תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 2 מ 2
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    13.12.2006
    הודעות
    824
    ברט הארט

    שם: ברט הארט
    גובה: '6 (כ-185 ס"מ)
    משקל: 234 פאונד (כ-105 ק"ג)
    נולד: 02/07/1957 בקלגרי, אלברטה, קנדה
    מתגורר: קלגרי/איטליה
    אומן ע"י: סטו הארט, קטסוי אדאצ'י, קזו סקוראדה, מר היטו, הרלי רייס
    הופעת בכורה: 1976


    ברט סרג'נט הארט (נולד ב-2 ליולי 1957 בקלגרי, אלברטה, קנדה) הוא קנדי, מתאבק מקצועני לשעבר וחלק ממשפחת ההיאבקות הידועה, משפחת הארט. במהלך הקריירה שלו הוא נודע בכמה שמות: ברט "היטמן" הארט (שאומץ מכינויו של המתאבק תומס הרנס; The Excellence of Execution – כינוי שהודבק לו ע"י גורילה מונסון; ואולי הכינוי הסוחף מכולם – "הטוב שיש, הטוב שהיה והכי טוב שאי פעם יהיה" (שנלקח מתוך הסרט "The Natural" בכיכובו של רוברט רדפורד מ-1984). הארט הצדיק את הכינוי האחרון כפי שניתן ללמוד משלוש עובדות הקשורות בקריירה שלו: הוא מעולם לא פצע בצורה רצינית מתאבק – לפחות לא במקרים שהיו באשמתו; במהלך הקריירה שלו ב-WWF הוא החמיץ רק 2 מופעים – שגם אותם החמיץ עקב בעיות טיסה/תחבורה; והוא לעיתים נדירות סירב לעשות ג'ובים למתאבקים אחרים.

    הארט נולד, כאמור, בקלגרי, הילד השמיני לפטריארך ההיאבקות, המפיק סטו הארט. שבעת אחיו היו מתאבקים מקצועניים או שהיו מעורבים בצורה כזו או אחרת מאחורי הקלעים בעסקי ההיאבקות; ארבע אחיותיו נישאו כולן למתאבקים מקצועניים. שניים מגיסיו, דייבי בוי סמית' וג'ים ניידהארט, פיתחו קריירה מוצלחת מאוד בעסק. אחיו הצעיר, אוון הארט, היה למתאבק מעוטר ומוכר בזכות עצמו עד למותו ב-1999. הארט נחשב בעיני רבים למתאבק המקצועני הטכני ביותר שנכנס אי פעם לזירה. מי שכונה בעבר "מספר הסיפורים הטוב ביותר בהיסטוריה של העסק" ע"י וינס מקמהון, התרגל ליצירת קרבות מותחים ומבדרים. הוא החל את הקריירה שלו בארגון ה-Stampede Wrestling של אביו שהיה ממוקם בקלגרי, כאשר אביו אף שימש לו כמנג'ר בתחילת דרכו. במהלך שהותו שם, הוא צבר ניסיון אדיר בהתמודדויות עם מתאבקים מיפן והדהים את הקהל בסדרת קרבות מלאי עוצמה עם הדיינמייט קיד ואף נגד אביו. הארט המשיך וזכה בכל התארים המרכזיים של סטמפיד עד שהארגון וכמה ממתאבקיו נרכשו ע"י WWF ב-1984.

    הארט בנה את תהילתו ב-WWF בסוף שנות ה-80' כשזכה פעמיים באליפות הזוגות של הארגון, כשהוא מהווה מחצית מצמד ה-Hart Foundation. הסגנון הטכני של הארט יצר ניגוד מעניין מול סגנון הברולינג הכוחני של שותפו, ג'ים ניידהארט. השניים היו במקור צמד הילים שנוהלו ע"י "הפה מהדרום" ג'ימי הארט והיו לבושים בצבעי כחול-שחור, בניגוד לתבנית הצבעים הורודה-שחורה שאומצה על-ידם מאוחר יותר. לבסוף הם הפכו לפייסים ואימצו את הכינוי "מתקפת השחור והורוד" (The Pink and Black attack). הפיודים הידועים ביותר שלהם היו עם הבריטיש בולדוגס ודמולישן. לאחר הפסד לנסטי בויז ברסלמניה 7, הצמד התפצל והארט פנה לטפח את קריירת היחידים שלו. הוא זכה בתואר הביניבשתי הראשון שלו כשניצח את מר פרפקט עם השארפשוטר בסאמרסלאם 1991. כשהארט הפסיד את התואר הביניבשתי למאונטי, נטען שהוא התאבק למרות שהיה לו חום גבוה, אך למעשה היה זה וורק שנועד להגן על דמותו כשהפסיד את התואר. במציאות, הארט הפסיד את התואר עקב סיום חוזהו עם ה-WWF.


