תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 3 מ 3
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    הוד השרון.
    הודעות
    362
    אזהרה: דיבור על סקס.


    אז ככה, למדתי המון שירי יונה וולך בתחילת השנה - ועל אף שהשיר "יונתן" הרבה יותר קוסם לי, הניתוח של "שיר קדמשנתי - אפרופו גודאר", הרבה יותר מעניין. אז אני אפרסם גם ניתוח ל"יונתן", אבל בהזדמנות אחרת.

    נ.ב.;
    אני אוהבת את יונה וולך מאוד בתור משוררת, אבל בתור בן-אדם, היא סתם קרציה מעצבנת.

    קורותיה המקוצרות של יונה וולך [מתוך ויקיפדיה]:
    יונה וולך נולדה בכפר אונו (לימים קריית אונו) בשנת 1944 למיכאל ואסתר וולך, שעלו מבלארוס. אביה נהרג במלחמת העצמאות בקרב על גבעת קולה בשנת 1948, בהיותה בת כ-4 שנים. וולך גדלה ונפטרה ברחוב הקרוי על שם אביה. היתמות היוותה סימן היכר ומגדיר זהות שיחבר בינה לבין יתומים אחרים, כגון מאיר ויזלטיר ויאיר הורוביץ. היא נתגלתה על-ידי המשורר מקסים גילן שהכיר אותה לעורך גבריאל מוקד, שהיה הראשון שפרסם את שיריה בכתב העת "עכשיו" בשנת 1964. לאחר מכן, באותה שנה, פרסם אותה גילן בקילטרטן.
    וולך הייתה ממייסדי כתב העת 'פשיטא', שביקש להכניס אל השירה את השפה היומיומית. בגיל 21 התאשפזה וולך מרצון במוסד לחולי נפש. במוסד עברה בין השאר טיפול בכדורי LSD, שיטת טיפול שהייתה נפוצה בפסיכיאטריה בשנות השישים, ואת חוויותיה סיכמה בשיריה, ביניהם השיר 'אם תצא למסע אל. אס. די.'.
    בשנים האחרונות לחייה חזרה וולך לגור עם אמה, אותה סעדה נפשית ופיזית כמעט עד יום מותה (אמה נפטרה כ-10 שבועות לפניה). כ-4 שנים לפני מותה צרפה אליה את חברה הצעיר, המוזיקאי יובל ריבלין. לאחר כשנה ביחד עם יובל, נתגלתה אצל יונה מחלת הסרטן אשר ממנה נפטרה לאחר כ-3 שנים, והיא רק בת 41. ריבלין נשאר איתה וסעד אותה עד יומה האחרון.
    [דעתי, דרך אגב, בנוגע להלחנות של שיריה של וולך: ההלחנות הורסות את השירים, ממש, ואני לא מבינה איך וולך אישרה אותן.]


    שיר קדמשנתי - אפרופו גודאר / יונה וולך

    רומזים לנו שיש סכס אחר.

    טוב שמישהו יודע על זה.
    אם יש סכס אחר ה
    ביאוהו לכאן ונדעוהו נ
    דבר גלויות, יש או אין.
    שכבר אנחנו עייפימאוד מ
    נשינו וידידותינו הבתולות וכל
    הזמן מראים לנו בתמונות ש
    באמת יש משהו אחר וגם א
    נחנו מרגישים שזה לא סתם.
    ואם יש סכס אחר בעולם
    אחר נשים חדשות ויודעות ל
    מה לא יביאו לכאן כמה ל
    למד את נשינו היגעות ואו
    לי יפתחו גם את הגבולות כ
    שאנחנו עייפים ונחנקימאוד.






