תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 5 מ 5
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    "כמו בכל יום אחר" אמרה לי אחותי.
    איך זה שתמיד דווקא דברי סתם שכאלה, שנאמרים בתום לב, הולמים בתודעתי כפי שפטישו של נפח הולם ומעצב גוש מתכת. אחרי המכה הראשונה, כבר נעלמת האפשרות להפסיק. אני יושב, זרועותיי כפותות למשענות הכיסא ורגליי לרגליו, וערפל חיי האופף את ראייתי לפתע מתרכז לתמונה שנכחה לאורך כל הדרך. מזל שאני קשור.
    אני ממשיך לשבת לי בחדרי, כפות לכיסא הנורא, ואוסף ימי השישי השזורים יחדיו שאני מכנה "חיים" ממשיך להלום בראשי. בזה אחר זה המאורעות החוזרים על עצמם של חיי היום-יום חולפים לפניי, ואני עושה את הדבר היחיד שמוכיח לי שקיים תיעוד לחיי האמיתיים, לאותו חלק ממני שלעולם לא יבוטא במילים אך חרוט לנצח במוחם של כל אלו שפגשו אותי. אני מקליד, ומקווה שמשמעות המילים תישאר, גם אם המילים עצמם יאבדו לנצח.


    ---


    אני לא זוכר מתי בדיוק כתבתי את זה... מצאתי את זה על המחשב היום כשחיפשתי איזה קובץ עם חומר לימוד ^ ^
    די מצא חן בעיני, והמטרה בכתיבת הקטע הייתה שיקראו אותו, אז העליתי.



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    23.04.2007
    עיר
    קדומים
    הודעות
    283
    הרעיון, קודם כל, נהדר. ההעברה גם היא מצוינת, נותנת תמונה כזאת בראש של בנאדם כבול עם עיניים פעורות, ואין הרבה דברים שמסוגלים ליצור אצלי תמונה בראש.
    אהבתי מאוד לקרוא את זה.

    מה שכן, דבר שלא אהבתי זה הדימוי של נפח. אני לא מצליח להחליט אם זה הדימוי עצמו או הדרך בה כתבת אותו, אבל אחד מהשניים הפריע לי.

    אה, ולמשענות האלה של הכסא, שמניחים עליהם את הידיים קוראים מסעדים [ביחיד 'מסעד'].

    באטל הורן, כ"ץ.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    למען האמת, כשהסתכלתי על זה לפני שהעליתי גם בעיני הדימוי לא נראה מנוסח טוב במיוחד, אבל אני מעדיף לא לשנות דברים כאלה.
    ו"משענות" זה בכלל לא נכון? אבוי! חייתי בשקר!

    אני אזכור זאת להבא.

    עריכה-
    אולי "כמו מהלומות פטיש על הברזל הלוהט של הנשמה". למרות שזה קצת קיטצ'י D:



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    אני לא חושבת שדרך הביטוי של הדימוי לא טובה, כמו שאני חושבת שזה פשוט לא מתקשר.
    זה פשוט ביטוי נורא ימי-ביניימי, וזה לא קשור.
    לי בכלל לא, כי אני קיבלתי את האסוציאציה של כיסא חשמלי, אז מה נפח באמצע החיים?

    אני חושבת שפשוט צריך למצוע דימוי אחר למהלומות.
    אולי "כמו עשרות אלפי ידיים המכות בדלת בתקווה לפרוצה" או "כמו רקיעות רגליים המבקשות לשבר את הבמה עליה הן עומדות."

    זה חשוב לשמור על קוו אחיד של העלילה עם הדימויים שבה.

    אין לי מה להוסיף מעבר לזה, זה היה מהנה ונאה בעיני.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    אני חשוב שזה נכתב בתקופה שבה למדתי את "ספר שירי הלבן" (או איך שלא קוראים לזה... תמיד קל לשכוח דברים שמלמדים בבי"ס, לא משנה כמה הם היו נוגעים אליך אם היית מכיר אותם ממקור אחר) ולכן הנפח.
    גם עכשיו שאני מסתכל על זה קצת חורה לי בעיניים הקצב, אבל זה לא משהו רציני. "חורה לי" זה באמת דבר שאפשר לומר? בזמן האחרון זה קופץ לי לראש הרבה...



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

הרשמה