תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 2 מ 2
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    20.01.2007
    הודעות
    880
    קיוויתי לפרסם את זה לתחרות, אבל...

    סאני התמתחה על הספה שלה, נותנת לשמש לחמם את גופה ולרוח הקרירה להתבדר בשערותיה. היא היית בשיא, והתכוונה להנות מכל רגע. היא חייכה לעצמה וקטפה ענב מאחד העצים, נוגסת בו בעדינות בעוד היא מתענגת על זכרונתיה, על היום הנפלא, ועל מה שתעשה בעתיד. בין אם אלה היו המכרות השופעים שלה, השדות החקלאים שהקיפו אותה, או מיליוני האנשים שביקרו אותה כל שנה: היא ניצחה במשחק, ואיש לא יוכל לקחת זאת ממנה. היא קטפה עוד אשקול, כל ענב מזכיר לה את התלאות שעברה בשבילו: את שלושת השריפות שכמעט והפילו אותה לגמרי, את רעידת האדמה, את מתחרותיה...
    אבל זה נגמר. היא אולי לא היית גדולה כמו ניו יורק, עוצמתית כמו וואשינגטון, או ייחודית כמו ירושליים – אבל אנשיה אהבו אותה. את מצבי הרוח הנוחים שלה, את הקהילות המתפתחות שבה, את המכסה שהיא נותנת: איש לא יכל להגיד שסאן פראנציסקו תיעלם ייחד עם דפי ההיסטוריה. היא קמה ממושבה, מפזרת קלות את שיערה החום והרך, ומנערת כמה עלים מבגדיה. מאז שלושת השריפות שתקפו אותה, סאני פחדה ליפול לפנטזיות, יודעת שתמיד יהיו עוד צרות לטפל בהן, עוד מקומות להתפתח אליהם, ועוד אוייבים להתמודן מולן. וסאני חיכתה בקוצר רוח.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    15.12.2006
    עיר
    עזבו אותכם קטנות...
    הודעות
    11
    אהבתי את הקטע שזה בהתחלה זה נשמע כמו ילדה או בחורה ואחרי זה זה מתקשר לעיר...
    סיפור נחמד מאוד..
    אני מצביע בעדו... בהצלחה!
    חברה עשירה מארצות הברית תתרום שקל בכל פעם שמשתמשים בפורומי משחקים ויצירה בעולם ילחצו כך:
    מוכנים? עכשיו ביחד..
    123..
    Ctrl w
    שתף ב-Google+

הרשמה