זכוכיות ירוקות ולבנות- שברי נשמות שהוקאו על הדשא;
רסיסים שנתקעו במורד הגרון (בין בליעה לבליעה, הכאב בר-נשוא.)
שלבים של סולם שהפכו חלקים מהגשם,
מתריסים כנגד לכלוך ההמון.


הם שסבלו אינם, רוחם מבכרת
לשוב למקומות אשר סבל בם.
אתם בשמחתכם שאינה מבוקרת
הרסתם באיווחה את הוד יפעתם.


איך ידעתם להצליף בשוט המעוגל,
קצוותיו פרוסות, מוכנות להשפיל;
את שרווליכם במהירות להפשיל
ובאִגרוּף היד השמח, במכה השמחה,
באושר שמפניכם לא נמחה,
לסלק את הסבל מדרככם ולסגור את לבכם על פית בקבוקכם.