    רודי פייפר

    רודי פייפר הוא עוד אחד מהמתאבקים האלה שנראה כאילו הם תמיד שם. הוא התחיל להתאבק ב-1972 בקנדה ואז הצטרף ל-NWA בלוס אנג´לס, שם התחיל את הפיודים הגדולים שלו נגד מתאבקים כדוגמת צ´אבו גררו (סיניור). הקרבות ביניהם הפכו לקלאסיקה, בעיקר בגלל שבדרך כלל אחד מהם היה האלוף. בפברואר 76 פייפר הצטרף לקראשר ורדו וביחד הם ניצחו את צ´אבו גררו וגורי גררו כדי לזכות באליפות ארה"ב לזוגות של NWA. צ´אבו בסופו של דבר זכה בתואר חזרה ביחד עם בוצ´ר ואשון. במרץ של אותה שנה פייפר ניצח את צ´אבו על אליפות ארה"ב במשקל כבד של NWA. השניים החליפו את החגורות ביניהם למשך שנתיים. מ-76 עד 78 פייפר לא הפסיק לזכות בתארים. הוא זכה באליפות ארה"ב במשקל כבד של NWA פעמיים, והיה אלוף ארה"ב לזוגות של NWA 7 פעמים עם 6 שותפים שונים.

    ביוני 78, פייפר זכה באליפות ארה"ב במשקל כבד של NWA לאחר ניצחון על מונדוג לוני מיין. לא עבר זמן רב עד שמיין החזיר לעצמו את החגורה באחד מהקרבות האחרונים בקריירה שלו. לקראת סוף 78, פייפר הצטרף ל-NWA באיזור הצפון-מערבי-פסיפי והתאבק מול כוכבי עתיד כמו ריק מרטל, בריאן אדאמס ואחרים. פייפר זכה באליפות המשקל הכבד מג´ון בויד ושמר על התואר למשך 4 חודשים. במהלך שנותיו באיזור הזה פייפר זכה 4 פעמים בתואר הזוגות, 3 פעמים עם ריק מרטל ופעם אחת עם קילר ברוקס. הוא אף זכה שוב בתואר המשקל הכבד מבאדי רוז שהחזיר לעצמו את החגורה זמן קצר לאחר מכן.

    האיזור הבא של NWA שפייפר התאבק בו היה המיד-אטלנטי, לימים WCW. בנובמבר 80, פייפר זכה בתואר הטלוויזיה מפול ג´ונס בגמר טורניר. לאחר חודשיים פייפר ניצח את ריק פלייר על אליפות ארה"ב וויתר על תואר הטלוויזיה. הוא החזיק בתואר 8 חודשים עד שוואהו מקדניאל ניצח אותו בקרב על התואר. זמן קצר לאחר מכן, בקרב מצוין, פייפר ניצח את ריקי סטימבוט על תואר המשקל הכבד של האיזור, אותו החזיק למשך חצי שנה. לאחר שהפסיד לג´ק בריסקו, פייפר נשאר המועמד מספר אחד לתואר והצליח לזכות בו שוב מבריסקו. בריסקו זכה בתואר חזרה בקרב האחרון בין השניים. במאי 83, פייפר זכה שוב בתואר הטלוויזיה. דיק סלייטר הצליח לנצח את פייפר על התואר במה שנחשב להפתעה, אך פייפר התאושש וזכה בתואר ארה"ב מגרג ולנטיין, שמאוחר יותר זכה מחדש בתואר.

