תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 4 מ 4
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    אני מתעורר למרגש הרעידות הנגרמות מצעדיו הנחושים של אדם כלשהוא מבני הבית לכיוון דלת חדרי. מיידית המצפון מתעורר, מתחיל לסרוק את מאורעות יום אתמול שמא עשיתי משהו שעורר את זעמם של הנפשות השוכנות בבית. לפתע זיכרון מזוויע במיוחד מרים את ראשו מעל לפני ים הזיכרונות ומתחיל לצרוח. אני קם, הלב דופק במהירות, ובחוסר אונים עובר את הלך המחשבה הרגיל של "טיפש!! טיפש מטופש וטיפשי!" בעודי מחכה להגעה הגורלית. הריצו במחשבתכם כשעה קדימה...

    אמי סיימה לצעוק ולנזוף, ארוחת הבוקר עברה בשלום יחסית. אני חוזר לחדר ומעמיד פנים שאני שם זין על המציאות שכורכים סביב צווארי כקולר עם מסמרים המופנים כלפי פנים. משחק בעוד משחק מטמטם חושים, יורה חוטים של מידע על פיקסלים מהבהבים, נוסע במכונית שלא קיימת על כביש אשלייתי ואצבעותיי מוכנות ללחיצה על המזעור שיחזיר את מסך המחשב לחומר הלימוד. איזה מזל שההורים מעדיפים להיות טיפשים.
    לפתע משהו בתוכי נשבר. לא יכול יותר להעמיד פנים. רוצה לתפוס את הנערה שממלאת את ראשי ולבבי בשלוש השנים האחרונות ולצרוח את דברי המחאה שלי בפניה. איך היא לא קולטת?! שלוש שנים של ניסיונות התקרבות, שלוש שנים שבסופם הגעתי סוף סוף למצב שבו אני יכול להינות מחברתה בנינוחות מוחלטת. האם רק אני רואה שהעובדה ששיחה על משמעות האהבה והסיבה שבגללה נוצרנו המתנהלת ללא הפסקה ומעניינת את שני הצדדים חייבת להעיד על קשר מיוחד? אבל אחרי השיחה הנחמדה עם הילד החמוד שגורם לי להרגיש חכמה ומיוחדת אני הרי אעדיף בהרבה ללכת אל החבר החתיך שלי שהדבר היחיד שעובר במוחו הוא הרצון לבילוי חסר מוח וסקס. הרי אין סיכוי שהילד השני רק רוצה להחזיק אותי בזרועותיו ולהינות בעוד הקולר מאבד מממשותו, אך מתוך כבוד לדעתי מבין איך לקרוא את הסימנים ולא עושה צעד נוסף...
    אני רוצה לנפץ את המחשב הארור. לנפץ את קירות החדר. לרוצץ את גולגלתה של המציאות על קירות המחשבה ולצפות בעולם מתבוסס בה בעודה חופשייה בלא אפשרות לברוח. אני רוצה לראות את האב המכה ממרר בבכי על מה שעשה לאישתו, ואת אישתו ממררת בבכי לא על עצמה, אלא על בעלה שסובל. אני רוצה לראות את העולם אוהב כמו שהוא מתיימר לאהוב, ואת הממשלות מסייעות לאלו הזקוקים לעזרה כפי שהבטיחו.
    אני רוצה שהכל יהיה נכון, ואני יודע שזה מה שכל השאר רוצים. ואז אני מחזיר את דעתי המוסחת למשחק, רק כדי לגלות שספינת החלל שלי הושמדה על-ידי פיראטים.

    ---

    אני אשמח לביקורת מכל סוג, אבל טובה זה עדיף D:



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    זה מצא חן בעיני מאוד.
    דבר ראשון- אומנם לא היו הרבה כאלה, אבל יש לך תיאורים נפלאים.
    התיאור:
    מיידית המצפון מתעורר, מתחיל לסרוק את מאורעות יום אתמול שמא עשיתי משהו שעורר את זעמם של הנפשות השוכנות בבית. לפתע זיכרון מזוויע במיוחד מרים את ראשו מעל לפני ים הזיכרונות ומתחיל לצרוח.
    זה ממש השאיר אותי חסרת מילים. זה אפילו גרם לי לקרוא אותו שוב כשעוד הייתי באמצע הקריאה הראשונה של הסיפור, וזה משהו שקורה לי לעיתים נדירות.

