תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 4 מ 4
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    בשעת לילה מתקתק שעון,
    ולהבת נרך עומדת,
    מטפטפת חלב על עדן החלון,
    נוגה וענוגה באורה שלה בוערת.

    ורק הלב משמיע פעימה בכל דקה שעוברת,
    בין קירותייך כל מה שנותר- שתיקה.
    בזרם עולמך השוצף, נפשך אובדת,
    מחפשת אחר ענף יציב להיאחז בו בחוזקה.

    מלמוליי אליך, אך בך אין הקשבה.
    למול נרך הדק נותרת עומדת.
    מפנה אצבע מארוכת ואותי משתיקה,
    ממלמלת- "את יודעת, בכל מראה נושן
    יש
    רגע של הולדת."
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630

    בלונים לך, יקירה, למען תעלוץ נפשך.
    בית ראשון ושלישי נהדרים. השני לא רע, פשוט לא השרה את אותה הרגשה משום מה.
    אהבתי מאוד.



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    מאוד אהבתי. את כל השיר. למרות שהוא פחות מזכיר את אלתרמן בשירים העבריים-רוסים שלו. רק שורה אחת מפריעה לי: 'מחפשת אחר ענף יציב להיאחז בו בחוזקה.'
    השורה הזו מוציאה את כל השיר מאיזון והורסת את הקצב שבנית במהלך שבע השורות לפניו. הצעתי לך היא להחליף את המילה האחרונה במילה 'תקווה'. אני לא לגמרי יודע איזה מילים לשים באותו המשפט לפני אותה המילה ושזה מעט הורס את החריזה הכמעט מושלמת. (אבל בכל זאת...)

    בלון כחול. (כי האדומים נגמרו)
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    ניסיתי לשלב שם את "תקווה", אבל זה עדיין לא נשמע לי טוב.
    ואני מבינה את הקושי שקיים שם, 'באמפר' באמצע הקצב שלי.
    חשבתי אולי לשנות את זה ל- "מחפשת ענף יציב שיחזיקה", אבל אני לא בטוחה בזה.
    אני שוקלת פשוט להוריד את כל הבית השני.

    והמחווה היא לא ממש.. בסגנון הכתיבה, אלא בתוכן. אם יצא לך לקרוא את "ירח", אני בטוחה שאתה מבין.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

הרשמה