תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 3 מ 3
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    הים רגוע , הבוקר די יפה.
    המטקות נותנות מקצב לשקט ,
    השברים של בקבוקי הבירה מנצנצים בחול כאלפי כוכבים ,
    חתיכות הפחם מהמנגלים מנקדות את החוף , פוצעות מידי פעם עוברים ושבים.

    הסוכה שלי כבר מטה ליפול , החסקה אכול עובש ואבק.
    אל תוך הים עצמו איש כבר לא נכנס יותר , והמציל , מיותר למדי.
    הטיילת שמאחורי הומה אדם , ולפעמים כשאני מסתכל עליה בלי לפקס את העיינים (למרות שאני אמור להסתכל רק לים) אני מרגיש כאילו היא מורכבת רק מתנועה , גדלה וגדלה מבעד לאדי החום שעולים מהחול המטונף ומטשטשים את ראייתי.

    אנשים נסחפים בטיילת ממקום למקום , לא עוצרים , לא נשארים. כולם יחד יוצרים גלים גלים על היבשה , לפעמים שקטים ורגועים , לפעמים גלי ענק , ומערבולות. ומידי פעם בינהם טובע מישהו בלי שאיש שם לב חוץ ממני.

    ואז אני מביט שוב לים , לגלים הירוקים , המקציפים.
    מזל שזה לא התפקיד שלי להציל אנשים מטביעה ביבשה.
    בחיים לא הייתי מפסיק לעבוד.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    20.01.2007
    הודעות
    880
    ממש יפה. אהבתי את איך שהעברת את הסיטואציה במלואה, בלי להשתמש ביותר מידי פרטים וסיבוכים.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    סיפור מאוד שמאוד תואם לסנגון שלך, שאותו, טוב, מבלי לחזור על עצמי יותר מדי- אני אוהבת.
    אבל הערת הסוגריים באמצע, היא זו שבעצם גרמה לי להישאב אל תוך הסיפור ממש. אתה יודע, כאילו הדובר אמר לי- "אני יודע מה את חושבת, אני הרי אמור להסתכל רק על הים". זה הרגיש לי מאוד.. אישי, מאוד אהבתי את זה.
    הניגודיות של ים- יבשה, והצורה הכל כך מקורית שנתת לה, הן גם מעלה בעיני. מאוד אהבתי את דרך ההצגה של הדברים.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

הרשמה