תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 2 מ 2
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    רוי ליכטנשטיין אשר נולד ב27 באוקטובר, שנת 1923, בעיר ניו יורק, הוא אחד מאמני הפופ הגדולים ביותר.
    בגיל 12 נשלח לאקדמיה פרטית , שם גילה עניין באומנות כתחביב. בגיל 17 התלמד לכשנה אצל האמן רג'ינלד מארש. ב 1940, עם סיום לימודיו, עזב את ניו יורק ופנה ללמוד באוניברסיטת אוהיו, שהציעה תואר משולב עם עבודה בסטודיו. אולם לימודיו נגדעו לטובת שלוש שנות שירות בצבא ארה"ב במלחמת העולם השניה. לאחר תום המלחמה הוא שב לאוהיו והתקבל לאוניברסיטה, כמתרגל וכמנחה בתחום האמנות, עבודה שאותה החזיק במהלך כעשור לאחר מכן. ב-1951 הוא הציג את התערוכה הראשונה שלו בגלריה בניו יורק, שזכתה להצלחה מועטה בלבד.
    באותה שנה עבר לקליבלנד, בה חי כשש שנים, ועבד בעבודות שונות [שרטט, מעצב חלונות ראווה ועוד]. באותה תקופה, סגנון הציור שלו כלל פרשנות קוביסטית לציוריהם של אחרים.
    לאחר שש השנים הללו עבר למדינת ניו יורק, ושב לעבוד כמורה. בתקופה זו אימץ לעצמו את הסגנון האקספרסיוניסטי המפושט [כדוגמת ג'קסון פולוק, מארק רותקו וכו'], אולם עבודותיו באותה תקופה לא זכו להצלחה מרובה.

    בשנת 1960 החל רוי ללמד באוניברסיטת ראטג'רס, שם הושפע מסגנונו של אחד מעמיתיו לסגל המורים. עבודותיו הראשונות מתקופה זו כוללות בתוכן דמויות מצויירות מוכרות רבות מהתרבות האמריקאית [כמו למשל ביצירה 'הבט מיקי'], הן מסרטים מצויירים והן מעטיפות מסטיק. ב-1961 לאו קסטלי החל להציג את עבודותיו של ליכטנשטיין, ותערוכת היחיד הראשונה שלו הוצגה ב-1962; היצירות שהוצגו בתערוכה זו נרכשו על ידי אספנים עוד לפני שנפתחה.
    בשנה זו, אחרי שליכטנשטיין הצליח לבסוף לחיות מיצירותיו, הוא חדל ללמד.

    עבודותיו הנודעות ביותר כמו 'נערה טובעת' או 'נערה במראה' מאופיינות בקווים עבים, צבעים בוהקים, ונקודות בנדיי [נקודות הדמויות לפיקסלים של תמונות מוגדלות מעיתון]- אלמנטים הנראים כאילו נוצרו בשכפול תצלומים. חשוב לציין שליכטנשטיין יצר את עבודותיו ביד, ולא השתמש במכונות [בניגוד לאמני פופ ארט אחרים, כמו אנדי וורהול]. עבודותיו לא משכפלות את מושא העבודה, אלא מנסות לנתח את הדרך בה מציגה תקשורת ההמונים דמויות תרבות פופולריות.
    ליכטנשטיין השתמש בטכניקות מסורתיות, אך הדגיש מאפיינים של תקשורת ההמונים. הוא הוקסם והושפע רבות מתוכנם הרגשני של ציורי הקומיקס באותה תקופה [קומיקס באותה תקופה באמריקה היה כמו מעין תחליף לטלויזיה ומגזינים, ועסק ברובו ברומנים ודברים שכאלה], אך עיצב אותו בעבודותיו באופן לא אישי כמעט לחלוטין.

    ליכטנשטיין לקח חלקים מצויירים מחוברות קומיקס מוכרות באותה תקופה, וצייר אותן בעצמו. הויכוח בנושא מקוריות עבודותיו רחב, אך ההצלחה שלה זכה לא משאירה מקום לפקפק ביצירותיו, ובהיותן יצירות אומנות מקוריות.




    טקה טקה [Takka Takka]- 1962- היום בלודבין וקולן, גרמניה.


    ליכטנשטיין הופך את היצירה לרב חושית באמצעות הכתב- "Takka", כמעין אונומטופיה הממחישה את קול הרובים ביצירה. הבלגן ביצירה מעורר את הצופה, במיוחד באמצעות הכתב המעורר את חוש השמיעה, ומדגיש את אווירת המלחמה.
    האמן לוקח את היצירה הפנטסטית (מהמילה פנטזיה) [הלקוחה מתוך חוברת הקומיקס] והופך אותה למלאכותית ופלקטית באמצעות נקודות הבנדיי, וקווי המתאר המודגשים של הצורות המופיעות בציור. היא מעוצבת בשילוב של קומיקס וכרזה, והכתב שבראשה מסביר לצופה את מה שלא מופיע בה. דרך עיצוב כזו היא קרה ומנוכרת, ועלולה להרחיק את הצופה מהיצירה. לכן עושה ליכטנשטיין שימוש בכתב ובתקריב לכלי הנשק המכוון לכיוונו של הצופה, ובאמצעותם יוצר את החיבור בין הצופה ליצירה.

    ליכטשנטיין, ששירת בזמן מלחמת העולם השניה בצבא האמריקני, יצר מספר יצירות שעסקו בנושא המלחמה. הביקורת מיצירותיו באה כאילו ללעוג לתרבות הפופ ולעידן תקשורת ההמונים בה הוא חי. האמירות הציניות ששירבב ביצירותיו [ממש כמו זו ביצירה הנ"ל], באות על מנת להציג את תרבות הפופ האמריקנית של אותה תקופה כמגוחכת- בעוד היא מתעסקת בפרסום חסר מעצורים של מוצרי צרכנות [לדוגמת קוקה קולה], אי שם נלחמים חייליה ונאבקים בקשיים קשים מנשוא.
    שיטה זו, של לעג לעידן תקשורת ההמונים, והעברת הביקורת עליו, באמצעות שימוש באותו הסגנון [פלקטי, מסחרי, מנוכר]- הינה שיטה מוכרת למדי בקרב אמני הפופ, וניתן לזהות אותה אצל האחרים, כמו אנדי וורהול.

    ליכטנשטיין נפטר בשנת 1996, כשהיה בן 73, והותיר מאחוריו יצירות אומנות הכוללות לא רק ציורים, אלא גם מגוון רחב של פסלים מחומרים פלסטיים, שעוצבו בצורה המושפעת גם היא מסגנונו הייחודי.
    לפני מותו, בשנת 1989, הגיע ליכטנשטיין לארץ, ועבד על ציור הקיר הגדול שבכניסה למוזיאון תל אביב.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    תודה רבה.
    תמיד נהנה ללמוד D:



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

הרשמה