תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 4 מ 4
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    בתור התחלה אני חשה מחוייבות מסויימת לברך את כל משתמשים הפורום שחזרו עכשיו לשנת הלימודים שלהם בשנה טובה, מוצלחת ומעשירה. מי ייתן והלימודים יניחו עליכם את המוזה היקרה לנו מכל, וגם שהיא לא תפגום לך בלמידה, אני מניחה [רק כדי שלא יגידו עלי שאני כזו לא חינוכית?].

    _____________________________________


    לפני כמה זמן פיתחתי איזו חולשה לאלתרמן. חולשה כללית שכזו, ואני רצינית. ביום שגיליתי שעל אחד המדפים בבית שלי נח 'כוכבים בחוץ', ספר השירים הכי מפורסם שלו [אני חושבת]- הייתי מאושרת כאילו לכל הפחות קרה לי נס.
    כל המשיכה שלי לאלתרמן התחילה בעצם בגלל אחד השירים שלו שנתגלה לעיני בדרך עקלקלה באינטרנט-

    לא להבל נשבעתי לך אומן,
    לא לשוא עקבייך אשוף.
    עם החולד חתרתי מעומק,
    וכמוהו עיקש וכשוף.

    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון צפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    מול מראה משובצת בנחושת,
    מתנועע נרך האביון.
    ההולכים אל פנייך בחושך
    בך צפו מכתלים וחביון.

    ובצאתי לגנובך כשיבולת
    סינוורני הנר בהילו.
    ונותרנו אני והחולד
    חשוכים וסמורים למולו.
    [החולד/ נתן אלתרמן]

    השיר הזה כל כך מצא חן בעיני עד שאני מסוגלת לדקלם אותו בע"פ, והוא מתנגן בראשי אין ספור פעמים. ומכל ההשראה שקיבלתי ממנו, כתבתי בעצמי שיר;

    את עדיין כל כך מסנוורת,
    ושמך התייבש על שפתיי.
    את אורך עוד אציב למשמרת,
    על סף חללי רגביי.
    [חולדה/ עמר מורג]

    מה שאני בעצם מנסה להעלות כאן, זה את עניין הרבדים שמעבר. קורה לי הרבה מאוד שאני מכניסה ביצירות שלי [בין אם זה יצירות כתובות או ויזואליות] התייחסות למקורות אחרים. פעם בצורה גלויה [כמו בשיר הזה למשל], ופעמים בצורה נסתרת יותר, כמו בחולדה.
    בפעמים הגלויות אין לי בעיה. מה גם שכשאני מקבלת השראה ממקורות מוכרים, אז לקוראים שלי אין שום בעיה להבין את זה. אבל כשההשראה שלי נסתרת, כשהיא מתוחכמת יותר- ברוב הפעמים הקורא בכלל לא מתייחס אליה. וקריאה של השירים שלי, מבלי הבסיס שהביא אותי עליהם, זו קריאה אחרת לחלוטין מהקריאה הכוללת של הרבדים העמוקים יותר.

    השאלה שאני מעלה היא-
    האם יוצא לכם להתבסס ביצירות שלכם על מקורות מסויימים. סיפורים שאתם אוהבים, שירים וכיוצא בזה? ואם כן, באיזו דרך אתם משלבים את זה ביצירות שלכם- בצורה גלויה או נסתרת?
    ואם אתם בוחרים בדרכים מתוחכמות, כמו אלה שאני בוחרת בהן לרוב. בדרכים שבהן הקורא שלכם בדרך כלל לא מבין את הקשר לדברים אחרים- האם אתם חושבים שזה שווה את זה בכלל?

    כי אני כרגע קצת מפקפקת בעניין. אני מאוד אוהבת את העובדה שהעבודות שלי בנויות משכבות, שיש דברים שהביאו אותן לאן שהן, והן לא סתם נוצרו מכלום. אבל נורא מתסכל אותי כשאני שמה כל כך הרבה רבדים וכל כך הרבה עומק ביצירה שלי, ולאחר מכן.. ובכן, היא לא מקבלת את מלוא ההתייחסות.
    [הערה חשובה: מצד שני, אני מאוד לא אוהבת כשאנשים מסבירים את יצירות שלהם. ככה שאני עומדת במבוי די חסום כרגע.]

    אז מה דעתכם הרווחת?
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    20.01.2007
    הודעות
    880
    אני לא אוהב לתת רובדים כאלה לשירים. אני אחרי הכל כותב כדי להוציא את הרגשות שלי, אז למה להסתיר אותן גם כאן?

