תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 7 מ 7
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    26.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    4,186
    "לא! אני מסרב להכיר בעובדה שאני לא יצירתי! כי אני כן. אני חכם, אבל אני גם יצירתי!"
    "אבל אתה לא עושה שום דבר יצירתי".

    "למה לא? הנה, תראה!"
    "זה שדכן".
    "כן, אבל תראה אותו עכשיו! טה דה – זה עץ!"
    "אתה פשוט פתחת את השדכן. ועכשיו תראה מה קרה!"
    "לא נורא. בשביל זה יש לי עוד תשע אצבעות".
    "בכל מקרה, גם אם נצא מנקודת הנחה שאתה יצירתי --"
    "לא צריך להניח שום דבר. אני יצירתי".
    "הנקודה היא --"
    "נקודה? נקודה כמו בסוף משפט? או שאולי התכוונת לנקודה כמו הנקודה שיש כשמפעילים לייזר? יש גם נקודות במבחנים! רואה? מצאתי המון פירושים שונים לנקודה. אני יצירתי".
    "אתה לא עושה כלום עם היצירתיות שלך!"
    "מה אתה צועק עלי? אין לך שום זכות לצעוק עלי! אני משלם מיסים, אני קונה ומכין אוכל..."
    "אתה לא. אתה גר בבית עם ההורים שלך ומזמין פיצה כשמגיעים חברים".
    "למה אתה כזה שלילי?"
    "תראה, אתה פשוט לא הטיפוס היצירתי, זה בסדר".
    "אבל אני כן יצירתי! כבר יש לי רעיון לסיפור מדהים! זה הולך ככה: 'השמש החמה נעצרה במרכז השמיים נטולי העננים והמדחום הצביע על 38 מעלות. כלי השחמט שבהם שיחקנו איציק ואני היו חמים מאוד, והחלטנו להפסיק את המשחק בשל החום שכבר גרם לכיסא בכניסה'".
    "נו...? מה הוא גרם לכיסא בכניסה?"
    "לא יודע. עוד לא חשבתי על המשך, אבל אתה רואה שהצלחתי להכניס אותך למתח? אתה מת לדעת מה קורה בהמשך!"
    "אני לא. אני פשוט תוהה אם לכיסא קרה משהו משעמם יותר מכל מה שקרה מאז ההתחלה".
    "למה אתה רומז?"
    "לעובדה הברורה למדי שהסיפור הזה משעמם יותר ממסיבה אצל קספרוב".
    "אבל... מה רע בסיפור שלי? אפילו לא שמעת הכל..."
    "הסיפור שלך משעמם. מתיש. אם ינסו לתרגם את התחושות שלי לצלילים זה ישמע כמו פסנתר שמתרסק על תרנגול. למילון אבן-שושן שבבית שלי יש עלילה יותר עמוקה. הסיבה האמיתית למסעות הצלב הייתה להיפטר מכל מה שעלול לגרום לסיפור כזה להתקיים. ראיתי טלנובלות עם יותר תחכום, ואני אפילו לא צופה בטלוויזיה. אם תכתוב את הסיפור הזה אי פעם, עדיף שתכתוב אותו על גפרור".
    "מה? מה הקשר?"
    "שלפחות יהיה אפשר לשרוף אותו מהר ובקלות".
    "די! שתוק! אולי הסיפור של צריך עוד קצת תשומת לב --"
    "עוד? הוא לא קיבל תשומת לב מלכתחילה! מוגלי קיבל יותר תשומת לב מההורים שלו!"
    "זהו זה! נמאס לי!"
    "בסדר. תמיד נמאס לך כשאתה מפסיד בויכוח".
    "אני הולך!"
    "אתה לא יכול ואתה יודע את זה".
    "אז אני אלך לישון. כשאני אתעורר מחר כבר נשכח את הויכוח".
    "כן, ואז נתווכח על משהו אחר. אני לא מבין איך אתה תמיד מוצא נושא חדש לויכוח..."
    "זה בגלל שאני יצירתי".
    "שתוק".

    //
    משהו קטן שכתבתי לפני כחצי שנה. אחת היצירות היחידות שכתבתי על בסיס החיים האמיתיים שלא יצאו מסריחות לגמרי
    בעצם, כשחושבים על זה, נראה לי שזאת היצירה היחידה שכתבתי על בסיס החיים האמיתיים.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    תראה, קודם כל- זה דיאלוג [דו-שיח], לא מונולוג.

    עכשיו, אתה לא ממש הבעת כאן איזהשהוא מסר. נתת ויכוח של שני אנשים אקראיים, שלמען האמת נשמע לקוח מאיזו סדרת קומדיה או סטנדאפ. אז זה עדיין דיאלוג, אבל כל מה שהצלחת להוציא ממני זה משיכת כתפיים של 'או-קיי,' והופ, ממשיכים הלאה ושוכחים מזה.

