תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 2 מ 2
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    קראתי את הכיתוב "אונגה" על הספסל , נרטב קלות מרסיסי גשם מעטים שחדרו מבעד לעצים.
    זה לא קרה לעיתים קרובות , איחורים כמו אלה , אבל גם לא לעיתים רחוקות.
    כשהיא הגיעה סוף סוף , עטופה בצעיף ארוך שנפל מצווארה בנינוחות , היא חייכה וביקשה סליחה.
    סלחתי.

    עננת עשן ואדי קור נפלטה מפיה , זורמת ברכות אל על.

    כשהיא התיישבה , צמוד אלי , הרגשתי כמה היא חמה. לוהטת.
    "את בסדר?" שאלתי בדאגה מעושה. היה ברור לשנינו שלא אכפת לי באמת.
    "קצת חום , זה הכל." היא ענתה ,מתמסרת לתחושה שמישהו מתעניין בה.
    "מעולה." קבעתי , תוך כדי קימה, פונה לכיוון המכונית.
    היא זרקה את בדל הסיגריה על השביל , ובתגובה הוא התפוצץ בכעס , מנצנץ על המדרכה הלחה.

    נצמדנו לקיר , רועדים מקור ותשוקה.
    נשקתי לה , תוך כדי שהבטתי מעל כתפה לראות אם אנחנו בחדר הנכון.
    318. כן.

    המיטה הייתה רכה כתמיד , מוכתמת קלות , ופונה אל הטלוויזיה. כנראה שהמעצב לא שמע על פאנג שוואי , אבל לזוגות הרבים שהגיעו לכאן , זה לא הפריע.
    היא נשכבה על המיטה , ואני מעליה , לוחץ את גופי אל גופה בלהט.
    היא רעדה קצת.
    "את בטוחה שאת בסדר?" שאלתי שוב "אתה מרגישה חמה קצת."
    "אני בסדר."

    המשכתי לנשק אותה כשעיני עצמות , מתמכר לכאב , לעקצוץ שבנשיקות שלה.
    העקצוץ התגבר , וסחף אותי בהתלהבות , התגבר , וגרם לי לתהות.
    למה הוא לא מפסיק?

    בחדר מיון חבשו את פני במטלית קרה , והציעו לי ניתוח לשיקום עור הפנים.
    כוויות , הם אמרו , כלולות בפוליסה.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    החלק הבעייתי מבחינתי היה זה-

    המשכתי לנשק אותה כשעיני עצמות , מתמכר לכאב , לעקצוץ שבנשיקות שלה.
    העקצוץ התגבר , וסחף אותי בהתלהבות , התגבר , וגרם לי לתהות.
    למה הוא לא מפסיק?
    הוא התחיל עוצמתי, שלא להגיד... תשוקתי. אבל הסוף שלו היה מעט חלש לרמה שבו הוא עמד [בפני עצמו ומעבר לזה- בתוך הסיפור]. הבעיה שלי הייתה במשפט השני, או בחיבור שלו עם השאלה. משהו בתיאור הוציא אותי החוצה.
    אני חושבת שפשוט במשפט הראשון כל כך נסחפתי, ובמשפט השני, כשפתאום מגיע החלק של "וגרם לי לתהות", כמו נתקלתי בקיר ואמרתי לעצמי- "לתהות? למי יש זמן לתהות?".
    אולי זה פשוט בא לי מהר מדי.

    זו הייתה הבעיה היחידה שלי, מעבר לזה, זה מצא חן בעיני. ניגוד טוב שלא מאכזב לעולם, עניין הקור והחום.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

הרשמה