תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 11 מ 11
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    09.06.2007
    עיר
    רחובות
    הודעות
    4,627
    על הסיפור:
    החלטתי לכתוב סיפור בפרקים קצרים, אני מקווה להמשיך ולא להפסיק עם הפרקים, אז מצטער אם כן.
    הסיפור מספר את סיפורו של טוני, בן 34 שנכנס לכלא על פשע שלטענתו לא ביצע.
    נערכים שם עינויים בלי שאף אחד יודע, לפחות לא אף אחד מחוץ לחומות. הוא מתכנן את פעולותיו בכלא.
    ---
    אני מודע לכך שהכתיבה לא מורכבת במיוחד. זו לא המטרה שלי. אבל אשמח לחוות דעת =]

    פרק 1: כלא.
    יום שני. היום הכי קשה בשבוע.
    "קדימה אנשים! אני רוצה להגיע הביתה הערב!”.
    "נו באמת, כאילו שזה יקרה".
    "אתה מוזמן להיות בשקט".
    "מי אחראי פה?"




    הסוהר צעד לתוך התא.
    "ילדון, מייקל רוצה לראות אותך".
    הוא גם לחש, “ואל תאכזב הפעם".
    התא נסגר.


    טוני הוא שמי. אני בן 34, ונכנסתי לכלא לפני 4 שנים על פשע שלא ביצעתי. כבר נמאס לי לנסות להוכיח את חפותי.
    עדיף פשוט לקבל את זה.
    אבל זה לא יותר פשוט כאן. כל יום, עינויים רבים. שעה לפחות.
    הם יודעים על זה. אבל אין להם את האומץ לנסות ולהתלונן. מהומה לא קטנה אפשר לעורר פה.
    אבל למה להם? הם יכולים לשבת בשקט בתא שלהם בזמן שאני עינויים. לא מאשים אותם. גם לי זה לא היה מפריע.



    נכנסתי אל תוך החדר.
    "היום יהיו פרטים?”, צעק מייקל, האחראי על העינויים שלי.
    "תנסה ותראה".
    האמת היא שלא היה לי מה להפסיד.
    ילדים? כן, בטח. הצחקתם אותי. כל השטויות האלה.
    האמת היא שגם החיים שחייתי לפני הכלא לא היו מדהימים. אז לפחות בכלא אני לא שיכור.


    זה עדיין מעצבן. אני לא הרגתי אותו.
    המכות המשיכו לבוא ולבוא. מה אכפת לי? אני אדמם ממילא. אני אמות מתישהו, אז למה לא עכשיו?
    טוב, זה לפחות מה שחשבתי.
    לנסות להוציא ממני פרטים על הרצח בצורה כזו. ברברי? אולי. אבל העולם הולך לדעת על זה. ואם אני לא אלך לכלא על רצח שלא ביצעתי, אז אני כן אלך לכלא על הרצח של מייקל.



    וזה הולך לקרות מיד אחרי שאני אברח מפה.

    פרק 2: קטטה.
    העינויים נגמרו.
    הוא ניסה להעמיד פני תמים. לחשוב שאני לא יודע שהוא יודע עליהם.
    "היי, מה זה הדימום הזה שלך בגב?”
    "אתה יכול להיות בשקט.”
    "מה קרה, קצת הרביצו לך אז אתה בוכה?”
    הוא היה שותף טוב.
    עד כמה ששותף לתא יכול להיות טוב, כמובן. התייעצנו הרבה. דיברנו הרבה.
    אבל עוד לא רבנו.

