תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 3 מ 3
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    28.10.2006
    עיר
    באר שבע
    הודעות
    307
    הם הלכו ברחוב באותו רחוב שהם תמיד הלכו הרחוב בדרך לבית שלה
    היא הסתכלה לו בעייניים משתמשת בעיני השקד שלה לחדור לתוך נשמתו ואמרה " משהו השתנה אצלך "
    הוא חייך ואמר" נכון , נכון אני צריך לדבר איתך על משהו "
    הם ישבו על ספסל - באופן אירוני על הספסל שבו נישק אותה לראשונה אותו ספסל בדרך לבית שלה , היא הסתכל עליו
    באותן עיני השקד שהוא למד כלכך לאהוב ושמעה אותו מתחיל לבטא משפט , המשפט האחרון שהיא רצתה לשמוע
    " זה לא מתקדם לשום מקום "
    התגובה הייתה מהירה
    העיינים התרחבו ולסת נקפצה - ההלם שהוחלף בזיריזות באכזבה היא החלה לבכות
    והוא הסתכל עליה חסר אונים - לא מנחם ולא מרחם - הוא ידע שהוא גרם לכאב הזה וידע שהוא רק יגרום לעוד
    ואז הפלאפון שלה צלצל - למרבה הפלא היא ענתה וקולה היה ריק מעצב -ואמרה "אני עסוקה עכשיו נדבר אחר כך "
    ניתקה והסתכלה עליו והמשיכה לבכות
    הוא הסתכל עליה חסר אונים - לא מנחם ולא מרחם - הוא ידע שהוא גרם לכאב הזה וידע שהוא רק יגרום לעוד
    היא החלה ללכת
    הוא נשאר על הספסל
    והחליט -או מתוך מצפון או מתוך רחמים שלפחות ילווה אותה לביתה
    הוא קם והלך אחריה כמו צל
    היא הולכת מקדימה הוא מאחורה
    היא בוכה - והוא קופץ אגרופים, מנסה להישאר קר רוח.להכחיש שהוא הגורם לבכי .שהוא אחראי היחיד
    הם עברו -באופן אירוני באותו המסלול שאותו עברו בפעם הראשונה שנפגשו
    אז במקום נשיקות וחיוכים
    הייתה שתיקה
    שתיקה מלאה בעוצמה - הבכי הפסיק נשארו רק השאלות
    ואז היא דיברה
    "למה?"
    "את לא רוצה לדעת -זה רק יכאיב יותר " - הוא ציטט כמו רובוט את המשפטים שהכין מזמן
    הוא היה רצוינלי הוא חשב על זה מזמן. כיסה את התרחישים ואת כל השאלות
    אבל לזה הוא לא ציפה
    היא הסתכלה עליו והתקרבה ואז נישקה אותו
    הוא המום והיא חיה את הרגע
    הנשיקה הייתה מלאת להט ולא הפסיקה
    הוא עמד כמו פסל - עם אגרופים קפוצים לא מתנגד ולא עונה
    "זה בגלל ההורים שלי נכון ?" - כן זה בגלל ההורים שלך זה הכל בגלל ההורים המזדיינים שלך -אבל הוא לא ענה תשובה כזו . הוא שיקר
    " לא , זה מסובך "
    "הם הורסים לי את החיים "
    -ברור שהם הורסים לך את החיים ! והם ימשיכו אם לא תעשי משהו נגדם כמה זמן את יכולה לשקר להנות את ההורים שלך ? זה נראה לך הגיוני ? מערכת יחסים שלמה סביב שקרים -אפילו לא פגשתי את החראות שאני לא סובל אותם
    "הם לא הורסים לך את החיים " -ענה
    היא המשיכה לבכות ולדבר -יותר ליילל מאשר לדבר
    היא בכתה ובכתה ובכתה - והוא עמד שמה בוכה מבפנים כועס על העולם שיצר כזו טרגדיה ידועה מראש
    בשלב מסוים הוא הלך
    ואז
    בדיוק ברגע שידע שלא ראו אותו
    בכה
    בכה לבד והוציא תסכול
    הכה בקיר עד שהפרקים שלו היה מלאים בדם

    הוא הבטיח לעצמו
    שדבר כזה הוא אף פעם לא עושה

    הרבה פחות כואב להיפגע מאשר לפגוע
    Bonzyאומר : גל, החתימה שלך מטומטמת
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    09.12.2006
    הודעות
    1,643
    קטע יפה מאוד
    ממש נהנתי לקרוא אותו
    רק דבר אחד שמציק לי
    המשפט הבא:
    "היא בוכה - והוא קופץ אגרופים מנסה להישאר קר רוח להכחיש שהוא הגורם לבכי שהוא אחראי"
    הוא לא מובן
    הוא הגורם לבכי שהוא אחראי :X
    מצטער אבל הקטע הזה לא ברור
    יכול ליהיות שחסר שמה פסיק או משהו אחר
    אני רק מאיר כדי שתוכל לתקן
    כי חוץ מזה
    ממש נהנתי
    Ornithorhynchus anatinus
    תודה לBlackJack על הכפתור
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    הפיסוק חסר לכל אורך הקטע.
    אותי זה מטריף. במיוחד כי זה קטע טוב מאוד. אבל המחסור בפיסוק פשוט גורם לי להשתגע.
    אני לא יודעת איפה לעצור, איפה לקחת נשימה, איפה להרהר לרגע על מה שקראתי.
    תשתמש בכלי הזה של הפיסוק, הוא כל כך כל כך מהותי, אפילו אם זה רק נקודות ופסיקים קטנטנים.

    מעבר לזה אין לי הערות בנוגע ליצירה.

    יש לי הערה אחרת:
    שכחת לסווג את היצירה. זו גם אחת הסיבות שאני לא יודעת איך לקרוא לזה [סיפור? יצירה? קטע?].
    תדאג לשנות את זה, כי זה חשוב מאוד. אם נתקלת בדיון החוקים של הפורום, אתה בוודאי יודע.
    אם לא, אני ממליצה לך ללכת להיתקל בו עכשיו, הוא ממש בראש העמוד בפורום. הדיון השני או השלישי הנעוץ.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

הרשמה