    ב-1984, פייפר הגיע ל-WWF. למשך תקופה, פייפר נחשב לאחד מההילים היותר שנואים בארגון, כולל קרבות נגד מיסטר טי והאלק הוגאן (וגם קרב במיין איבנט של רסלמניה 1). למרות שכמעט ולא התאבק על תארים, פייפר נחשב לאחד מהמתאבקים הטובים בארגון. הפיוד שלו עם בד ניוז בראון היה רק אחד מרגעי השיא שלו שם. הוא אף הגיש תכנית ראיונות משלו, פייפרז פיט, בה אירח והתאבק עם מתאבקים רבים. ב-1987, פייפר פרש זמנית אבל קולם של חמות החלילים לא נדם. פייפר היה מספיק חכם כדי לחזור לביזנס ובגדול.



    התמונה הכוללת

    שנת 1992 היוותה סוג של סיום תקופה, אך בו זמנית גם התחלה של עידן חדש. ניתן גם להגדיר זאת כ"חילוף משמרות". האלק הוגאן החל להתקרב לסיום הקדנציה הראשונה שלו ב-WWE. הוא היה אמור לפרוש לגמרי מרסלינג (הערת הכותב: ) ולהתרכז בכיכוב על מסכי הקולנוע ברחבי המדינה.
    הוגאן התכוון לעבור לתחום הקומדיות, והתכונן לכבוש את הוליווד בסערה עם "אומנת עם שרירים". כתוצאה מכך, ברסלמניה של אותה שנה המיין איבנט של ריק פלייר נגד רנדי סבאג´ די נדחק הצידה, והוגאן, שוב, היה במרכז, כשהוא מבצע את הקידה האחרונה שלו, בחצי אחד מהמיין איבנט הכפול הראשון אי פעם. כל זאת במקום פשוט לתת לסבאג´ ופלייר (שהוציאו קרב מצוין) את מרכז הבמה.
    הוגאן לא ממש פרש מרסלינג, ובשנת 1993 כבר ראינו אותו שוב.

    בתקופה שהוגאן "פרש לנצח" מהיאבקות, כוכב חדש החל לנצנץ בשמי עולם הרסלינג: ברט הארט. ברט (שכבר החזיק לפני כן בתואר הביניבשתי ונתן מספר קרבות אדירים מול מייקלס, הניג ואחרים) קיבל את הפוש שכ"כ הגיע לו כשזכה לראשונה בתואר האליפות של WWF לאחר ניצחון על ריק פלייר בחודש אוקטובר. הקרב נערך בהיכל ה-"סאסקאצ'ואן פאלאס" בסאסקטון, סאסקאצ'וואן, קנדה (עיר הולדתו של אביו, סטו הארט), והאירוע לא שודר בטלוויזיה. ברט הוסיף לעצמו 4 זכיות נוספות בתואר הנכסף (5 בסה"כ) והפך לאחד מהכוכבים הגדולים ביותר של שנות ה-90.


    כשנה לאחר מכן, WWF החלו להיכנס לאחת מהתקופות הקשות ביותר שלהם. משפט הסטרואידים נפתח. וינס ו-WWF הואשמו כי החברה סיפקה למתאבקים סטרואידים ועודדה את השימוש בהם בין השנים 1985 ל-1991. במהלך המשפט העידו מספר כוכבים ראשיים מהארגון (כולל הכוכב הראשי האלק הוגאן) כי השתמשו בסטרואידים, שהוכרזו כלא חוקיים בשנת 1988. מקמהון זוכה מרוב ההאשמות, למרות שהואשם בהונאת הרשות לבדיקת מזון וסמים. וינס היה עסוק מאד במשפט, ולכן נבצר ממנו להיות בוקר במשרה מלאה. כתוצאה מכך, הסטוריליינים נפגמו. הצופים נאלצו לסבול מגימיקים מפגרים וסיפורים מטופשים. הצופה הממוצע המשיך לעקוב אחר התוכניות משום שלא הייתה לו אלטרנטיבה ממשית, אך לאחר שנתיים גם זה הגיע: המהדורה הראשונה של מנדיי נייטרו עלתה לשידור ומלחמת ימי שני יצאה לדרך. כל השאר היסטוריה.

    הפיוד

    השנה: 1992
    המקום: אינדיאנפוליס
    האירוע: רסלמניה 8
    לא פחות מ- 60,272 איש התכנסו בהוזייר דום כדי לחזות בקרב על התואר השני בחשיבותו בכל עולם ההיאבקות: האליפות הביניבשתית. האלוף בשעתו (רודי פייפר) נלחם מול הטוען לכתר (ברט הארט). אבל מה הוביל אותם לרגע הזה?

