תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 5 מ 5
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    23.10.2006
    עיר
    קרית עקרון
    הודעות
    11,006
    זה חלק ראשון של סיפור שכתבתי. שכתבתי אותו כמה פעמים ותיקנתי את מה שמצאתי. למען האמת, אני בכלל לא בטוח אם אני אמשיך אותו. יש לי הרבה מאוד רעיונות וכבר כתבתי טיוטה לפרקים 2 ו-3, אבל מסיבה כלשהי, אין לי חשק כרגע.
    אז הנה ההתחלה של הסיפור שלי.

    אנומליה - פרק I


    גבריאל לא ידע איפה נמצא המקום אליו הוא הולך, אך למרות זאת הלך בנחישות מופגנת. תמונה מפורטת של המקום המסתורי הייתה צפונה בתודעתו, כאילו היה שם בעבר. הוא ראה את המקום באותו לילה. בחלום. לא! בחיזיון. רצפת אבן קרה. וילונות אדומים, ארוכים כל כך, כאילו שנתלו מן התקרה הרחוקה שלא ניתן היה לראותה. הוא זכר את ההתגלות המשונה הזאת בחדות מציאותית יותר משיכול להראות כל חלום. הוא המשיך ללכת בשוק ההומה. נער צעיר נתקל בו והתנצל במהרה. לפני שאותו נער רזה הצליח לסיים את התנצלותו הכנה, הארנק שב למקומו הטבעי, בכיס מעילו של גבריאל. הכייס ברח בלי לשים לב לכך שאיבד את שללו וגבריאל נזכר בפעם הראשונה שהתהלך בשוק ההומה. הפעם ההיא שהיה מעדיף לשכוח...

