תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 11 מ 11
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    כשהמוות קפץ לבקר אותי, יכולתי רק לעצור לשאול את עצמי לאן ברחה לי הזקנה. ולמה לכל הרוחות לא ניסיתי להיות בן אדם טוב יותר.
    אז ניסיתי למשוך זמן, אולי אני אספיק להמציא כמה תירוצים. כמו בשיר של יהורם גאון, הזה על ההוא עם הצביטה בלחי וה'כל-הכבוד לשר'.
    הצעתי קפה, עוגה. הרגילים. הוא סירב בנימוס. הוא אמר שאם הוא היה מקבל את כל ההזמנות לקפה ועוגה, הוא לא היה מוצא זמן לעבוד. תכלס הוא צדק. אבל באותו רגע יכולתי רק לרטון לעצמי, עד כמה בנאדם יכול להתמכר לעבודה. הוא אמר שהוא בכל זאת מסכים לשבת לדבר קצת, אמר שלכולם הוא נותן שיחה כזאת. להבין מה קרה כאן. ומה לעזאזל הולך לקרות הלאה.
    שמתי קצת מוזיקה, שיהיה נחמד. הדיסק הכי מאובק שמצאתי היה הגבעטרון, אז שמתי אותו. לעשות לדיסק קצת נחת לפני שיעבור ידיים, שיזכור אותי לטובה. כשחזרתי לסלון ראיתי שהוא התיישב בכורסא שלי. עכשיו אני יכול להבין אותו, אחרי הכל האיש מסכן, חייב לנאום לאנשים כל יום ולקבל את המחאות האגואיסטיות שלהם. מותר לו לשבת קצת. אבל באותו רגע יכולתי רק לרטון לעצמי, איזה עוול נוראי הוא עושה לי. אז התיישבתי בספה מולו, שומר את הפנים הזעופות לעצמי.
    דיברנו קצת, על מה שיצא. הוא התחיל לדבר על החיים שמעבר, אבל זה פשוט עצבן אותי. אז משכתי את השיחה כל הזמן לכיוונים אחרים. בעיקר פוליטיקה. בסוף הוא נטש לגמרי את הרעיון לנאום לי, ונכנע לגמרי לשיחת החולין. הידד. מדי פעם השחלנו משפטים שנונים או בדיחות שחורות, מהרוב הוא צחק, אבל מהבדיחות לא. הוא כנראה הכיר את כולן, אחרי הכל הוא מוות. אני חושב שהוא נהנה מהשיחה הזאת, לא כולם מתייחסים אליו אישית. אני כשלעצמי לא הצלחתי להתרכז. לא הצלחתי שלא לחשוב על כמה שאני מצטער לעזוב את החיים האלה. הגיעה אלי כמעט מיד ההבנה שדוגרי, אין לי שום דבר ששווה להצטער עליו, אבל זה לא עזר להשתחרר מהתחושה הזאת בפנים, כאילו מישהו תלש לך איזה איבר. הטחול, נגיד. זו כנראה תחושה כזאת של פחד משינוי, אתה רוצה להשאר בבסיס שאתה מכיר, בכללי ההיגיון שאתה מכיר. ואולי אני סתם פוחד כי מוות היה טיפוס שכזה. בסוף הוא הגיע לנקודה. הוא קם, ניער טיפה את הבגדים, התמתח. אמר שהיה נחמד מאוד, הושיט את היד ללחיצה. 'יפה מאוד', ציינתי לעצמי, ולחצתי את היד. מוות אמר שלום, וצעד לכיוון הדלת. מהרצפה עוד הספקתי לראות את הדלת נסגרת אחריו.
    באותו רגע יכלתי רק לרטון לעצמי, הוא אפילו לא ביקש סליחה.

    באטל הורן, כ"ץ.
    "כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות"
    -אלעזר בן יאיר, ראש מתאבדי מצדה.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    אהבתי את ההאנשה של מוות, אבל לסיפור יש הרגשה מאולצת קמעה... כאילו חיפשת בכוח על מה לכתוב ובסוף כתבת משהו עם רמז שניתן לפרש בהרבה דרכים.
    אבל זה רק איך שאני רואה את זה, ייתכן שאני פשוט לא רואה את המסר.

    בלי קשר, חשבתי על האופציה הזו אבל ידעתי שאחרי פראטצ'ט פשוט אי אפשר לכתוב על מוות באותה צורה.



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    קודם כל, תודה על התגובה ^^

    לא באמת ניסיתי לרמוז משהו, לא לפני שהתחלתי את הסיפור. יצרתי כמה רמזים במהלך הכתיבה, כן, אבל בעיניי זה לא העיקר. יצרתי אותו סתם כסיפור נחמד, לא יותר מזה. אם יש רמזים זה רק בשביל ההנאה.

    באמת כל הזמן הזה חשבתי על פראצ'ט, אבל ניסיתי גם להאניש את מוות בצורה אחרת מזו שפראצ'ט עשה.
    אי-אפשר לחשוב על האנשה של מוות מאז פראצ'ט עשה את זה, כי הוא היה הראשון לתת לו אנושיות מלאה.