    ובכן, אנו מדלגים למכונת הזמן ומזנקים בחזרה לתחילת שנת 1992. זהו עידן שקדם לתקופת ה-3000 PPV'S בשנה, ועוד הרבה לפני שרוסו תפס את מקמהון מהצוואר וצרח: "אטיטוד!" או שטרנר דיבר עם בישוף ואמר: "הממ, קח פנקס צ'קים פתוח ולך תייצר לי רייטינג". באותה תקופה היו רק 4 אירועים בשנה, והבנייה אליהם הייתה כ"כ אינטנסיבית, עד שהצופים כססו ציפורניים בציפייה לרגע שבו צלצל הגונג המפורסם. ברויאל ראמבל 1992, המאונטי (ז'אק רוז'ו) הגן על התואר הביניבשתי מול מיודענו, רודי פייפר. למרות מאמצים עילאיים מצידו של הקנדי, פייפר הצליח להרדימו עם הסליפר ולזכות בחגורה הנכספת. פייפר סיפר ב-DVD שלו שהתואר היה חשוב מאד מבחינתו, ולמעשה נחשב להישג השיא שלו בקריירה (ראוי לציין שפייפר מעולם לא זכה באליפות העולם של הארגון).

    הטוען הטבעי לכתר היה.. ברט הארט. ההיטמן היה זה שהפסיד את התואר למאונטי בסה"כ יומיים לפני זכייתו של פייפר. בשלב הזה למעשה נוצר לנו כאן עימות מסקרן בין צמד פייסים נחושים. בהחלט היו סימנים רבים לכך שוינס מנסה להעלות את רמת האובר של ברט כדי להכין אותו לקראת הדבר האמיתי: התואר העולמי של WWF. פייפר מצידו הגיע לקרב עם מאזן יוצא דופן: אף הפסד נקי במהלך הקריירה שלו (מה שהתברר למעשה כדבר שגוי. הוא הפסיד לג'ימי סנוקה ב-20.7.84. פייפר עצמו סיפר ששכח לגמרי מהקרב הזה עד שהמעריצים הזכירו לו. תודה לגורדון על התוספת). כעת הכל מוטל על כף המאזניים: מאזן (כמעט) נקי מהפסדים מול רצון בוער לזכייה מחודשת בתואר. מתאבק אולדסקולי קמעה מול וורקר יוצא דופן. כוכב מבוסס בהווה מול אליל האוהדים בעתיד.

    אז מי ינצח ויצא מאינדיאנפוליס עם התואר הביניבשתי? האם פייפר יצליח להמשיך את הקדנציה? או שמא ברט יצליח לזכות באליפות השנייה שלו ולהנחיל הפסד נקי ראשון (שני) לפייפר?



    הקרב

    אנו מתחילים עם פרומו מאחורי הקלעים. פייפר והארט מתראיינים אצל ג'ין אוקרלנד. עוד הזדמנות טובה עבור פייפר להתנהג כמו ליצן, בשעה שברט ישחק אותה קול וידבר על נחישותו הרבה.
    ג'ין: זוהי הפעם הראשונה ששני האנשים הללו נפגשים בקרב על התואר הביניבשתי. האלוף רודי פייפר מתמודד מול הטוען לכתר והאלוף לשעבר, ברט "היטמן" הארט. רבותיי, הגענו לרגע האמת.

    פייפר: |מתחיל לקשקש ונוגע מדי פעם בכתפו של ברט| בהחלט הגענו לרגע האמת. אני חייב לספר לך שאני מת על משפחתך. אני מת על אמא שלך. אני מכיר את הבחור הזה מאז שהיה יותר נמוך מחגב. אני זוכר שהחליפו לך את החיתולים. כמובן שהוא לא נגמל מהחיתולים על גיל 7.. אבל לכולנו יש בעיות. האם אתה זוכר שקשרנו שרוכים בצורת קשת כשהיינו ילדים? אמנם השרוכים שלך תמיד נקשרו אחד לשני, אבל זה לא נורא! אני זוכר שגברת הארט נהגה להכין סנדביצ'ים עם נקניק. הייתה שם רק פרוסה אחת, אבל זה לא משנה! הייתי רעב. ואז היא באה ותפסה לי את הלחי... |פייפר תופס לברט את הלחי. הארט מתעצבן ומיד מזיז את ידו של פייפר בצורה אגרסיבית|

    ברט: שמור את הידיים שלך לעצמך.