    "
    מה אני עושה במקום הזה?". הוא ריסס את המילים בעצבנות מתחת לשפתו. הוא פתח את פיסת הנייר המקומטת והצהובה שהייתה אתו מאז שיכל לזכור. לצערו, לא היה זה זמן רב. פיסת הנייר הייתה הדבר היחיד שהיה לו, מעבר למעט כסף שמצא לצידו כשהתעורר ובגדיו. בצד אחד של הנייר הייתה כתובה מילה יחידה: “גבריאל". מכיוון שלא יכל לזכור כל שם אחר שיכל ליחס לעצמו, החליט לאמץ את השם שבפיסת הניר. בצידה השני היו הוראות. הוראות שהפנו אותו למקום בו הוא נמצא כעת. הוא לא ידע למה הוא צריך להגיע לכאן. מאז שהוא התעורר בקניון האבן הענקי הוא לא זכר דבר. שמו נמסר לו מפיסת הנייר הישנה. הוא לא זכר את עברו כלל.
    השוק היה צפוף והדיף ריחות שונים ומגוונים. ההמולה הרבה גרמה לאבק לרחף באוויר, דבר שגרם לו להשתעל מספר פעמים. מצב רוחו היה רע. הוא היה רעב ועייף. גרונו כאב מרוב שיעול וראשו הסתובב בגלל שלא שתה כבר שעות ארוכות. מסביבו מיהרו טיפוסים שונים לעבודתם או לביתם. חלקם נראו אכזריים במיוחד בעוד שרבים אחרים הציפו את גבריאל ברחמים. הבחורים הגדולים ביותר גזלו אוכל מנערים צעירים ורזים שלא היו חזקים מספיק בשביל לחמוק מבעד להמון. נשים צרחו כשבריונים תפסו בהן והטרידו אותן בהערות גסות. אדם אחד, רזה יותר משיכל גבריאל לדמיין, עמד במרכז מעגל אנשים קטן וזרק סכינים באוויר לקול צחוק. לרגליו נחה קופסה קטנה עם מספר פרוטות. היו לא מעט הופעות רחוב כאלה. אחד ממופעי הרחוב, מופע אקרובטיקה של ילד קטן ורזה נהרס על ידי בריון אכזר שהתעלל בילד וגנב את מעט ממונו.
    לפני כמה שעות, כשראה את העיר באופק, תקווה הציפה אותו. הוא האמין שיקבל מים ומזון כאשר יגיע לשם סוף סוף. במרחק הוא יכל לראות את הבניינים האדירים והמכונות המרחפות מעל במסלולים בעלי אי סדר מחושב. כעת, כשהגיע לעיר, חיפש אחר מעט מים ומזון. הוא הביט בבניינים המאובקים והגבוהים. מוטות מתכת חלודים צצו מכל מקום לחיזוק הבניינים, ללא שום התחשבות במראה. האבק היה גס כל כך שגבריאל לא הצליח לראות מבעדו למלוא גובהם של הבניינים העשויים אבן חומה ומוטות ברזל חלודים. מעל להמון השוק הוא יכל לשמוע את המכונות שראה ממרחק פועלות במרץ מעל העיר. קולות רשרוש המתכת התערבבו בשאון השוק. כשבהה בבניינים האדירים נתקל בו ילד קטן ורזה. התנצלות לא מכובדת במיוחד נזרקה ממנו לגבריאל כשהמשיך לרוץ ונעלם בין ההמון. גבריאל המשיך ללכת והתקרב לדוכן של מוכר בשר זקן. כאשר התקרב לדוכנו בירך אותו ברכת שלום. המוכר הגיב בשאלה "מה אתה רוצה?", בקצרת רוח והסתכל עליו בעיניים מלאות חשד. גבריאל הזמין שתי לטאות מטוגנות, שטוגנו בשמן שחור וסמיך והכניס את ידו למעילו כדי להוציא את ארנקו. ההפתעה הפכה במהרה לזעם, כאשר הבין שהילד הצעיר שהתנצל בחפזה, גזל ממנו את כספו. הוא מיהר לבטל את ההזמנה ולקולו הכועס של הזבן הזקן הוא עזב את הדוכן בחיפוש חסר תקווה אחר הכייס הצעיר. לאחר מספר דקות הבין שהחיפוש לא יסתיים במציאת הילד הגזלן וויתר על הרעיון.
    הטמפרטורות החלו לצנוח עם בואו של הערב וגבריאל החליט למצוא מחסה ללילה לפני שהוא ימצא עצמו ברחוב הלא ידידותי, בחושך מאיים. הוא הציע לעבוד בשביל כמה זבנים, בסחיבת שקים כבדים או בניקיון הסחורה שלהם אך נראה שאיש מהם לא חפץ בעזרה או שלאיש מהם לא היה רצון עז להשכין באותו לילה זר משונה. השוק זחל לעבר שלביו האחרונים של סגירתו וגבריאל החל להתייאש. "שלום, זר" אמר קול חסר גוף שהבהיל את גבריאל. "מי זה? היכן אתה?" הוא שאל את החלל הריק מלפניו. "מאחוריך, טיפש". הוא הסתובב במהירות וראה את שקיווה לא לראות. הפרצוף המכוער ביותר שיכל לדמיין הביט בו בחיוך חסר שיניים. חסר השיניים האלמוני היה גבוה במיוחד ורחב מאוד. הוא עמד קרוב לגבריאל, קרוב מספיק בשביל שצחנת המתים שבפיו הגיע לאפו של גבריאל. "אם אתה רוצה להמשיך לחיות, אני ממליץ בחום שתתן לי את כל כספך". גבריאל השתהה לרגע ושקל דרכי פעולה אפשריות. לבסוף הוא ענה לו בנימוס: "אני לא נוהג להפקיד את כספי בידיהם של המכוערים וחסרי המזל. תאלץ למצוא דרך אחרת להשיג את רצונך". אלת העץ הגדולה שהחזיק הבחור הידידותי כבר הייתה במחצית דרכה אל ראשו חסר ההגנה של גבריאל. הוא הרים את ידיו בניסיון להתגונן והמחשבה האחרונה בראשו הייתה חרטה בפני דרך הפעולה שבה בחר לטיפול בבריון האלים. המחשבה האחרונה לפני שאלת העץ נחתכה לשני חלקים והבריון נפל לאחור עם מבט מופתע בעיניו ונקב מדמם בבטנו.