    "ביקשתי שתהיה בשקט.”
    "אמרת שאני יכול. זה לא אומר בהכרח שאני..”
    "שקט!”
    הוא נתן לי אגרוף. עפתי אחורה.
    "ילד, תיזהר".
    נתתי לו אגרוף בחזרה. הוא עף אחורה אל מיטת הקומותיים, ואז בעטתי בו אל הכיור.
    אני באמת נוטה להשתמש באלימות. אבל לא יותר מדי.
    כלומר, אני לא בן אדם אלים. אבל אני יכול להיות כשמעצבנים אותי או שכלא מתקתקים עניינים.
    הוא עיצבן אותי.
    הסוהרים באו. האסירים מהתאים שלהם השמיעו קולות בנוסח "ווו...”, והסוהרים השתיקו אותם ע"י איומים
    לחדר העינויים. זה היה אסור. אבל הם עשו את זה. בגלל זה הם איימו על כל אסיר שאי פעם יצא מכאן שלא יספר על זה.
    כך לפחות השמועה אומרת.
    אבל אם לא יודעים על זה, זה אומר שלא היה להם אומץ לספר. נו באמת.


    "אני אטפל בך, ילד...”, הוא אמר בעוד השומרים לוקחים אותו.
    כלא האסטי שבשיקגו היה מסוכן. לפחות מבחינת האסירים. הם התחלקו לקבוצות. לכנופיות.
    אבל אני משער שהם ישתמשו בקטטה שהתפתחה כאן כתרוץ בשביל העינויים הנוספים. למרות שהם לא צריכים תירוץ כזה.
    אין להם ממה לחשוש
    .

    פרק 3: בידוד.
    "או.קיי. אין לך ממה לחשוש היום. אתה לא הולך לעבור עוד עינויים.”
    זה היה מפתיע. או שהוא ציני?
    "אתה הולך לבידוד. 14 יום. וכשתחזור, תחכה לעוד עינויים".
    "בידוד? מה כבר עשיתי?”
    "מה כבר עשית?”
    בדיוק באותו הרגע נכנס מנהל הכלא,הסתכל עליי במבט כועס אבל רגוע ואמר:
    "טוני, אני לא יכול להרשות התנהגות כזו בבית הכלא שלי".
    "המפגר הזה..”
    "אתה הולך לבידוד".
    כאילו שהוא לא ידע על העינויים. הוא העמיד פנים. בשבילו, אין כזה דבר פה. לא היה לו שום קשר לזה.
    ומייקל? הוא "אחראי משמעת". כן, בטח.
    "ואז עוד עינויים, הא?”
    ניסיתי להכשיל אותו.
    "עינויים? על מה אתה מדבר?
    אתה הולך לבידוד. אני רואה שגם השתגעת. זה יעזור לך.”
    מייקל החזיק אותי.
    "קדימה, ילד".


    אני שונא בידוד. הייתי שם פעם. מתי שרק נכנסתי לכלא.
    תא קטן עם מיטה עלובה. פחות טוב מהתא אפילו. כל הזמן שם אתה רק ישן. אין לך שום דבר אחר לעשות.
    לאכול? פעם ביום איזה שטות. זה יותר גרוע מעינויים. אבל לפחות כאן אתה לא מדמם.


    "עכשיו תסתום ותיכנס לכאן. אני אחזור עוד 14 יום.”
    הוא דחף אותי לתוך התא הפצפון. הוא נעל את הדלת וסגר את הפתח הקטן. היה חשוך.

    פרק 4: פלאשבקים.
    פלאשבקים. מלפני 4 שנים.
    הם התחילו.
    למה נכנסתי לפה? אני לא פושע.
    "אני לא פושע!”
    "סתום שם, ילד", אחד הסוהרים אמר.


    "היום בחצות. תהיה שם. החבר'ה האלה יודעים מה הם עושים".
    "איך הסתבכנו ככה?”
    "שמע, טוני, אין לי כוח אליך; פשוט תבוא. נסגור עניינים וגמרנו איתם. אין לי כוח.”
    "ולי יש?”
    הוא כבר חצה את הכביש.


    היום בחצות.
    איך נדפקנו ככה?
    "איך נדפקנו ככה?”. צעקתי בקול רם.
    "אומרים לך לשתוק. 'תה לא רוצה עוד עונש...”
    הוא התכוון לעינויים. אבל הוא לא אמר את זה בגלל שהמנהל היה שם.


