תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 4 מ 4
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    זה תמיד היה לו קשה , כל הקטע הזה של השינה.
    הוא מעולם לא היה מסוגל לעשות את ההחלטה המודעת של "עכשיו אני הולך לישון" , לשכב במיטה ולהירדם. כשניסה את זה פעם , התגנבו לו לראש חששות מצומקים , ירוקים , שישבו על גדות התודעה שלו ושתו מבריכות הפחד, עד שטפחו למימדי ענק.

    כשהיה קטן , עוד לפני שהתיל עם הכדורים , הוא היה שוכב מול הטלוויזיה , ער לגמרי , עד אמצע הלילה , מנסה להילחם בשינה כמה שאפשר עד שהתמוטט. זה לא שהוא לא רצה לישון - להפך , הוא פשוט ניסה למנוע את שלב הבייניים הזה , את הרגע שבין ערות לשינה , את שעות הדמדומים של התת מודע , שבהן פורצות כל המחשבות האמיתיות ,

    על דינה , ועל מה שקרה לכלב של השכנה , ועל המקרה של אבא , ועל זה שיוסי מניאק בוגד , ועל היום ההוא שהוא קטף פרח מוגן , ועל הסלידה משחפים ,ובעיקר- בעיקר על הפחד מללכת לישון.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    אני חושב שבסיפור, מרגע תחילת דמות אחת וכניסת הכותב אל תוך הדמות, עליו לדבוק בשפה אחת. המשפט הראשון הוא מאוד פשוט ועממי ('כל הקטע הזה') בשונה משאר הכתיבה שמנסה להגיע גבוה יותר. בכל אופן, את הרעיון הכללי אהבתי ועליו הרי לך שני בלונים אדומים.

    רוני.
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    אני מסכימה עם הטענה בנוגע למשפט הראשון, למרות שאני אנמק אותה, כי אני לא חושבת שהיא נומקה;
    הוא פשוט נראה לי ברמה נמוכה יותר משאר הסיפור. היה מתאים יותר לפי דעתי להתחיל את הסיפור כבר במשפט אחריו, כי למען האמת... זה פשוט מרגיש כאילו שם מתחיל הסיפור, ומשאיר את המשפט הראשון מיותר.

    הייתי גם ממליצה להוריד את "ועל היום ההוא שהוא קטף פרח מוגן" במשפט האחרון, הוא לא כל כך מסתדר לי. אולי כי הוא ספציפי הרבה יותר משאר המקרים ["היום ההוא" כבר נותן לזה נקודת זמן, למשל], ואולי כי זה סתם נשמע לי מאולץ.

    מעבר לזה לא היו לי בעיות, אני רק נטפלת לקטנות.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    20.01.2007
    הודעות
    880
    אני דווקא אוהב את המשפט הראשון: נותן לך משהו להתבסס עליו לפני שאתה נזרק לתוך סיוט של מישהו אחר. מה שאהבתי זה שיש מספיק מקום להשלים את החסר בעצמך, ולעומת זאת אתה מתאר בברור מה קורה - ככה שלכל אחד יוצא סיפור משלו, אבל כולם יכולים להתקשר יחדיו.
    שתף ב-Google+

הרשמה