תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 5 מ 5
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    האם יוכל עוד להבהיק לובן העיניים
    בחשכת עיר רחוקה.
    בדומיה אחת רכה של בין ערביים
    ללטוף את צווארי באודם נשיקה;
    בדמות אישה גבוהה ומתמשכת
    אשר תדע לנהוג בי כמלכה,
    בקצה עולם, עם תום תקווה דועכת
    לעורר בתוך תוכי אש תשוקתה.

    אם רק תוכל להתקיים,
    להיות, לשרבב אלי שפתיים.
    אתמסר כולי אליה, אל אורה,
    אל לובן העיניים.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    למרות שהכתיבה מעולה כרגיל , הוא לא עשה משהו שהשירים שלך עושים לי בדרך כלל - הוא לא ריגש אותי.

    אני לא בטוח למה.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    הכתיבה באמת מעולה בשיר הזה. אין לי שום מקום להערות.
    החוסר בשורה האחרונה השאיר אותי עם טעם לעוד. והראה את האקסטזה של הכותבת שאינה יכולה עוד- מדהים.

    בלון בצבע בורדו בשבילך. ( או בבב"ב)
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    קשה למצוא משהו לומר שלא נאמר כבר, אבל אני מרגיש חייב לומר שהרגש המתעורר מאוד מוכר.
    חוץ מה"מלכה", אבל מסתדרים D:

    חיבוק חזק.



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    קורה לי כשאני כותבת שאני עוצרת באמצע וחושבת לעצמי על מי שיקרא את זה.
    אני לא יודעת אם מישהו הבחין בזה, אבל זה מביא הרבה מהסיפורים/שירים שלי להיכתב בזכר.
    מה שמאוד שוביניסטי מצדי, אבל מי שמכיר אותי מספיק יודע שלא לזה הכוונה. פשוט שמסיבה לא ברורה הרבה יותר קל לי לכתוב בזכר, דמות הזכר בראש שלי היא הרבה יותר פשוטה, אולי זה כי היא הדמות השקרית יותר- אנא, ניתוחים פסיכולוגים אפשר לשלוח לי בהודעות פרטיות.

    עם המילה 'מלכה' זה התעורר אצלי. ובכלל לא רציתי את תואר המלכה, רציתי משהו עדין יותר, כמו נסיכה. אבל זה לא הסתדר לי נכון עם העוצמה.
    בכל אופן, אני יוצאת מנקודת הנחה מסויימת שאומרת שאם אני מתחברת אל השיר, אני מאמינה שאחרים יוכלו להתחבר אליו גם. אולי בגלל זה אתה מסתדר עם המלכה.

    רוני- תודה רבה. בורדו זה קרוב לצבע האהוב עלי.

    צ'אי- רגש זה כבר עניין שבך, אבל אם הכתיבה שלי עומדת בסטנדרט.. אין מרוצה ממני.

    תודה.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

הרשמה