    חסר השיניים האלמוני נפל לאחור בקול חבטה מבחילה. ענן אבק התרומם מהרצפה ויצר מעטה סמיך ומזוהם בסמטה הצרה, שהוסתרה מאחורי גופו גדל הממדים של השודד חסר המזל. "ת-תודה לך", גמגם גבריאל אל עבר צללית בסמטה. הוא הבחין בצלליתו של אדם המכניס את חרבו לנדנה, מעבר לאבק ושמע קול צרוד עונה לו "אל תודה לי. פשוט תתרחק ואל תמשוך צרות". שלולית דם החלה מפעפעת מתחת לגופתו של חסר השיניים ומתערבבת באבק ובחול. כשגבריאל החל לשאול לשמו של המושיע המסתורי הוא שמע קול טיפשי צועק "הוא הרג את מונרו!". גבריאל הסתובב וראה שני גברים גדולי ממדים בעלי מספר שיניים חד ספרתי גם ביחד. הם התקדמו לעברו, מכים עם אגרופיהם הקמוצים את כף ידם הפתוחה. "אסור לתת לו להתחמק מזה, נכון?", אמר הנמוך מבין השניים. "אתה צודק. מונרו היה חבר שלנו", ענה לו חברו. "אני מציע לכם להסתלק לפני שחברי יטפל גם בכם", הכריז גבריאל עם חיוך מלא שיניים וחזה נפוח. "על מי אתה מדבר, זר?" שאל הנמוך. גבריאל החווה בידו לאחור והסתובב. כשהתכוון לפתוח את פיו ולהכריז על המושיע שלו שם לב שהצללית בעלת הקול הצרוד נעלמה מן הסמטה. לפני שהספיק לסגור את פיו ידו הענקית של אחד הבריונים תפסה בשערו הארוך ומשכה אותו אחורה. הבריון השני הקיף אותו והוציא מחגורתו סכין חלודה. "אתה תלמד לא להתעסק עם חברים שלנו, זר" אמר בעל הסכין וחשף את שיניו המעטות בחיוך סדיסטי. "כן, כן. אתה תלמד", הגיב חברו בהד טיפשי משגר את ברכו הענקית לגבו של גבריאל. גבריאל נפל על הרצפה ובעל הסכין חתך את ידו ממרפקו, לשורש כף ידו. ידו הפצועה לא אפשרה לו לבלום את נפילתו והוא נחת, אפו קודם, על הרצפה המזוהמת. זוג הבריונים המשיך במלאכת ההתעללות עם בעיטות מכוונות היטב לבית החזה של גבריאל חסר האונים. רגע לפני שאיבד את הכרתו הצליח לשמוע גבריאל צרחה, כאילו רחוקה, ואת קולם של בשר ומתכת המכים ברצפה.
    גבריאל פקח את עיניו. מסביבו לא ראה דבר מוחשי. רק תזוזות מטושטשות וחסרות פשר. עשן התמר מסביבו והוא לא ראה איש. נקישות מוזרות נשמעו במרחק. הוא ניסה להסתובב אבל לא הצליח. הוא הסתכל למטה וראה שהוא מחובר לקרקע בשורשים עבים וגופו הפך לגזע עץ רחב וכהה. כשהרים את ראשו ראה המון צללים אדיר מסביבו. כולם נראו כועסים במיוחד. חלקם נשאו כלי נשק מאיימים והתקרבו אליו. אחדים אפילו נשאו לפידים. “אתה תמות!”, צעק אלמוני. “אתה תשלם על זה, יצור!” צעקו אחרים. גבריאל ניסה להשתחרר מן האדמה ללא הועיל. ההמון התקרב לאט לאט. לפיד נזרק ממרחק והתקרב אליו. רגע לפני שהלפיד פגע בו ההמון והרעש נעלמו לחלוטין. במקום חשכה ועשן הופיע אור מסנוור ושמים כחולים. גבריאל הביט למטה וראה את רגליו. הוא היה על צוק אדיר. הסתכל למרחק. כל שיכל לראות מתחתיו היו עננים. הוא הסתובב וראה מכונות עובדות במרץ מסביב לשולחן גבוה. הוא התקרב ונדחק ביניהן. הוא ראה שולחן ניתוחים אבל לא הצליח לראות את הדמות שבה טיפלו המכונות. דם מעורבב בשמן שחור החל לפגוע בפניו של גבריאל והוא נסוג אחורנית ונפל מהצוק. הנפילה הייתה ארוכה במיוחד. הוא ניסה לתפוס בצוק אך הצוק נעלם. הוא נפל בחשכה. לא ראה דבר ולא שמע דבר. הרגיש רק את האוויר פוגע בו כאשר הוא חותך אותו במהירות. קול חריקה רחוק נשמע ואחריו טריקה עמומה. צעדים מוזרים נשמעו וגבריאל הסתובב באוויר וחיפש את המקור. הוא הרגיש משיכה מוזרה בידו ואחת נוספת בבית החזה שלו. הנפילה הפסיקה. הוא שכב במיטה מוזרה. לצידו, ענק אבן שחור ומאיים. הענק חייך אליו. גבריאל התנשף במהירות וניסה לקום אך הוא היה קשור למיטתו. הענק התכופף והתקרב אל גבריאל והוריד את ראשו בנגיסה אכזרית!