    ניסיתי להסתכל על זה בלי לחשוב על פראצ'ט, דווקא אהבתי את זה, בעיקר אחרי שערכתי את הסיום.

    באטל הורן, כ"ץ.
    "כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות"
    -אלעזר בן יאיר, ראש מתאבדי מצדה.
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    19.12.2006
    הודעות
    34
    ממש נהנתי מהסיפור שלך, הוא כתוב מאוד יפה לדעתי. הוא בכלל לא מאולץ ומאוד זורם. כל הכבוד על שינוי הסוף, הוא נשמע הרבה יותר טוב עכשיו.
    בלון אדום לך, ובהצלחה בתחרות!

    הילנטס.
    רכבנו לעבר השקיעה
    וכמו בסרטים
    מישהו היה חייב להגיד
    קאט.
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    כשאמרתי מאולץ לא התכוונתי לזרימה, התכוונתי לכך שנראה כאילו הוא נכתב בסתמיות קצת.
    אבל שוב, יכול להיות שזה רק אני D:



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  6. #6
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    הסיפור באמת נקרא מעט מאולץ. כאילו לא ידעת מה לכתוב, אז כתבת את השורה הראשונה ואז הוספת לה עוד אחת ופשוט המשכת משם. כמובן שזה רק הגיוני. אם אני הייתי צריך להשתמש בשפה הזו, כנראה כך הייתי עושה.

    הסיפור עצמו חביב מאוד. ומהנה. פשוט יש הרגשה כזו כאילו קראתי את זה במקום אחר, מעט אחרת. ואני לא מדבר על ספריו של פראטצ'ט, אם כי גם שם זה מופיע כמעט בכל ספר.

    הרי לך בלון לבן(:
    רוני.
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

  7. #7
    הצטרף בתאריך
    23.10.2006
    עיר
    אחירטחדרט
    הודעות
    6,180
    לא ממש הבנתי את הסיפור...
    שתף ב-Google+

  8. #8
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    הוד השרון.
    הודעות
    362
    מהרצפה עוד הספקתי לראות את הדלת נסגרת אחריו.
    באמת שאלתי את עצמי מה קרה למגל המפורסם של המוות, ואז, קראתי את השורה הזו ושועשעתי. הסיפור לא כ"כ נורא כמו שגרמת לו להישמע כשדיברת איתי, הוא דווקא מוצא חן בעיני. ההנפשה של המוות היא קצת טרי-פראצ'טית, אבל אין בזה שום דבר רע [או טוב], רק ציון עובדה.
    Stop global whining.

    We have lingered in the chambers of the sea"
    By sea-girls wreathed with seaweed red and brown
    ".Till human voices wake us, and we drown
    The Love Song of J. Alfred Prufrock, T. S. Eliot
    שתף ב-Google+

  9. #9
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    וואו, תודה לכולם על התגובות ^^
    הילי- תודה על הבלון ^^
    רוני- תודה על הבלון [לבן? לבן?! העעע! ] ^^, ובנוגע למה שהגדרת מאולץ- ככה אני בונה כל סיפור שלי. מתחיל עם פואנטה, מחליט על שיטה ובונה אותו משפט משפט. זה לוקח לי שעות
    דמי- התכוונת חרמש, יא? [עריכה של אניג'ן: חרמש, מגל, DETAILS!]
    זאוס השני [חה, אפילו הוא מסתיים ב'Xי']- מה בדיוק 'תקע' אותך, כדי שאני אוכל להסביר?

    בלון אדום ~לכם~!

    באטל הורן, תודה לכולם, שוב, כ"ץ.
    "כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות"
    -אלעזר בן יאיר, ראש מתאבדי מצדה.
    שתף ב-Google+

  10. #10
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    הקפצה.
    למה, אתם שואלים?
    או, שאלה טובה. כאן היה אמור להגיע "ככה!" גדול ושמן עם לשון בחוץ, אבל היה לי טיפה כוח לפרט.
    אז, הקפצתי כי:
    א) בעקבות התחרות המתקרבת, רציתי לחסוך מהמנהלים חיפוש בדפים האחרונים, וכמובן למנוע מצב בו ישכחו את הסיפור שלי.
    ב) ערכתי חלק גדול ממנו, כמה משפטים גדולים, ורציתי שישימו לב.

    מקווה שזה מוצדק מספיק.
    באטל הורן, כ"ץ.
    "כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות"
    -אלעזר בן יאיר, ראש מתאבדי מצדה.
    שתף ב-Google+

  11. #11
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    הוד השרון.
    הודעות
    362
    העריכה הייתה מוצדקת, בנוגע לטיעון השני: אני שומרת רשימה עם קישורים של כל הכניסות לתחרות. אל דאגה.
    Stop global whining.

    We have lingered in the chambers of the sea"
    By sea-girls wreathed with seaweed red and brown
    ".Till human voices wake us, and we drown
    The Love Song of J. Alfred Prufrock, T. S. Eliot
    שתף ב-Google+

הרשמה