    גלישה בתוך מילה היא אופציה חדשה של יונה וולך.
    המצב המנטלי בו נכתב השיר הוא לפני השינה [קדמשנתי], מצב שהוא בין חלום למציאות, ריאלי לפנטזיה, חצי טראנס. ייתכן שמכאן באה הקטיעה.
    גודאר הוא איש קולנוע שהיה חדשן מאוד מבחינת דרך הכתיבה שלו [של הגל החדש הצרפתי], ואחד ממאפייניו הוא שבירת מוסכמות צורניות של הקולנוע ויצירת תחביר קולנועי חדש. יונה וולך בעצם מתכתבת ומזדהה איתו.

    כתיבת המילה "סקס" ב-כ': ל-ק' יש |, ול-כ' אין. זהו תהליך סירוס.
    בקריאה ראשונה, השיר נשמע כמו שיר היפי משנות ה-60 שעוסק בשיעמום מהסקס הסטנדרטי, מהנשים הבתולות שלא יודעות כלום, ומעודד למידת "טכניקות" חדשות. כ' במקום ק' נותן שינוי מהסטנדרטי.
    יש בכתיבה טון ציני. הדובר עייף מנושא השיר.
    "רומזים לנו" - "אפרופו גודאר" - אנחנו מקבלים "שדרים" מעולם הקולנוע שיש סקס אחר. לאדם עייף אין כוח ורמיזות, יש להגיד ישר וחלק [זה בסדר, גם אני לא מבינה מה ניסיתי להגיד].
    "טוב שמישהו יודע על זה" - זלזול מובהק במי שכביכול רומז.
    השיר נכתב בלשון רבים, גם הרומזים וגם הנרמזים. דבר כזה אינו סטנדרטי בעולם השירה בתקופתה של וולך. הייתרון בכתיבה כזאת הוא שאתה לא יודע אם מדובר בזכר או בנקבה. וולך בורחת מהזיהוי המיני שלה [כמו בשיר יונתן, בו היא מנסה להתחפש לגבר] - וולך חשבה שהשפה העברית הייתה שפה סקסיסטית בכך שהכריחה את הדובר להזדהות במינו [בניגוד לאנגלית, בה, לדוגמא, המילה "you" פונה לבנים ולבנות כאחד, בעוד בעברית היא חייבת לפנות למין מסויים ("את", "אתה")]. כמחאה, ברוב שיריה היא מנסה להסתיר או "לשקר" בנוגע לזהותה המינית.
    "אם יש סכס אחר" לא בטוח שיש, אבל אם יש... צורת תנאי, הבעת ספק בנושא השיר. אם יש סקס אחר, אל תראו לנו מרחוק, או בתמונות, תנו לנו לראות אותו, עכשיו ומייד. זו הצבת אולטימטום.
    אנו שבויים של האשליות שמפיק עולם הקולנוע. לדוגמא, נשיקה ראשונה: כשאנחנו רואים סרט בו מישהי חווה את הנשיקה הראשונה שלה, אנחנו חווים את הנשיקה הראשונה שלנו דרכה, מקבלים את האידיאל הקולנועי של נשיקה ראשונה, ולאחר מכן מיישמים אותו בחיינו.

