תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 6 מ 6
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    06.08.2007
    הודעות
    115
    אני מחכה לה שתרפא אותי..
    כל מה שאני יכולה לעשות בינתיים הוא לאסוף את הדם..
    ואחרי שלא נותר עוד דם אתבונן בו..
    ומה היא עושה? במקום לעזור לי בוהה בתקרה,
    רציתי לצרוח "מה, את לא רואה?!"

    היא פרצה בבכי,
    "אמא את לא רואה שכואב לי?
    אני צריכה משחה ופלסטר"
    הלכתי לארונית במטבח,
    הוצאתי לה קופסא ושפורפרת..
    "אמא למה את מביאה לי את זה?
    אני צריכה פלסטר ומשחה.."

    למה היא הביאה לי את הקופסא הזאת.. יש בה דברים לבנים מגולגלים..
    זה נרא כמו טישו רק עבה יותר..
    ולמה היא הביאה לי משחה מוזרה שאני לא מכירה?
    אני לא יכולה להגיע אל הארונית..אמא לא מקשיבה לי..מה אעשה?

    שמעתי אותה קופצת, מנסה להגיע לארונית וממלמלת דברים לעצמה..
    עד שהיא רצה אלי וחיבקה את רגלי ואמרה
    "אמא,אולי תראי את הפצע..את כבר תראי שצריך רק פלסטר ומשחה"
    הסטתי את פני מטה..לכוונה..

    אמא עשתה דבר מאוד מוזר..
    היא הלכה לארונית והוציאה משם את הסלסילה של כל התרופות והקופסאות הקטנות שהיו לנו..
    "הינה חמודה, תביאי לי מכאן את הפלסטרים שלך ואת המשחה שאת אוהבת.."
    הרמתי את הקופסא של הפלסטרים, אני הכי אוהבת אותם כי יש עליהם ציורים של חיות,
    הרמתי גם את המשחה שאני אוהבת..
    "הינה אמא! עכשיו את יכולה לטפל בי?"

    הלכתי לכוון הקול שלה..היא התחילה לספר לי איך היה בגן..

    סיפרתי לאמא על המתקנים החדשים בגן..
    הם היו כל כך יפים ואדומים..רציתי שהיא תבוא לשחק איתי שם..
    אמא התקרבה ושמה קצת מהמשחה על האף שלי..
    צחקתי ואמרתי לה,
    "אמא! האף שלי לא פצוע!"
    שמתי את האצבע שלי בכף ידה..
    "אההה חשבתי שקיבלת...מכה באף.."
    היא מרחה לי את המשחה בעדינות כמו שאמא יודעת,
    היא שמה לי את הפלסטר וכבר לא כאבה לי השריטה..
    הסתכלתי למעלה וראיתי שאמא בוכה..

    תמיד חשבתי שלאמא היו העיניים הכי יפות בעולם...
    אפילו אחרי מה שקרה לה העיניים שלה היו אפילו יותר יפות..
    האמא שלי הכי יפה בעולם..
    היא כמו הבובה מחרסינה שיש לנו בסלון..
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    נוגע. למרות הקפיצות בין האם לבת. מעט מבלבל, אבל. אני לא יכול לדעת אם לבת קטעו את הרגל או שזו רק שריטה. בכל מקום שניסיתי למצוא את העניין, אין מספיק פרטים בשביל להראות אותו.

    בלון כחול.
    רוני.
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    אני מסכימה בעניין הקפיצות, אני חושבת שהיה מומלץ לחבר כמה מהן בבת אחת, כלומר, לחבר כמה פסקאות של הבת ואז כמה פסקאות של האם, כדי שזה לא יצא כל כך מבלבל.
    הייתי מגבשת את כל החלק של הילדה כשהיא מספרת על כל הבאת הסלסילה, ואז שמה את נקודת המבט של האמא עד לקטע של "היא התחילה לספר לי על הגן", ומשם חוזרת לילדה.

