תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 6 מ 6
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    בין הרים וערים
    בין ברכה לקללה
    לילה קר מרחש
    רוח פרץ קלה

    מכתונתו הקרועה
    דמו חרש זולג
    ושוכב הוא, קפוא,
    ושותק, מלהג

    "ובאו האובדים
    מארץ אשור-
    העוד עמי חי?
    משפחתי עוד תשוב?"

    הוא מוטל בבורו
    הבור ריק, ריק ממים
    אך עקרב ונחש שם
    ידיו בנחושתיים

    עוד חולם הוא, חולם
    על ימי קציר חיטיו
    על אומות הכורעות
    על קידה של כוכב

    מציאות וחלום
    מתנגשים מול עיניו
    זה עמי! זה אבי!
    ישראל, פרשיו

    היכן הוא אביו?
    אנה נסו אחיו?
    הוא צועק, מבקש
    וזולגות שתי עיניו

    אך שוכב הוא, בדד
    דמו חרש נוטף
    "חיה רעה אכלתהו
    טרוף טורף יוסף."

    באטל הורן, כ"ץ.
    "כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות"
    -אלעזר בן יאיר, ראש מתאבדי מצדה.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    למדתי לצפות לטוב ביותר ממך , ועד כה לא אכזבת.
    להפך , נדמה כאילו הרף מתרומם עוד ועוד.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    איפשהו במהלך השיר כבר התחלתי להתלונן לעצמי- 'זה די מתיש אותי' וכיוצא בזה.
    אבל ככל שהמשכתי למטה זה התפוגג לו באופק.
    אני חייבת לציין שיש לי חולשה עדינה לסיפורי תנ"ך וכל היוצא בהם, אבל בכל זאת כשהתיישבתי לקרוא את השיר שלך, עם הידע שאתה כותב הרבה דברים שקשורים בדת, ועם השם של השיר, ועם הכל, בכל זאת במהלך הקריאה הצלחתי לשכוח מי כותב לי, והסוף בא לי במעין הפתעה, וזה היה כל כך נעים.
    זה מוזר, כי בתור קוראת הרגשתי כאילו אני ממש מטומטמת, בגלל שרק כשהגעתי לסוף אמרתי לעצמי- "אה, בעל החלומות!". אבל מצד שני- ממש אהבתי את התחושה. אני מניחה שצריך הרבה נסיון בשביל לגרום לקורא שלך להרגיש ככה.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    20.01.2007
    הודעות
    880
    אני חושב שסיפור יוסף הוא אחד הסיפורים שיותר קל להתחבר אליהם, ובגלל זה כל כך אהבתי את השיר שלך. הבעיה עם הסיפור בתנ"ך זה שהוא נורא תמציתי, וכאן נתת את מה שמין הסתם עובר עליו כשהוא בבור: אף פעם לא חשבתי על זה ככה, אבל כשאומרים שהנחש והעקרב היו לו לידידים זה באמת נשמע כאילו הוא משתגע, ומתחיל לדבר איתם. מחכה ליצירה הבאה שלך ( :
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    וואו, תודה רבה טשאי, אני שמח לשמוע (:

    ג'ואי, לא הבנתי אם זה רע או טוב >>"
    בכל מקרה, תודה לך.

    אור, תודה גם לך, אבל למען האמת, לא דיברתי על זה. השתמשתי במה שקרה לו כסוג של משל. הנושא הוא עדיין הוא, אבל אני מדבר על מצבו כיום, כשהקבר שלו כבוש ושרוף וריק.

    באטל הורן, כ"ץ.
    "כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות"
    -אלעזר בן יאיר, ראש מתאבדי מצדה.
    שתף ב-Google+

  6. #6
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    לא הרבה יהודים כיום מרשים לעצמם להיות להשתמש בביטויים תנכיים, סיפורים שנראה שהאדם הממוצע, בגילנו לפחות, לא מכיר. אני שמח על שמצאתי אדם כמוך.
    בכל זאת, החרוזים מרגישים כאילו אתה בא מגובה ומסתכל מטה אל העם באמירה של 'ראו הרגע השוויתי סיפור תנכי למשהו כיום- כמה מדהים אני?'- אני יודע שלא.

    יכול להיות שאני פשוט מתחבר יותר אל אדם שמחזיק את נפשו כדתו מאשר את דתו כנפשו.
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

הרשמה