    פייפר: ממש נחמד מצידך. אני משתעשע מעט כדי להרגיע אותך. אני רוצה שיהיה לנו קרב נחמד שם בחוץ, אבל זה לא מספיק טוב בשבילך. פתאום אתה רוצה להיות גיבור. אתה רוצה להיות Hotshot. אתה רוצה את החגורה "שלך" בחזרה. האם זה הקטע שלך?

    ברט: תשמע, אכפת לי רק מדבר אחד: אני רוצה לזכות מחדש בתואר הביניבשתי. החגורה נמצאת אצלך, ואני מתכוון לקחת אותה ממך. |ברט טופח קלות על החגורה של פייפר|

    פייפר: עכשיו תורך לשמור את הידיים שלך לעצמך. |רודי דוחף את ברט|

    ברט: אין לי שום בעיה להעביר את הקרב לכאן.

    פייפר: גם לי אין בעיה, אבל עדיף שמיליון איש יראו שאני קורע לך את הצורה. |פייפר מנסה ללכת, אך ברט אוחז בזרועו|

    ברט: אם היה לנו קרב כאן ועכשיו, הייתי מנצח אותך.

    פייפר: אין מצב. |השניים מנופפים באגרופיהם, עד שהארט הולך משם|

    ג'ין: (בזמן שפייפר ממלמל וצורח דברי טראש טוק) ברט הארט נמצא בדרכו לזירה. זה אמור להיות קרב קלאסי בין הטוען לכתר לאלוף. בואו ניגש לזירה.


    המנגינה של ברט הארט מושמעת והוא יוצא לזירה. ברט מקבל פופ טוב מאד. חמות החלילים מתחילות לנגן ופייפר יוצא עם מבט נחוש על פניו לצלילי פופ חזק במיוחד. ברט יוצא ומעניק את משקפיו לאיזושהי ילדה ברת מזל בשורה הראשונה. פייפר נותן את החגורה לשופט. הארט ופייפר נועצים מבטים אחד בשני. הקרב מתחיל עם collar & elbow tie up. פייפר מפיל את ברט עם ארם דראג. שוב פעם יש לנו collar & elbow tie up, אך הפעם הארט מפיל את פייפר עם ארם דראג. פייפר תופס את הארט בווייסטלוק. הארט רץ לכיוון החבלים, ופייפר עף מבעד לחבל השני. רודי מתעצבן, נכנס לזירה, מקבל דחיפה מברט ומגיב עם יריקה.

    השניים ננעלים לתוך test of strength, ופייפר מסובב את זרועו של ברט. הארט מבצע ריברסל ומסובב את זרועו של פייפר. הוא מוסיף מספר אגרופים, אבל פייפר מגיב עם שריטונת לעיניים וצ'ופים לחזה. למרות זאת, ברט לא משחרר את האחיזה. פייפר מוכר את היד כמו גדול. בסופו של דבר רודי מצליח לשלוח את ברט לחבל עם אייריש ויפ. ברט חוזר בריצה מהחבל, מתחמק מקלוזליין ופוגע עם דרופקיק. ברט מעמיד פנים שנפגע בכתפו. פייפר מאמין לזה, וברט מנצל את ההפוגה כדי לבצע סמול פאקג', 1... 2... כמעט. פייפר כבר ממש מתעצבן. הוא קם ומחטיף סטירה מצלצלת לפרצופו של ברט. הארט דוחף את פייפר שנועל הדלוק. הארט שוב מבצע ריברסל ופייפר שולח אותו לחבל. הארט חוזר בריצה ופייפר נשכב על בטנו. ברט מדלג מעליו וחוזר בריצה עם קרוס בודי שמעיף את שניהם מעל החבל העליון.