    ציינתי בעברי לא מעט שאני מאוד אוהבת לכתוב מנקודת מבט של ילדים. יש בזה הרבה יותר כוח ממה שיש בדובר מבוגר. רק בגלל שהם כל כך מודעים לדברים שעל פני השטח, זה מחביא קצת את המימד העמוק יותר, ומעלה את רמת המסתורין, שלא לדבר על העניין, של הצופה.

    אני חייבת לציין שעד הפסקה האחרונה לא היה ברור לי מה קורה, וזה לא דבר שקורה לי הרבה. נהנתי מזה מאוד. תודה.

    [נ.ב.-
    בקריאה שניה, הפסקה הראשונה נראית לי רק מעט תלושה ולא קשורה. הייתי שוקלת אם לכלול אותה בכלל (לא כי היא לא טובה בפני עצמה, פשוט שעם החיבור לשאר הסיפור, היא קצת.. מאבדת מהטעם שלה).]
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    אני חושב , שהאמא בסיפור עיוורת. ולכן כל העניין שם מתרחש.
    ואם זה ככה , אני מאוד אוהב את הרעיון.

    מצד שני , כמה נקודות גורעות:

    -למה שתי נקודות , ולא אחת? בתור פיינצ'מקר לא קטן , זה מאוד מרגיז ויזואלית.

    - למה כל ההתעסקות הזו בדם בהתחלה? זה גורם לפואנטה של הסיפור להתפספס קצת , כי אני ישר מתחבר למקומות אחרים לגמרי.


    אגב בעיני הקפיצות בין האם לבת לא פריעות , בעיקר כי הן במבנה קבוע (בת-אם-בת-אם)
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    06.08.2007
    הודעות
    115
    לא הבנתי כל כך את הערה הראשונה שלך [tshay]...
    האמא בסיפור עיוורת.. הילדה לא מבינה את זה..

    pote phraseworth-
    אני חושבת ששמתי מספיק פרטים שיבהירו שהאמא עוורת ושהבת רוצה לכסות את השריטה שלה בפלסטר.. אבל לאמא מאוד קשה כי היא התעוורה..היא עוד לא רגילה למצב..
    כתבתי בפירוש שזאת שריטה באחד מהבתים האחרונים. בהתחלה זה אולי לא ברור... כשאני הייתי ילדה והייתה לי שריטה הייתי נבהלת למראה הדם שלי.. אז חשבתי לעשות את זה מוגזם בהתחלה..

    בקשר לקפיצות בין הבת לאם היו מעניינות לדעתי.. קפיצה מנקודת מבט אחת לאחרת..לכל אחת מהן יש כמה בתים..חוץ מאחת שלאמא הייתה רק שורה אחת..אבל לא עירבתי שורה שורה..אני חושבת שזה היה ברור..

    את הבית הראשון מחקתי..הוא באמת לא מתאים
    תודה על התגובות :]
    שתף ב-Google+

  6. #6
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    נכתב במקור על ידי Kettricken
    לא הבנתי כל כך את הערה הראשונה שלך [tshay]...
    האמא בסיפור עיוורת.. הילדה לא מבינה את זה.
    pote phraseworth-
    אני חושבת ששמתי מספיק פרטים שיבהירו שהאמא עוורת ושהבת רוצה לכסות את השריטה שלה בפלסטר.. אבל לאמא מאוד קשה כי היא התעוורה..היא עוד לא רגילה למצב..
    כתבתי בפירוש שזאת שריטה באחד מהבתים האחרונים. בהתחלה זה אולי לא ברור... כשאני הייתי ילדה והייתה לי שריטה הייתי נבהלת למראה הדם שלי.. אז חשבתי לעשות את זה מוגזם בהתחלה..
    תודה על התגובות :]
    אני כל כך מבויש. איך יכולתי שלא לשים לב לעובדה שהאם עיוורת, אין לי מושג. הרי כל דבר רומז לכך בסיפור. שאהיה לי בריא. צק צק. הרגע נזכרתי מאיפה השם 'קטריקן' מוכר לי. המלכה של הממלכה הצפונית לששת הדוכסויות, ב'רואים למרחק'. איזו דמות מדהימה.

    שיהיה יום נעים.
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

הרשמה