיר
    עמק הירדן
    הודעות
    540
    נכתב במקור על ידי Battle-horn
    לא הבנתי אותך, ואני חושב שזה בגלל שלא הבנת אותי. אני לא עוסק ביצירה מתוך צורך, פשוט יש לי רגעים שבא לי לכתוב אז אני מתיישב וכותב. צריך סיבה? צריך מטרה? זה לא "ללכת אחרי החלום", כי אצלי זה לא חלום, השירים והכתיבה שלי הם חלק ממני, לא מקצוע ולא עוד כישרון שאפשר לנצל בשביל כסף. אתה ברצינות אומר שאם אני לא אעשה מזה מקצוע, אם אני אתייחס לזה כאל חלק ממני ולא משהו מיוחד, אני אפסיק לכתוב? נשמע לי מאוד מופרך.

    לא הבנתי אותך.

    באטל הורן, כ"ץ.
    ההודעה שלי לא הופנתה ישירות אליך; למעשה, היא הופנתה אליי יותר מלכל אחד אחר. "החלום", לפי כוונתי, הוא לעסוק ביצירה ולהתפרנס ממנה, במקום שתהא תחביב שצריך למצוא עבורו פנאי.
    כשדיברתי על הסטטיסטיקה התכוונתי לכך שאנשים שהלכו אחרי החלום ונכשלו התחרטו על כך פחות מאלה שוויתרו עליו ועסקו ביצירה רק באופן שולי.
    אין שום סיבה שאי פעם תפסיק לכתוב.

    קומפרנדה?
    ".I felt guilty once but she woke up halfway through"
    Glenn Quagmire -
    שתף ב-Google+

  10. #10
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    נו, ידעתי שלא הבנתי אותך.

    אבל עדיין, אצלי זה לא משהו שאני ארצה לעסוק בו באופן מלא, אבל זה יותר מתחביב. זה עמוק יותר, זה רוחני יותר, זה יותר- אממ, בעל משמעות. בעיקר בגלל שזה משהו כל-כך עמוק אני לא מתייחס לזה כאל משהו שאני, כאדם גשמי, אשקיע בו משאבים גשמיים. בגלל זה אני גם לא מתייחס לזה כאל איזה תחביב נחמד. זה חלק מהאופי שלי. אני יוצר כמו שיש לי זקן, אני יוצר כמו שיש לי שיער בלונדיני, ואני יוצר כמו שאני דתי. זה חלק מה"אני" שלי.

    באטל הורן, כ"ץ.
    "כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות"
    -אלעזר בן יאיר, ראש מתאבדי מצדה.
    שתף ב-Google+

הרשמה