תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 2 מ 2
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    פרוייקט גמר במגמת אומנות, מרץ 2007.
    בלי יותר מדי הסברים; לקח לי כמעט ארבעה חודשים, שלושה מתוכם אינטנסיביים למדי.
    זה מיצג, ככה שמאוד גורעת העובדה שאתם לא יכולים להסתובב בפנים- אבל זה מה שיש.
    _______________________



    ישות מקומית ייחודית-


    הכל זה תפיסה של מקום.
    העבודה מחפשת את ה"אני" שבמקום, ומבקשת להבליט ולייחד אותו.
    בין תלאות רבות של מערכות נפשיות, פעילות ורדומות, הצליחה העבודה לעורר בי את השדים הקטנים ששומרים עלי, ומגנים עלי מפני נזקי הסביבה.
    אותם שדי עבר שלי, שלעולם לא ייעלמו. אלה שמעת לעת עולים, צפים, שבים ומוכיחים כי מקום הוא לא מקום ללא ההיסטוריה שלו, ללא אותן צלקות דקות, זיכרונות שנותרו מימי קדם.

    ההתעסקות הבלתי פוסקת במקום הולידה מתוכה את הישות המקומית; האני הנשגב- נוקשה מעט, סרקסטי ומתגונן.
    אותה ישות מקומית בחרה לשבת במקומה המרוחק, הבטוח והיציב, בגלל כל אותן תלאות עבר שמתעוררות בה מעת לעת. כל אותן מסקנות ותובנות שדבקו בה עם הזמן, והעניקו לה את הביטחון בהחלטותיה. כמו כן, האני מבקש להתרחק מכל אלה שמבקשים לעורר בו את אותם שדים, אותם הוא דואג להחביא היטב בין נסתרי ליבו.

    ההתרחקות הקטנה משאר האנשים, וההתייחדות הבלתי פוסקת עם עצמי הולידה את הצורך הדק שמקנן בי לקרבה. הקרבה אינה פיזית, ולא תמיד תהווה מקור לחמימות. אולם הצורך בה אינו ניתן לריסון, שכן לא טוב [בכלל] היות האדם לבדו.
    בין הכאב והקושי שבנו את הישות המקומית הגאוותנית- האני- מצאתי פרספקטיבה אחת לנחמה. על פס דק מאוד משחקת הקרבה של הישות המקומית לשאר ישויות המרחב- בדרך ההתבוננות והצפייה.
    במעין אמירה ארס-פואטית, העבודה מבקשת להראות את המקום בו יכולה לשמש האמנות את אותו אדם מרוחק, סגור וקר, כחיבור דק בין המקום בו הוא ניצב, לבין המקום בו ניצבים הסובבים אותו.
    להוכיח לצופה את שאולי לא הצליח לראות בעצמו;
    דברים שרואים מכאן- באמת לא רואים משם.



    עמר מורג






    [רקום שם- "זהו כיסא האמן הזכור לטוב"]









    [עריכה של אניג'ן: קוראים לו חולדאי, והוא הרכוש שלי עכשיו. D<]





    [תיאור כללי למי שזה לא ברור לו מהתמונות:
    חדר בו תלויים כיסאות פלסטיק לבנים מהתקרה (אני מתנצלת מראש שאין לי יותר תמונות של החדר כולו), כשבמרכזו עומד מעמד שחור. עליו נח כיסא עץ צבוע בכחול, מצופה בסיכות ביטחון. על כרית המושב רקום- "זהו כיסא האמן הזכור לטוב". הסיכות הדבוקות למשענת הכיסא פתוחות- כך שאין לשבת עליו (אלא אם מישהו מוכן להסתכן בדקירות).
    לרגלי הכיסא נחים פסלוני חימר- חולדה (שהיום נמצאת בחדר שלא ניג'ן, והיא, דרך אגב, היחידה ששרדה. חוץ מההנחש, שעוד מחובר לכיסא), נחש, עורב ועטלף.]
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    09.12.2006
    הודעות
    1,643
    המיצג ניראה עשוי טוב
    אבל אני לא כל כך מבין בזה אז הערות לא יהיו פה
    אבל אהבתי את זה שהסיכות פתוחות
    ומי שרוצה לשבת צריך ליהיות מוכן להסתכן בדקירות
    זה בערך כמו בחיים אם אתה באמת רוצה משהו אתה צריך לדעת שאתה יכול גם להכשל וליהיות מוכן לאפשרות שאתה תדקר
    Ornithorhynchus anatinus
    תודה לBlackJack על הכפתור
    שתף ב-Google+

הרשמה