    גבריאל שכב על מיטת עץ קשה בבית קטן. חזו עלה וירד במהירות וזיעה קרה כיסתה את מצחו. עיניו היו פעורות בפחד. גבריאל הרים את ידו לעבר פניו וכיסה אותם מן האור המסנוור. הוא התרומם לאט והרגיש בשריריו הרדומים. הוא שם לב שידו הימנית חבושה והרגיש סחרחורת קלה. כאשר עיניו התרגלו לאור בחדר הקטן הוא ראה את פתח החדר מכוסה בווילון ירוק וחלון פתוח שהאיר את החדר באור שמש בוהק. כד מים נח ליד מיטתו וצלחת עם כמה לטאות מטוגנות עמדה על שידה. כשראה את הצלחת בטנו השמיעה קול מביך והזכירה לו שלא אכל זמן רב. למעשה, הוא לא ידע בדיוק כמה זמן לא אכל ולכן ניסה לחשב כמה זמן עבר מאז הערב המקולל בסמטה. הוא הרים את הצלחת ונשען על הקיר. קצת לפני שהכניס את הלטאה הראשונה לפיו שמע קול צרוד ומוכר שאומר "אני מקווה שזה יהיה לטעמך. אני מגדל אותם בעצמי".


    *הערה לסיום: אם אכן אני אמשיך לכתוב את הסיפור, זו לא הגירסא האחרונה של הפרק הראשון. אני כבר שמתי לב שיש בעיה עם הזמנים (יותר מדי מהם) ואני בהחלט לא חושב שכל התיאורים היו מדויקים ומתאימים לסיפור שלי.
    אני מקווה שנהניתם לקרוא. ביקורת בונה תתקבל בברכה. ביקורת פחות בונה תתקבל בבכי מר וקולני.

    אה כן, כל הזכויות שמורות לי. אם מישהי יעתיק או יפרסם את הקטע כשלו (אני לא רואה סיבה שמישהו ירצה לעשות את זה...), אני אצוד אותו כמו כלב ואשלוק לו את הפופיק בלי הרדמה. יום טוב.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    הוד השרון.
    הודעות
    362
    אז הנה התגובה שלי, שברובה תעסוק בי, אבל זה רק כי אני מנסה להעביר נקודה:
    בנוגע לעלילת הסיפור, אין לי יותר מדי הערות... הייתי קוראת המון ספרי פנטזיה פעם, אבל לאחרונה נמאס לי מהם, ואני קוראת רק דברים שעוסקים בפסיכולוגיה [בעיקר ספרי מתח על רוצחים], ואולי מדי פעם איזה ספר פנטזיה קצר של ניל גיימן.
    בנוגע לשפה עצמה, יש לי יותר מה להגיד. בשיעורי אנגלית, בביה"ס, בעיקר עבדנו על החלק הספרותי של השפה האנגלית; כלומר, היינו קוראים שירים וסיפורים ומנתחים אותם, וכו'. לפני כמה זמן, מורתינו האהובה הביאה לנו קטע שצילמה מתוך ספר, שכולו עוסק ב"כתיבה טובה" מול "כתיבה גרועה" – והחלק שהיא הביאה לנו עסק בדיוק בדרך הכתיבה של הסיפור שלך, בכמות התיאורים לעומת האיכות שלהם. לפי הספר, המון תיאורים מתפלספים הם סימן לכתיבה "גרועה", חלשה, בעוד מיעוט בתיאורים, ו"להגיד אותם ישר ולעניין" הם כתיבה חזקה וטובה.
    אני ידועה בשל התיאורים המתפלספים והשנונים שלי [לכשאני כותבת, מה שלא קורה בחצי השנה האחרונה]. אבל בכל זאת, אחרי שקראתי את הצילומים שהמורה שלנו חלקה לנו, אני חושבת שהם צודקים. כמה אפשר להשוויץ בשנינות ובאוצר המילים שלך? זו באמת כתיבה חלשה, ובגלל זה אהבתי בחלקו את הסיפור שלך, כי התיאורים בו קצרים וממצאים, ולא מורחים את הקורא בהתחכמויות כאלה או אחרות.
    אני חושבת שסיימתי עכשיו.
    ברוך הבא לפורום, ובהצלחה.
    Stop global whining.