    אופציה אחרת לניתוח השיר:
    למען המשך ניתוח השיר, נעלה את נושא הסיפור התנ"כי "פילגש בגבעה" מספר שופטים [מתוך ויקיפדיה]:
    איש משבט לוי הגר בהר אפרים, לקח פילגש מבית לחם יהודה. האישה "זנתה עליו" (מרדה בו), וברחה אל בית אביה בבית לחם, שם שהתה במשך כמה חודשים. לאחר מכן הגיע אליה האיש, לדבר על לבה. לאחר שהות של כמה ימים בביתו של אביה, שניסה להשאיר אותם עוד ועוד שם (ייתכן שכתוצאה מחשש מהדרך, אשר התאמת), יצאו האיש ופילגשו לעת ערב לכיוון עירם. כשהגיעה שעת החשכה, היו הם ליד יבוס (ירושלים דאז), שהייתה אז עיר יבוסית [מה אתם אומרים...]. האיש סירב להצעת נערו ללון שם, בנימוק (שיתברר כאירוני, לאור ההמשך) ש"לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה" והמשיך בדרכו במטרה ללון באחת מערי בנימין - הגבעה או הרמה.
    הם המשיכו ברכיבתם, והשמש שקעה כאשר היו ליד הגבעה (כנראה באזור מעיינות הסטף), שם ישבו ברחוב וחיכו, לשווא, שיהיה מי שיאסוף אותם ללון בביתו. רק איש זקן מהר אפרים, שהגיע מהשדה, הסכים להכניסם הביתה, להאכילם ולהשקותם. בעודם בסעודה, הקיפו את הבית אנשי העיר, ודרשו להוציא את האיש החוצה במטרה לאונסו או להתעלל בו. המארח התחנן לפניהם שלא יעשו זאת לאורחו, ובמקום זאת שיוציא אליהם את בתו הבתולה ואת פילגש האיש. על אף סירובו של ההמון, הוציא האיש את פילגשו בכוח החוצה, שם התעללו בה בני העיר כל אותו הלילה. לפנות בוקר שילחו אותה, והיא נפלה מתעלפת על פתח הבית, עד אור היום. כאשר קם האיש בבוקר, פתח את דלתות הבית לצאת לדרכו וראה את פילגשו מוטלת על הסף. כשראה שאינה מגיבה (ככל הנראה מתה כבר), לקח אותה לביתו. שם ניתח את גופתה לשנים עשר נתחים, ושילחם לכל חלקי הארץ.
    העם, מזועזע קשות, נקהל כאיש אחד אל המצפה, שם הכריזו מלחמה על שבט בנימין המוגדרים כגיבורי מלחמה, בהכריזם שמי שלא יעלה למלחמה יומת, וגם בשבועה שלא לתת מבנותיהם לבנימין לנשים. המלחמה התנהלה בשלוש מערכות, כאשר בשתיים הראשונות הפסידו בני ישראל. רק במערכה האחרונה ניצח העם, על ידי הצבת מארב. בניצחון זה היכו כמעט את כל בני בנימין, ושרפו באש את עריהם. רק שש מאות איש מבני בנימין נותרו בחיים.
    לאחר הניצחון, הבין העם כי עומד להיכחד שבט שלם מישראל - שהרי נאסר על בני ישראל לתת מבנותיהם לנשים לבני בנימין. עקב כך, נקטו בשני צעדים: ראשית, החליטו לממש את השבועה להרוג מי שלא השתתף במלחמה על אנשי יבש גלעד. כך, יצאו עליהם למלחמה, הרגו באנשיהם ולקחו ארבע מאות בתולות בשביל אנשי בנימין. בכך פתרו חלק מהבעיה אולם פתרון זה לא הספיק מכיוון שהיו שש מאות מבני בנימין והיו ארבע מאות בתולות וחסרו מאתיים לשאר הגברים, ועל כן ננקט צעד שני: הוחלט לנצל את החג בשילה, שבו מחוללות בנות העיר בכרמים (אולי ט"ו באב), כאשר בני בנימין יחטפו להם נשים מהמחוללות. כך, לא תופר השבועה, שהרי הן נחטפו ולא ניתנו מרצון.

    ציטוט מתוך פסוק כב': "...הוצא את האיש אשר בא אל ביתך ונדענו..."
    בסיפור הזה ישנו "סקס אחר", כמו בשיר של יונה וולך - המשפט מתחבר. פתאום השיר עובר לדון באכזריות, באונס. יותר מאונס, זו גם התעללות ורצח [של הפילגש, מאחר וכשהיא נופלת על סף דלתו של האיש לא יודעים אם היא חיה או מתה, ואז הוא חותך אותה]. השיר מביע, פשוט כמשמעו, גועל נפש. כך מתאימה גם קטיעת המילים. זה מסביר, שוב, מדוע צריך לשון רבים בשיר: גם בחוץ וגם בתוך הבית היו מספר אנשים. הבחירה בשורה ובקישור הזה הייתה בחירה מודעת לחלוטין. יונה וולך בד"כ כותבת בשפה יומיומית, ופתאום המילה "נדעהו" כ"כ לא קשורה עד שהיא מכריחה אותנו לחפש את מקורה. אופציות אחרות הן אורגיה, הומוסקסואליות, סאדו-מאזו, דנדרופיליה, זאופיליה, וכל ה"פילי"ות למיניהן.