    אני מבין למה את מתלוננת על זה שאנשים לא מגיבים על שירים כאלה שאת מפרסמת: אני אישית, 'פוחד' לתת להם רובד יותר עמוק. תמיד יש לי הרגשה שאני מיחס להם יותר חשיבות ממה שייצגו בהם, או פחות מידי. לא רק זה, כל אחד רואה שיר בדרך שלו: אני מסוגל לחשוב על הרבה זמרים שיש להם מילים נפלאות, שאפשר לתת להם עומק נפלא, אבל אני ממש לא בטוח שהם התכוונו אליו, או חשבו על משהו דומה בכלל.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    19.12.2006
    עיר
    t
    הודעות
    409
    קודם כל היצירות שלי מושפעות מהרבה יצירות אחרות שקראתי. אך אני מנסה ששום דבר שאני כותב לא יתבסס על משהו אחר. אני לא זוכר מי אמר אותו אבל המשפט המפורסם "לגנוב מאדם אחד זו "גניבה ספרותית", לגנוב מהרבה זה מחקר" . כשאני מבסס יצירה שלי על יצירה של אדם אחר אני מרגיש שאני גונב ממנו את הרכוש הרוחני שלו ולדעתי אין מקום לעשות את זה. כנראה שזו רק דעתי אבל זה מה שאני מרגיש



    בנוסף, לדעתי את לא יכולה לצפות מאף אחד להבין שביססת את היצירה שלך על יצירה אחרת (חוץ מבמקרים יוצאי דופן, לדוגמא פירסום יצירה שמבוססת על יצירה אחרת שפרסמת בעבר (

    זה ברור שעבודה בנוייה בנוייה משכבות, כל דבר טוב כמעט מעביר כמה וכמה מסרים. היכולת הזאת לתת לכל אדם להבין משהו אחר מהיצירה היא הדבר ,לדעתי, אחד הדברים היפים בכתיבה.

    לסיכום, תהיו מגניבים, תישארו בבית ספר (זה נראה הרבה יותר טוב באנגלית)
    "רוב בני האדם אינם מוכנים להודות במגרעותיהם: אני, לעומת זאת, מוכן - אילו היו לי..."
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    06.08.2007
    הודעות
    115
    הרבה מהיצירות שלי מושפעות בעיקר משירים..ואני לא מתכוונת לשירים כתובים אלא לשירים של להקות וזמרים..בלי קשר למילים...כשאני מוצאת שיר טוב אני נכנסת למן.. אובססיה כלפיו..ואני חייבת לצייר אותו..או יותר נכון את הרגשות שלי כלפי השיר... אני מקבלת השראה גם מסתם.. מבטים על גלריות באנטרנט של אנשים אחרים.. אני קיבלתי השראה מטירוף של בני אדם.. מהרצון של חלקם להתאבד..מהאושר ומהשלווה ומהאפשרות לשבת ולשכוח מהזמן..אני מקבלת השראה מבני אדם.
    אני מקבלת גם השראה ממה שלא נמצא בי.. באופי ובנפש או מה שאני לא יכולה לעשות.. או להיות..אני לא זוכרת אי פעם שציירתי דמות עם כיעור גלוי או פגם ברור.. אני לא חושבת שיש מישהו שכן.. כי חלקנו פשוט.. רוצים להיות יפים מה שיגרום לנו להיות שלווים עם עצמנו..וזה נחמד לתאר\לצייר אישה\גבר שהיא\הוא מהווה את כל מה שאין בך..
    גם אני מפחדת להגיב על שירים[יותר מפחדת מהתגובה של הכותב בחזרה או של אנשים אחרים שרואים את התגובה שלי].. אני קוראת הרבה שירים וספרים אז אני מאוד מחוברת עם שירים ואני חושבת שזאת אומנות נפלאה והלוואי והייתה לי היכולת לכתוב שיר של 5 שורות קטנות..אבל אפילו אחרי ניסיון ארוך השיר תמיד נשמע נדוש,מוכר ולא מעניין..

    כל יצירה לדעתי היא בעלת חשיבות עמוקה בעיניי היוצר שלה - כמובן יכול להיות שהוא ישב עליה שעות על גבי שעות או אפילו כמה דקות..היוצר עדין בשוק שהוא הצליח ליצור דבר כזה מופלא מפרסם ומחכה לתגובות.. אבל הקוראים\צופים שרואים את היצירה בשבילם זה עוד יצירה מיני רבות והיא לא כל כך מיוחדת[טוב הם לא ישבו עליה שעות..] והם לא מרגישים צורך מיוחד להגיב עליה או שפשוט היא לא מצאה חן בעינהם ולא נעים להם להגיב..יכולות להיות הרבה מאוד סיבות..
    שתף ב-Google+

הרשמה