    We have lingered in the chambers of the sea"
    By sea-girls wreathed with seaweed red and brown
    ".Till human voices wake us, and we drown
    The Love Song of J. Alfred Prufrock, T. S. Eliot
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    23.10.2006
    עיר
    קרית עקרון
    הודעות
    11,006
    נכתב במקור על ידי Anijen
    אז הנה התגובה שלי, שברובה תעסוק בי, אבל זה רק כי אני מנסה להעביר נקודה:
    בנוגע לעלילת הסיפור, אין לי יותר מדי הערות... הייתי קוראת המון ספרי פנטזיה פעם, אבל לאחרונה נמאס לי מהם, ואני קוראת רק דברים שעוסקים בפסיכולוגיה [בעיקר ספרי מתח על רוצחים], ואולי מדי פעם איזה ספר פנטזיה קצר של ניל גיימן.
    בנוגע לשפה עצמה, יש לי יותר מה להגיד. בשיעורי אנגלית, בביה"ס, בעיקר עבדנו על החלק הספרותי של השפה האנגלית; כלומר, היינו קוראים שירים וסיפורים ומנתחים אותם, וכו'. לפני כמה זמן, מורתינו האהובה הביאה לנו קטע שצילמה מתוך ספר, שכולו עוסק ב"כתיבה טובה" מול "כתיבה גרועה" – והחלק שהיא הביאה לנו עסק בדיוק בדרך הכתיבה של הסיפור שלך, בכמות התיאורים לעומת האיכות שלהם. לפי הספר, המון תיאורים מתפלספים הם סימן לכתיבה "גרועה", חלשה, בעוד מיעוט בתיאורים, ו"להגיד אותם ישר ולעניין" הם כתיבה חזקה וטובה.
    אני ידועה בשל התיאורים המתפלספים והשנונים שלי [לכשאני כותבת, מה שלא קורה בחצי השנה האחרונה]. אבל בכל זאת, אחרי שקראתי את הצילומים שהמורה שלנו חלקה לנו, אני חושבת שהם צודקים. כמה אפשר להשוויץ בשנינות ובאוצר המילים שלך? זו באמת כתיבה חלשה, ובגלל זה אהבתי בחלקו את הסיפור שלך, כי התיאורים בו קצרים וממצאים, ולא מורחים את הקורא בהתחכמויות כאלה או אחרות.
    אני חושבת שסיימתי עכשיו.
    ברוך הבא לפורום, ובהצלחה.
    תודה על הביקורת... במשך כל התגובה שלך חשבתי שאת הולכת לאמר שהתיאורים שלי ארוכים מדי ולא טובים...

    אני לא בטוח אם אני מסכים עם מה שהמורה שלך ניסתה להעביר. אני לא יכול לאמר שבשר הטבעות יש כתיבה גרועה. יש שם כתיבה מדהימה. היא מלאת תיאורים שיכולים להתיש לפעמים, אבל היא אחת הסדרות היותר משובחות כשזה מגיע לרמת תחביר, לפי דעתי.
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    הוד השרון.
    הודעות
    362
    קראתי את שר הטבעות לפני המון, המון שנים, כל שדעתי יכולה להיות לא אובייקטיבית... אבל גם בזמן שקראתי, וגם עכשיו - מעולם לא אהבתי כתיבה שנכתבת בשפה כל כך גבוהה. אני מניחה שצריך להתחשב בזמנים שבהם נכתב הספר, אבל בכל זאת, כשאני קוראת דברים שכתובים כך זה מעצבן, זה נותן לי תחושה כאילו כל מה שהסופר מנסה לעשות הוא להראות לקורא כמה הוא נהדר וחכם וכמה הקורא קטן וטיפש. קראתי לאחרונה מאמר [במסגרת שיעורי ספרות-מוגבר], לדוגמא, שעסק בספרות פמיניסטית וכו'. לא ניכנס לתוכנו של המאמר, אבל כן נגיד הוא היה כתוב במילים לועזיות [כלומר, לא באנגלית, אבל אתה מבין, מילים כגון "אוניברסלי" - שבתכל'ס היא לועזית], שיש להן פירוש קל וטוב בעברית - אבל המחברת של המאמר התעקשה לכתוב אותו במילים אליתיסטיות מתפלספות ["אוניברסלי" היא מילה מוכרת ולא דוגמא טובה, שלא תחשוב שאני עד-כדי-כך מטומטמת], כדי להראות כמה היא חכמה ונהדרת, והעצמה נשית וכו'. אותי זה פשוט מעצבן. התגובה המיידית שלי היא: דברי עברית, או שתסתמי את הפה.
    [אני יודעת שהתגובות שלי יוצאות עויינות, אני מתנצלת מראש, זו לא הכוונה שלי. אין לי בעיה עם שנינות בספר - רוב הספרים שאני קוראת הם שנונים - כל עוד הם "מדברים אל העם", אם אתה יורד לסוף דעתי.]


