רקע: ליאונרדו דה וינצ'י נולד בכפר קטן בשם וינצ'י [ולכן השם], בקרבת פירנצה שבאיטליה. אביו היה בן למשפחת אצולה, ואמו הייתה משרתת. כלומר, ליאונרדו היה בן מחוץ לנישואים של אביו. למרות זאת, אביו, הנוטריון [עורך דין בתקופת הרנסנס] פיירו דה וינצ'י, נתן לו את חסותו וגידל אותו יחד עם כל בני משפחתו. כתוצאה מכך נובעת העובדה שליאונרדו גדל עם שתי אימהות- האחת הביולוגית, המשרתת, והשניה- אשתו של אביו. עובדה זו מובאת ברבים מציוריו של דה וינצ'י, כאשר הוא מתאר שתי נשים שתפקידן אימהות [לדוגמת המדונה, אנה והתינוק].
בגיל 15 נשלח לפירנצה ללמוד ציור אצל גדול האומנים של התקופה ההיא- אנדריאה דלה ורוקיו, ושם התפתח כצייר [זה המקום לספר את הסיפור של יצירתו האחרונה של ורוקיו, טבילת ישו. ביצירה זו העניק המורה, ורוקיו, את הרשות הבלעדית והמאוד, מאוד, מאוד מיוחדת, לתלמיד- ליאונרדו דה וינצ'י- לצייר את פני המלאך הימני. כשסיים ליאונרדו את ציור החלק שהוקצה לו, זעם ורוקיו על הכשרון יוצא הדופן שצפן בחובו דה וינצ'י, השליח את צבעיו ונשבע שלא יחזור לצייר לעולם. והוא באמת לא חזר].
דה וינצ'י המשיך לעסוק ביצירה, אך הגדרתו הבסיסית הייתה כמדען. ידועים סיפורים רבים המספרים על הדרך בה חקר האמן גופות [וכמובן יש להדגיש כי היה הראשון בעולם לגלות מהי צורתו של עובר]. לפני כל אחת מיצירותיו היה עושה רישומים מקדימים ללא הרף, ומחקרים אנטומיים על מנת שיוכל להגיע בצורה המושלמת ביותר לתיאור הנכון של מה שנראה בטבע [זה המקום להוסיף כי דה וינצ'י הגה בעצמו גאג'טים רבים שבימיו נשמעו לא הגיוניים ובלתי אפשריים, וקיימים בימנו אנו. הצוללת למשל. או המטוס].

דה וינצ'י הוא אחד מן האומנים הגדולים ביותר בהיסטוריה האומנותית, ורבות מיצירות המופת שלו מוכרות מאוד בציבור הרחב, אך חשוב לציין כי על אף ההכרה בציוריו, הוא היה אוטודידקט, ולימד את עצמו מיומנויות שאנשים בתקופה המודרנית יכולים רק לקנאות בהן [למשל- סופר על תחרות נגינה בנבל שהתקיימה כאשר היה ליאונרדו בן חמישים. הוא הגיע אל התחרות שכללה בתוכה כשמונים נגני נבל מוכשרים להפליא, כאשר הוא מצויד בנבל מיוחד שבנה בעצמו. אף על פי שלא היה ידוע כלל וכלל שדה וינצ'י בכלל יודע לנגן על הכלי, בתום התחרות הודו בבושת פנים כל המשתתפים בה בכישלונם].



על היצירה: האמן ידוע כעושה שימוש רב בקומפוזיציה פירמידלית [בניית היצירה באמצעות צורות משולשות]. ביצירה הנ"ל ניתן לראות את השימוש בצורה המשולשת בעיקר בהצבת הדמויות [זרועותיה של המדונה, הממשיכות בקוו אחד על גבו של התינוק הניצב לצידה, ובגבו של המלאך היושב לידה ויוצרות משולש]. כמו כן, ניתן להבחין בצורות משולשות [באופן סכמתי, כמובן] גם ברקע.
הסיפור המסופר ביצירה לא כל כך ברור. ניתן לזהות את דמותה של מריה, הלבושה בגלימה כחולה כפי שנהוג במסורת האומנותית הנוצרית, ובמלאך על פי הכנף שיוצא מגבו. אך בין שני התינוקות לא ניתן להבחין מיהו ישו ומיהו יוחנן המטביל, זאת מכיוון שאין ברשותם אטריבוטים [סמלים המזהים את הדמויות מסיפורי הברית החדשה]. מצד אחד, ניתן להניח שהתינוק היושב קרוב אל המלאך הוא ישו, מכיוון שהוא מחווה בידו את הברכה [האצבעות השלובות], כפי שנהוג היה לצייר את ישו. אך מנגד יש להציג את הקרבה שמחווה מריה אל התינוק הקרוב אליה- קרבה שקיימת אך ורק בין אם לבנה.
ליאונרדו ידוע בציורי הידיים שלו, בהן הוא עושה שימוש רב על מנת להדגיש את ההבעות של הדמויות. הכיוונים השונים שאליהם פונות הידיים השונות יוצרים מתח ותחושת מסתורין ביצירה.

על החידה הגדולה: דה וינצ'י צייר שתי גרסאות של היצירה. האחת [זו המוצגת למעלה] מוצגת כיום בלובר בפריז, בעוד שהשניה מוצגת בנשיונל גלרי בלונדון. ביצירתו השניה, המוצגת בלונדון, מופיעים מאפייניהם של התינוקות.



התינוק שקרוב אל מריה מחזיק מטה דמוי צלב, ולבוש במה שככל הנראה אמור להיות גלימת גמלים. שני מאפיינים אלה ידועים כמאפייניו של יוחנן המטביל.
השאלה הנשאלת היא מדוע צייר דה וינצ'י את המדונה אוחזת ביוחנן כאילו היה בנה שלה? ומדוע מופנה גבו של ישו המקודש אל הצופה?
אולם אלה שאלות פעוטות וזעומות לעומת השאלה הגדולה- מדוע צייר האמן שני ציורים? ומדוע באחד מהם החסיר את הפרטים המאפיינים?

כמו רבים אחרים, דן בראון ניסה להביא תשובה בספרו, "צופן דה וינצ'י". לטענתו היה דה וינצ'י חבר במסדר סודי, ושבעקבותיו זרע רמזים רבים לקיום המשכי של השושלת של ישו. אולם עדיין נותר מסתורין האופף את השאלה.

טענה נוספת, שהועלתה בשיעור תולדות האומנות שלי הייתה שדה וינצ'י צייר את הציור הראשון תחילה, ולאחר מכן לא היו מרוצים הפטרונים [הממנים שהזמינו את היצירה]- אז עשה את היצירה השניה, זו המוצגת בלונדון, כדי לספק את טעמם.