    בקיצור, כתיבה נחמדה, אבל לא קיבלתי שום מסר ממנה.

    באטל הורן, כ"ץ.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    אני דווקא מאוד אהבתי את המונולוג. בייחוד את העובדה שזה נקרא מונולוג בחשיכה, כי סה"כ הוא מדבר עם עצמו...
    ראיתי את הקטע לפני די הרבה זמן, אני מכיר את שמילס אישית, ואני חושב שהמטרה שלו הייתה רק להיות הקטע ההומריסטי שהוא.
    אני נהנה לקרוא בכל פעם מחדש.



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    אוי, ומאיפה אני אמור להבין שהוא מדבר לעצמו?
    אם ככה, אני ממש מצטער, אני אגיב מחדש מאוחר יותר


    באטל הורן, כ"ץ.
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    אני עדיין תומכת בעמדה של באטלן הורן, לא משנה אם הוא מדבר לעצמו או לא- זה עדיין דיאלוג.
    מצד שני, עצם העובדה שזה נקרא מונולוג היא אולי היחידה שתורמת להבנה שזה אדם אחד שמדבר עם עצמו.
    אז אם אתה שואל אותי, הייתי אומרת לך לקרוא לזה- "דיאלוג: מונולג בחשכה". מצד שני, אולי זו הייתה הכוונה שלך מלכתחילה.

    אני לא מסכימה עם בטי [באטל הורן] בנוגע למסר.
    פשוט כי אני לא חושבת שצריך אחד בכל סיפור.

    ציינתי לא פעם בעברי שלפעמים המטרה של סיפור היא פשוט לספר סיפור.
    והסיפור הזה מאוד מצא חן בעיני.

    צחקתי, ואני לא צוחקת הרבה מדברים כתובים.
    וזה הזכיר לי ככה דיאלוגים של חנוך לוין. ובחנוך לוין [תרצו או לא] תמיד יש מסר. ביקורת חברתית לרוב. אז אולי אני יכולה למצוא אחת בדיאלוג/מונולוג שלך.


    אישית, סתם כדי שתדע.
    לדעתי הרבה יותר קל לכתוב סיפור או בכלל, כל יצירה כתובה, דרך דיאלוג.
    נסה פעם לעשות את זה בלי הדיאלוג. זה מאתגר יותר, אבל זה שווה את זה.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  6. #6
    הצטרף בתאריך
    26.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    4,186
    קוראים לזה "מונולוג בחשיכה" כי זה מונולוג שלי עם עצמי וחשבתי עליו בלילה, כשהיה חשוך. משם, לדעתי, אפשר להבין שזה אכן מונולוג. יש גם את החלק בסוף שרומז על זה: "אני הולך" -"אתה לא יכול ואתה יודע את זה". אני משתדל להימנע מהתייחסות רצינית לדברים. זה... מעייף וכנראה בגלל זה יצא קטע עם הומור.
    הסיפור הזה יצא מתוך הרצון שלי לכתוב משהו. לא להעביר מסר מסויים, כי בשביל זה אני צריך למצוא משהו שממש מציק לי, ולא נראה לי שאני צריך לחפש משהו כזה, אלא פשוט למצוא אותו. אולי כתבתי את זה גם בגלל שאני אוהב להעלות לאנשים את החיוך על הפנים. לא'דע.
    תראו את אדאמס והמדריך שלו לטרמפיסט בגלקסיה. הוא הוציא טרילוגיה של חמישה ספרים והצליח בצורה יוצאת מן הכלל בלי יותר מדי מסר (או שזה רק אני שלא מצא אותו). מחר יום המגבת לזכרו, אגב.

    כתבתי בעבר דברים לא דרך דיאלוג. זה אף פעם לא יצא לי טוב מספיק לטעמי.
    שתף ב-Google+

  7. #7
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    קודם כל, אני מצטער על התגובה שלי קודם, הגעתי לכמה הבנות חדשות.

    אם זה דיבור עם עצמך, זה באמת הופך את זה למשעשע יותר. וג'ואנה חיסלה לגמרי את התלונה שלי כשגרמה לי לחזור להבנה שאפשר לספר בשביל לספר [ג'ואי, קראתי יותר מדי מונולוגים שלך XD].
    אז הנה אני לומר שהסיפור שלך באמת משעשע, ואני חוזר על מה שאמרתי [או שהתכוונתי לומר] קודם: הכתיבה, כיפית לקריאה, ומכיוון שזה הומוריסטי, אחלה יצירה.

    באטל הורן, כ"ץ.
    שתף ב-Google+

הרשמה