תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 6 מ 6
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    אני רואה אתכם במרחק, ומתפלא כיצד איני מזיל דמעה
    מתנועעים בחן, העולם רחבת הריקודים שלכם, כמופע שישובים אנו בשוליו
    עדים לתזזיתיות שבצעדיכם.
    מפעם לפעם שניים משתלבים, כמו להבות, ללא רעש.
    לעיתים בפרידתם שניהם דועכים. לעיתים נפרדים הם כמו שהתחברו, ללא להשאיר זכר לפגישתם.
    אני מרגיש שגם על אלו שגומעים בשקיקה את מראה רחבתכם
    עליי להזיל דמעות
    ולא נשאר לי אך לבכות על כך שהינכם חוששים לעצור ולהעיף מבט לרגע,
    שמא תבינו כי רחבתכם אינה אלא שוליים לזו שלנו.

    ---

    אני לא יודע איך להגדיר את זה. פעם ראשונה שאני כותב משהו בסגנון.
    בגלל המשמעות שיש לזה בשבילי (וגם בגלל שזה ברור למדיי), אני לא עומד להסביר בדיוק למה התכוונתי. לטעמי הקטע יכול להיראות מהרבה נקודות מבט שונות, מאחר שלכל אחד יש הגדרה שונה מאוד ל"אנחנו" המדובר.



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    אהבתי את היפוך התפקידים בסוף.
    הוא מסגנון הדברים שאני אוהבת.

    השפה הייתה קצת פתלתלה שכזו, אני מתכוונת.. היא לא הלכה ישר.
    אני לא יודעת אם זה משנה לי או לא, אני רק אומרת שאין בינה לבין הסיום קשר ברור מאליו.
    הוא כן הגיוני, הקשר בינהם, אבל לא ברור מאליו.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    פתלתלה מאיזו בחינה? (הרמה, אופן השימוש... )
    חשוב לי, כי אולי לא הצלחתי להעביר מה שרציתי.



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    אה, אני לא בטוחה איך להסביר.
    היא פתלתלה באופן שבו היא מתארת את מהלך העניין.
    הרי כל היצירה בעצם מתקדמת בצעדים קצרים לקראת ההיפוך הגדול שבא בסוף.
    והיית יכול לכתוב [בצורה יותר נאה, כמובן]-
    "והנה אנחנו מביטים כיצד אתם רוקדים בשוליים,
    מתחזים כמו זוג ליצנים,
    ולא מבינים שבסך הכל השוליים שלכם שוליים לעומת המרכז שלנו."
    או משהו כזה.
    אבל בחרת לעשות שימוש בשפה שהולכת יותר סחור סחור, ולא ישר נוגעת בנקודה.

    תיארת רגשות ודברים כאלה,
    שהם לאו דווקא הכרחיים לפואנטה שבסוף היצירה, ולזה בעצם התכוונתי. שהסוף בא בצורה כל כך ישירה בזמן שכל היצירה הולכת מסביב.
    זה לא רע, זה פשוט.. ככה.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    אני חושב שזה נגרם מכך שלא רציתי להראות את המרכז עד הסוף.
    תודה על הביקורת הבונה D:



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  6. #6
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    אני לא יכול בדיוק לתפוס את הנקודה שלך.
    אבל את התיאור עצמו מאוד נהניתי לקרוא.

    וזהו.
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

הרשמה