    אופציה אחרת לניתוח השיר:
    הדוברים הם בעצם גברים שיושבים מול הטלויזיה ומתלוננים. כנראה צופנים בפורנו. הם עייפים ופסיבים, ועכשיו הם מצפים שיביאו להם נשים אחרות, אקטיביות יותר.
    מצד שני, יכול להיות מצב שגם נשים "אומרות את השיר"; ליונה וולך הייתה נטיה לסבית קלה. אך אם הבחירה היא בין נשים או גברים, הבחירה המתבקשת היא בגברים.
    "עולם אחר" - פנטזיה. יונה וולך לועגת למקסם השווא. כמה עלובים הם האנשים שמאמינים לאופציה שמציעים הקולנוע והטלויזיה, סרטי הפורנו. טקסט השיר הוא שמרני - אין מה למצוא בשום מקום חוץ מהסקס הקיים. יש הרגשה כי השיר נכתב אחרי התנסות מינית לא נעימה. וולך חוותה חיים איומים: על אף שכתיבתה עברה הצלחה רבה, היא הייתה יתומה, בודדה, שונה, וחולה נפשית קשה.
    גם בלי להשתמש במילה "סקס" - ה"אחר" הוא מסוכן ואלים. יש להתרחק ממנו.


    כמו בכל גלישה או פסיחה, ישנן אמירות כפולות בקטיעת המילים הללו. בעצם החתיכה היא אומרת, "שימו לב, יש כאן יותר מהשירה הפשוטה". "נחנקימאוד" - הרגע שבו נרדמים. ההזיה נגמרת. הדוברים בשיר כ"כ פסיבים, שבסופו של דבר הם נרדמים מבלי לעשות דבר. למה שמישהו יתאמץ בשבילם?
    זהו שיר פמיניסטי - הדברים בו מוצגים בצורה מאוד לא מחמיאה. נשים, לפי השיר, גם כשהן עייפות או בתולות, מעדיפות את הדברים הללו, בניגוד לרצונם של הגברים.
    אל תתפתו לחשוב שיש אופציה טובה יותר. במציאות, כל אופציה אחרת היא אכזרית, נוראית. שוב חוזרים לעניין השמרנות. אחרי כל ההתנסויות המיניות שלה, גם יונה וולך התמסדה עם גבר אחד במסגרת די רגילה בסביבות שנות ה-30 שלה. בשיר הזה, היא מדברת ממקום של נסיון. האלימות פה הרבה פחות גלויה מבשירי הקודמים [יונתן, למשל].



    אני יודעת שיצא מבולגן קצת. סליחה.
    Stop global whining.

    We have lingered in the chambers of the sea"
    By sea-girls wreathed with seaweed red and brown
    ".Till human voices wake us, and we drown
    The Love Song of J. Alfred Prufrock, T. S. Eliot
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    תודה על הניתוח המעמיק. מאוד נהניתי לקרוא אותו.
    אשמח לפרסום עוד ניתוחים פרי-ידך. (או פרי ידי הכיתה שלך. איך שלא יהיה.)
    זה שאני לא מגיב לפעמים, לא אומר שאני לא קורא תמיד.

    שלך.
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    הוד השרון.
    הודעות
    362
    :]
    שמחה לדעת שאתה נהנה. אני ועמר מתחלקות בניתוחים; שבוע הבא התור שלה.
    Stop global whining.

    We have lingered in the chambers of the sea"
    By sea-girls wreathed with seaweed red and brown
    ".Till human voices wake us, and we drown
    The Love Song of J. Alfred Prufrock, T. S. Eliot
    שתף ב-Google+

הרשמה