    "תגיד, יש לך מושג איפה הוא?”, אמרתי לסוהר.
    "איפה מי?”
    "פרנק".
    "הוא חזר לתא.”
    "מה? הוא לא בבידוד?”
    "לא, הוא לא אידיוט. לא כמוך".


    לא אמרתי כלום. לא רציתי להסתבך עוד.
    מה זאת אומרת? פרנק לא בבידוד? אחרי שהוא נתן לי אגרוף? אחרי שהוא
    התחיל את הקטטה?
    הם שנאו אותי.
    ואז קלטתי. הם כולם ביחד בעסק הזה.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    20.01.2007
    הודעות
    880
    זה קטע מאוד טוב, אבל הוא נורא... קצר, מהיר מידי. אתה מגיע לקטע שהוא ירצח את הסוהר שלו מהר מידי, אם אתה שואל אותי, ואני בהתחלה חשבתי שהתכוונת שמייקל הוא הרוצח, והוא כאילו מתלונן על זה. תעשה את זה ארוך יותר, תוסיף דוגמית קטנה מהחיים שלו אחרי הפיסקה הרביעית, זה יתלבש שם יופי, ותעשה את זה קצת פחות ברור, שיהיה לנו מיסתורין כלשהו: קצת מידע על הרצח, מספיק כדי שנדע מה קרה אבל לא יותר מידי כידי שנראצה לדעת עוד. אני מחכה בקוצר רוח ( :
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    09.06.2007
    עיר
    רחובות
    הודעות
    4,627
    נכתב במקור על ידי orr
    זה קטע מאוד טוב, אבל הוא נורא... קצר, מהיר מידי. אתה מגיע לקטע שהוא ירצח את הסוהר שלו מהר מידי, אם אתה שואל אותי, ואני בהתחלה חשבתי שהתכוונת שמייקל הוא הרוצח, והוא כאילו מתלונן על זה. תעשה את זה ארוך יותר, תוסיף דוגמית קטנה מהחיים שלו אחרי הפיסקה הרביעית, זה יתלבש שם יופי, ותעשה את זה קצת פחות ברור, שיהיה לנו מיסתורין כלשהו: קצת מידע על הרצח, מספיק כדי שנדע מה קרה אבל לא יותר מידי כידי שנראצה לדעת עוד. אני מחכה בקוצר רוח ( :
    תודה על התגובה. פרק 2 פורסם. ולא התרחש רצח בינתיים, מלבד הרצח לכאורה של האיש שטוני רצח.
    ועוד לא קורה כלום בקשר לבריחה, זה לוקח קצת זמן =]
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    20.01.2007
    הודעות
    880
    זה בדיוק הרצח שהתכוונתי. P:
    אגב, לדעתי יהיה גם לקוראים וגם לך אם תפרסם את כל הפרקים באותו עץ, אבל זה עניין משני.
    P:
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    הדבר העיקרי שהפריע לי היה הפתיח "על הסיפור"

    למה הוא שם? למה הוא טוב? אם לא היית אומר שטוני לא ביצע את הפשע , היה מסתורין בסיפור , היה מתח , עכשיו אני יודע כבר שהבחור מתכנן בריחה ונקמה , ולמען האמת אין לי סיבה כל כך לקרוא את הסיפור.

    חוץ מזה , הסיפור חביב , זורם יחסית , נקודה שבעיני מרגיזה מעט (וגם לי יש נטייה לעשדות את זה) היא השתמשות בדברים מעולם שאתה לא מכיר כמו השם "טוני" או "מייקל".
    אין צורך בשימוש בשמות אמריקאים או איטלקיים (וכך להישען על סטיגמה שקיימת רק באמריקה על איטלקים ולמי שלא מחובר לתרבות האמרקאית דרך סרטים לא מכיר) ובעצם לכתוב סיפור שלעולם לא תהיה מסוגל להתחבר אליו לגמרי.
    שתף ב-Google+