    נ.ב., רק כדי ליידע אותך מראש:
    אם תחליט, בסופו של דבר, לפרסם את הפרקים הבאים, עלייך לפרסם אותם בתגובה לדיון הזה... לכן אתה יכול למחוק את "פרק I" מכותרת הסיפור - אלא אם כן תחליט סופית שאתה לא מתכוון להמשיך.
    Stop global whining.

    We have lingered in the chambers of the sea"
    By sea-girls wreathed with seaweed red and brown
    ".Till human voices wake us, and we drown
    The Love Song of J. Alfred Prufrock, T. S. Eliot
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    23.10.2006
    עיר
    קרית עקרון
    הודעות
    11,006
    נכתב במקור על ידי Anijen
    קראתי את שר הטבעות לפני המון, המון שנים, כל שדעתי יכולה להיות לא אובייקטיבית... אבל גם בזמן שקראתי, וגם עכשיו - מעולם לא אהבתי כתיבה שנכתבת בשפה כל כך גבוהה. אני מניחה שצריך להתחשב בזמנים שבהם נכתב הספר, אבל בכל זאת, כשאני קוראת דברים שכתובים כך זה מעצבן, זה נותן לי תחושה כאילו כל מה שהסופר מנסה לעשות הוא להראות לקורא כמה הוא נהדר וחכם וכמה הקורא קטן וטיפש. קראתי לאחרונה מאמר [במסגרת שיעורי ספרות-מוגבר], לדוגמא, שעסק בספרות פמיניסטית וכו'. לא ניכנס לתוכנו של המאמר, אבל כן נגיד הוא היה כתוב במילים לועזיות [כלומר, לא באנגלית, אבל אתה מבין, מילים כגון "אוניברסלי" - שבתכל'ס היא לועזית], שיש להן פירוש קל וטוב בעברית - אבל המחברת של המאמר התעקשה לכתוב אותו במילים אליתיסטיות מתפלספות ["אוניברסלי" היא מילה מוכרת ולא דוגמא טובה, שלא תחשוב שאני עד-כדי-כך מטומטמת], כדי להראות כמה היא חכמה ונהדרת, והעצמה נשית וכו'. אותי זה פשוט מעצבן. התגובה המיידית שלי היא: דברי עברית, או שתסתמי את הפה.
    [אני יודעת שהתגובות שלי יוצאות עויינות, אני מתנצלת מראש, זו לא הכוונה שלי. אין לי בעיה עם שנינות בספר - רוב הספרים שאני קוראת הם שנונים - כל עוד הם "מדברים אל העם", אם אתה יורד לסוף דעתי.]


    נ.ב., רק כדי ליידע אותך מראש:
    אם תחליט, בסופו של דבר, לפרסם את הפרקים הבאים, עלייך לפרסם אותם בתגובה לדיון הזה... לכן אתה יכול למחוק את "פרק I" מכותרת הסיפור - אלא אם כן תחליט סופית שאתה לא מתכוון להמשיך.
    עדיין לא החלטתי... אבל כשאני אחליט, אני אשנה או לא אשנה או לא יודע מה...

    אני חושב שהבעיה עם שר הטבעות היא בתרגום ולא בכתיבה של הסופר עצמו. לא קראתי את שר הטבעות באנגלית, אבל את ההוביט קראתי גם באנגלית וגם בעברית ויש הבדל של שמים וארץ. אני חושב שהמתרגם פשוט הגזים בתרגום והעביר את הספר בצורה יותר אליטסטית, לדבריך, או יותר מסורבלת.
    שתף ב-Google+

הרשמה