תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 5 מ 5
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    23.10.2006
    עיר
    אחירטחדרט
    הודעות
    6,180
    xxxxxxxxx
    נערך לאחרונה על ידי זאוס השני; 03.05.2011 בשעה 17:00.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    אהבתי את הרעיון של זה שהבחור ציפה לקרבות וכשהוא באמת הגיע למעמד של מלחמה , זה אכזב אותו והיה שונה ממה שציפה.

    יש בזה אמירה.

    מצד שני - האמירה הזו כבר נחרשה מכל הכיוונים , במיוחד מהכיוון שאתה השתמשת בו.
    בנוסף לעניין ההאמירה הזו , יש את הכתיבה. היא לא אישית מספיק כדי להעביר את הרעיון. במקום להגיד "אחד מחברי הטובים ביותר" היית יכול לכתוב את שמו , במקום להגיד שהוא לימד אותך , היית יכול לחגוג על העניין , לתת פלאשבקים , להתפרע , לפספר על זכרונות , לקטוע , לרוץ על ציר הזמן - הכל. זה היה הופך את כל הקטע לפחות סתמי.

    דבר אחרון.

    זה שהדגשת את המשפט האחרון , לא עזר לפואנטה , הוא רק העלים אותה תחת דיו וירטואלי.
    קורא חכם לא צריך שידגישו לו את הרעיון של השיר , במיוחד לא בצורה כזו , במיוחד לא שהקונספט כל כך ברור ושקוף.

    זה הרס לי קצת.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    20.01.2007
    הודעות
    880
    אני מסכים עם tshay. במיוחד בנוגע לכתובת האחרונה.
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    אני מסכימה גם כן.

    דבר נוסף שהייתי רוצה להעיר עליו הוא הפערים הקטנים שהפריעו לי.
    בסיפור מתואר קרב- אולי זו רק אני, אבל אסוציוטיבית קרב ומלחמה מתקשרים לי לשתי תקופות שונות. זה לא היה מפריע לי כל כך, אם לא היה איזשהו ניגוד בתוך הכתיבה עצמה, והוא התבטא לדעתי הכי טוב בחלק הזה-

    חריקת השריונות. המולת הקרב. האדרנלין הזורם בעורקים.
    משפט כל כך קריטי, שמהווה מחצית מהאקספוזיציה לסיפור, ואני רואה איזה ניגודיות בין הקרבות בהם חרקו השיריונות, לבין.. ובכן, הימים שבהם אובחן האדרנלין? זה לא מסתדר לי מבחינה תקופתית. מעבר לעובדה שגם על המשפט הזה היית יכול לחגוג, אני חושבת שאת המונח 'אנדרנלין' כדאי להוריד, ובמקומו לשים תיאור של משהו שזורם בדם, בהתחשב בעובדה שאני לא בטוחה שהדמות יודעת מה זה אנדרנלין.


    יש לי תחושה כאילוז ה הבסיס. וזה בסיס נאה וטוב מאוד, עכשיו כל מה שנשאר לך הוא לקחת את זה, לפרוש את זה לפסקאות, להוסיף לזה עוד כמה תיאורים, ועוד כמה פרטים שיקנו את ההרגשה האישית הזו שצ'אי דיבר עליה, וזה יהיה מושלם.

    [נ.ב.-
    אני מאוד אוהבת שמכניסים משחקים ויזואלים לכתיבה, אבל צריך לעבוד על זה הרבה לפני שזה הולך טוב. לפחות.. זו דעתי]
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    23.10.2006
    עיר
    אחירטחדרט
    הודעות
    6,180
    xxxxxxxxxxx
    נערך לאחרונה על ידי זאוס השני; 03.05.2011 בשעה 17:00.
    שתף ב-Google+

הרשמה