  6. #6
    הצטרף בתאריך
    09.06.2007
    עיר
    רחובות
    הודעות
    4,627
    האמת היא, ש'טוני' טוען שהוא חף מפשע. את האמת נגלה בהמשך הסיפור. יכול להיות שהוא באמת. זה מה שהתכוונתי. אני אשנה.
    עריכה:
    אנשים, פרק 3 פורסם!
    שתף ב-Google+

  7. #7
    הצטרף בתאריך
    19.12.2006
    עיר
    t
    הודעות
    409
    טוב, אני מסכים שזה סיפור זורם ונחמד ואני לא חושב שהוא קצר מדי, לסיפור כזה מתאים להיות קצר. האמת שלדעתי הפרקים אפילו קצת ארוכים מדי, לדעתי הייתה יכול לסכם את כל הרמזים בחלקים קטנים יותר, כמו שעשית בפרק השלישי (אותו, אגב הכי אהבתי). זה היה גורם לסיפור להיות הרבה יותר מותח. לדעתי כמובן, יש אנשים שאוהבים את זה הפוך.
    וההשאלה מהתרבות האמריקאית לא מפריע לי, אולי זה בגלל שחייתי כמה שנים בארצות הברית.
    הדבר היחיד שמפריע לי הוא העניין שבינתיים כקורא בעל נסיון אני יכול לנחש (לדעתי) לאן הסיפור עומד להגיע וזה מפריע לי. אם תכננת משהו ממש ממש מפתיע שאין סיכוי שנדמיין אז זה יהיה סיפור מעולה. אם זה עומד להיות המשך ישיר שהולך לפי כל הרמזים אז זה יהיה מאכזב.

    טוב זה כל מה שאני כותב בינתיים, חייב לעבור תיאוריה.
    "רוב בני האדם אינם מוכנים להודות במגרעותיהם: אני, לעומת זאת, מוכן - אילו היו לי..."
    שתף ב-Google+

  8. #8
    הצטרף בתאריך
    09.06.2007
    עיר
    רחובות
    הודעות
    4,627
    תודה. חיכיתי לתגובה, אני אמשיך לפרסם עכשיו את הפרקים. אם אפשר לשנות כותרת ל'דיון ראשי' אני אשמח. כי כל הזמן אני אפרסם פרקים חדשים.
    פרק 4 פורסם.
    שתף ב-Google+

  9. #9
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    מרגיש טיפה מוגבל להגיד את זה ,
    אבל אני צריך לקרוא כל פרק פעמיים כדי להבין מה קורה שם. (וגם אז לא בטוח)
    נסה להיות יותר ברור ,אני אודה לך מאוד.
    שתף ב-Google+

  10. #10
    הצטרף בתאריך
    09.06.2007
    עיר
    רחובות
    הודעות
    4,627
    כן. אני יודע. זו המטרה, האמת. קצת לא להיות ברור לגבי מה שקורה, ולגבי מה שקורה עכשיו ובפלאשבק.
    פרק 5 יפורסם היום =]
    מעכשיו כל פרק בהודעה חדשה.
    פרק 5:
    כולם ביחד.
    הכל התחיל להתבהר. הכל התחיל להתחבר.
    משהו מסריח פה.
    מנהל הכלא... הוא ידע על העינויים.... כל הסוהרים גם... הם עובדים עם פרנק...
    הם עובדים איתו... המנהל... הוא תיכנן את זה...
    הוא לא מת.
    אני לא רצחתי אותו.
    אני לא...
    אני כן? אולי...
    הוא... הוא תיכנן את זה... הוא תיכנן את העינויים...
    את המכות... את הקטטה... את הבידוד....
    הוא תיכנן הכל.
    פרנק עובד איתם....
    הוא אחד מהם... הוא האפשרות שלהם להשיג ממני פרטים...
    הוא הסוכן שלהם. המנהל הזה... הוא יקבל ממני...
    ומייקל.... מייקל....
    פרנק... מנסה להשיג פרטים... אבל עוד לא אמרתי כלום...
    עוד לא פלטתי משהו בקשר לרצח.
    הנה זה חוזר... פלאשבק...