    דבר שני- יש לך יכולת טובה מאוד להעביר מצבים.
    כל הפסקה הראשונה, זה מצב כל כך מוכר וכל כך מובן, וממש יכולתי להרגיש כאילו הייתי שם.

    אבל [כי בלי אבל זה לא שווה], היו לי כמה בעיות.
    1. קיימים מקומות בהם נראה לי שהחסרת פיסוק
    [כמו למשל פה-
    אבל אחרי השיחה הנחמדה עם הילד החמוד שגורם לי להרגיש חכמה ומיוחדת אני הרי אעדיף בהרבה ללכת אל החבר החתיך שלי שהדבר היחיד שעובר במוחו הוא הרצון לבילוי חסר מוח וסקס.
    את כל תיאור מחשבותיה של הבחורה הייתי מכניסה במרכאות]
    2. ההתחלה הייתה מעולה, אבל הפסקה השניה פשוט התחילה להתרוצץ על יותר מדי דברים, בקצב מסחרר מדי, שבאיזשהו שלב הנקודה שלך קצת איבדה מכוחה. אני מאמינה שזו הייתה הכוונה שלך- להעביר ככה את רצף המחשבות הבלתי פוסק. אבל היית צריך, לפי דעתי, לעשות את זה יותר לאט, עם יותר תיאורים, ועם חיבורים עדינים יותר
    [ולא עם מעברים חסר פשר, כמו בשלב שהדובר מתחיל לחשוב על הבחורה. שהיא.. לא ממש קשורה לכל מה שקרה קודם, ומקבלים הרגשה כזו של- "מה בחורה עכשיו?"]
    3. אל תנסה להאכיל את הקוראים שלך בכפית. תמיד תחשוב שאתה כותב לחבורה של אינטילגנטים פוצים [כן, בניגוד לבחינות הבגרות, שם אתה צריך לחשוב שאתה כותב לחבורה של ילדים בכיתה א']. ככה שהמשפט-
    הריצו במחשבתכם כשעה קדימה...
    לא מתאים בכלל.

    וזהו, בנתיים.

    למרות כל אלה, הכתיבה שלך ממש מצאה חן בעיני, ואשמח לראות עוד מכתוביך כאן בפורום. ברוך בואך.

    [נ.ב.-
    טפיק? טפיק של פראצ'ט? אני ממש אוהבת את השם הזה.]
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    31.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    1,630
    ^ ^ קודם כל, תודה רבה על הביקורת.
    אני מודע לעובדה שיש לי בעיה עם המהירות של הכתיבה, הגעתי למסקנה שזה נובע מהמהירות שבה אני קורא ומקליד. אני אקח את הנקודה לתשומת ליבי.
    אני חושב שהסיבה העיקרית לכל הדברים שהערת עליהם היא שאני כותב בפעם אחת, אני אפילו כמעט ולא מוריד קטעים אלא רק מנסח מחדש. זה פשוט סגנון שגורם לי להינות מהכתיבה.

    ואכן, טפיק מפירמידות. טרי פראטצ'ט הוא האליל שלי
    יש לי את כל הספרים שלו באנגלית (למען האמת חסרים לי שלושה, אבל אין טעם להיות קטנוניים) ואני מאמין שכבר קראתי כל אחד מהם לפחות פעמיים D:

    נ.ב (כי גם לי מותר)
    אני אשמח לקבל עוד ביקורת מכל אחד, גם אם הוא מחשיב את עצמו כאדם ללא יכולת ניתוח ספרותית. אני רוצה לשפר את הכתיבה שלי בכל הרמות.



    this is HEALTHY cough blood
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    אינני הולך לעשות ניתוח מאוד מעמיק של הסיפור- פשוט כי זה לא בכוחי כרגע.
    מאוד נהניתי לקרוא את הסיפור. הזכיר לי מאוד את עצמי לפני כשלוש שנים. כשהכל היה לא מובן וכשהיה את ה'אני רוצה הכל עכשיו. למה אין לי את זה?'. אני חייב לציין, כמו קודמתי מעלי, שהמעבר היה מהיר מדי ומחשבתי מדי. אתה מעביר סיפור, המחשבות צריכות להיות בו מנוסחות בעדינות כדי שהקורא יוכל לעקוב אחריהן. אבל כמו שאמרתי- סך הכל, מאוד נהניתי.

    חזור שוב.
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

הרשמה