    "טוני, אתה מוכן?”
    "אתה למטה, הא?”
    "כן... מקווה שלא שתית יותר מדי.”
    "אל תד-...אג.. אני לא שותההה..”
    "טוני!”
    "צוחק איתך, פסיכי".
    "זה לא מצחיק...”
    ירדתי למטה.
    הוא היה שם.
    "מוכן לסדר עניינים?”
    "כן.. יש לך את הכסף?”
    "הוא אצל פר-”
    "מה?”
    "הוא אצלי, כן".
    "טוב...”
    נסענו במכונית. הגענו לבית קפה קטן, כאשר הוא אמר:
    "טוב, חכה לי שניה פה, אני הולך לקנות דונטס"
    "אני אבוא איתך"
    "לא, עזוב, תשמור שלא יבוא מישהו"
    "למה שיבוא-”
    הוא כבר טרק את דלת המכונית. הוא צעד לתוך החנות.
    כשהוא יצא, כעבור 3 דקות, הייתה בידו השמאלית קופסה של דונטס.
    שתף ב-Google+

  11. #11
    הצטרף בתאריך
    09.06.2007
    עיר
    רחובות
    הודעות
    4,627
    נכתב במקור על ידי NOAM JOON
    לא הבנתי שום מילה מכל פרק, צריך קצת יותר פירוט (מי מדבר, על מה הוא מדבר ועוד...)
    כמו שאמרתי, הכוונה היא שיהיה דבר כזה שקצת לא מובן, בכל מקרה - אפשר להבין ע"י איפה הוא נמצא. אם אחרי פעמיים-שלוש שקראת אתה לא מצליח, אני אשפר.
    ואגב, הזה שהוא מדבר איתו (אם הזה שאני-לא-שותה וזה), אמורים לא לדעת מי זה בינתיים.

    פרק 6: כסף

    נסענו במכונית האדומה לכתובת ההיא. היא הייתה רשומה בכתב יד, על פתק קטן ומקומט.
    "הנה האוכל שלך". אבל זה לא היה חבר. זה היה הסוהר בבידוד, שהסיט אותי מהפלאשבק שעברתי.
    "לא תודה.”
    "אני לא עמדתי5 דקות בשביל "לא, תודה". תאכל".
    "אמרתי לא תודה.”
    "בואנ'ה, תיזהר, אני אהרוג אותך".
    "נראה אם יש לך אומץ".
    הוא זרק את האוכל דרך הפתח הקטן ובעט בדלת הברזל.
    ניסיתי להיזכר עוד פעם.
    כנראה אמרתי "שיט", בקול רם, כי השומר שם לב ואמר:
    "שתוק, ילד, אין לי כוח לזה, אני אמור רק לעמוד פה ו..”
    "ששש"
    "אל תשתיק אותי".
    אמרתי ששש בגלל שזה חזר. נזכרתי.
    נסענו לשם.
    זה לקח 10 דקות, בערך. הפנים שלו היו לחוצות.
    "למה אתה לחוץ כל כך? אתה אמרת שלא תהיה בעיה".
    "לא תהיה בעיה... לא בשבילך. לא משהו רציני כמו אצלי.” הוא אמר את זה בשקט. אבל שמעתי.
    לא הגבתי.
    "הנה זה".
    הגענו. הבית היה קטן. יותר כמו מחסן כזה. זה לא נראה ממש בית. אבל מתאים לכנופיות.
    דפקנו על הדלת בפחד.
    פתח לנו את הדלת איש עם אקדח.
    "תכנסו. אנחנו רק רוצים לסדר עניינים".
    "אין בעי-”
    "שתוק.”
    לא היו עוד אנשים בבית. היה רק האיש הזה, האיש הזה שאני לא זוכר איך הוא נראה.
    "טוב, יש לך ת'כסף?”
    "כן..”.
    הוא הושיט לו את הכסף.
    "עופו מפה.”
    שתף ב-Google+

הרשמה