    פייפר חוזר ראשון לזירה ומחזיק את החבלים כדי שברט יוכל להיכנס. זה כנראה נועד להמחיש לנו שיש כאן שני פייסים. פייפר אומר לברט שהשרוך שלו נפרם. הארט מתכופף כדי להעיף מבט, אך הוא חוטף אגרוף לפנים. פייפר דורך על ראשו של ברט מספר פעמים. הארט מתרומם ופייפר מטיח את ראשו לתוך הטורנבאקל. הוא מוסיף אגרוף ומצליח לבצע בולדוג. ברט ביצע בלייד ג'וב והוא מדמם. פייפר מכסה, 1... 2... לא. הוא מעיף את ברט לתוך הטורנבאקל ומוסיף ברכייה לראשו. עוד ניסיון להצמדה, ושוב רק ספירה ל-2. פייפר מוסיף אגרוף לראשו של ברט ושולח אותו לחבלים. הארט חוזר עם סנסט פליפ, 1... 2... גם הפעם זה לא נגמר. פייפר מוסיף 8 אגרופים ומפיל את ברט. הוא שוב מנסה להצמיד, אך לא מצליח גם הפעם.

    פייפר ממשיך עם האגרופים, אך ברט מנסה להילחם עם אגרופים משלו. הוא רץ לחבל ופוגע בפייפר עם פליינג פורארם. רודי עף החוצה דרך החבל השני. פייפר חוזר לזירה, ויש לנו דאבל קלוזליין שמוביל לדאבל דאון. פייפר קם ראשון ומטפס לחבל העליון, אך ברט קם ורץ אליו עם אגרוף. הוא מנחית אותו על ראשו. הארט מתחיל את המובסט הקבוע שלו עם אינברטד אטומיק דרופ וסנאפ סופלקס. הוא מנסה להצמיד, 1.. 2.. ופייפר יוצא בשנייה האחרונה! ברט מרים אותו ומבצע סייד ראשן לג סוויפ. עוד ניסיון להצמדה, ופייפר בקושי מצליח לצאת מזה. פרצופו של ברט מלא לגמרי בדם. הוא מבצע בקברייקר ומנסה את השארפשוטר! פייפר חוסם את המהלך, אך ברט נוחת עליו עם אינברטד אטומיק דרופ וסנאפ סופלקס. הוא מנסה להצמיד, 1.. 2.. ופייפר יוצא בשנייה האחרונה! ברט מרים אותו ומבצע סייד ראשן לג סוויפ. עוד ניסיון להצמדה, ופייפר בקושי מצליח לצאת מזה. פרצופו של ברט מלא לגמרי בדם. הוא מבצע בקברייקר ומנסה את השארפשוטר! פייפר חוסם את המהלך, אך ברט נוחת עליו עם מרפקו. הוא עולה לחבל השני ומנסה לנחות עם המרפק, אך פייפר מרים את הרגל.

    הארט ופייפר נמצאים על ברכיהם ומחליפים מהלומות. ברט מוסיף נגיחה ונועל הדלוק. פייפר מעיף אותו עם אייריש ויפ ישירות לתוך השופט! הוא פוגע בברט עם קלוזליין שמעיף אותו מחוץ לזירה. הוא מטיח את ראשו של ברט לתוך המדרגות. פייפר מביא את פעמון הזירה! הוא רוצה לחבוט בברט. הקהל צורח לפייפר שלא יעשה את זה! פייפר מניף את הפעמון באוויר ומתלבט, אך מחליט לבסוף להעיפו מחוץ לזירה. הקהל מריע. הוא מרים את הארט ומחטיף לו אגרוף. ברט מנסה להחזיר, אך פייפר מתכופף ונועל את הסליפר! זהו אותו מהלך שעילף את המאונטי לפני מספר חודשים!

    השופט מתחיל להתעורר. ברט מתקרב לטורנבאקל ומקפץ על החבל השלישי בדרך שמגלגלת אותו על פייפר! כתפיו של פייפר נמצאות על המזרון, אך הוא לא יכול לשחרר את הסליפר! 1.. 2.. 3!!! ברט מנצח וזוכה בתואר הביניבשתי בפעם השנייה. פייפר לוקח את החגורה מהשופט. הוא מניח אותה על כתפו של ברט ועוזר לו לקום. פייפר מסדר את החגורה על מותניו של האלוף החדש-ישן. השניים מתחבקים ויוצאים מהזירה.


    מחשבות אישיות

    זה היה ללא ספק הקרב הטוב ביותר שראיתי מפייפר. יש גם מצב שזה היה אחד מהקרבות שגרמו לוינס לתת פוש לברט בסוף השנה. העבודה שלו בזירה מצוינת כמו תמיד. האווירה הייתה נהדרת והוסיפה להנאה שלי מהקרב. פייפר היה מעט יותר הילי בקרב, והארט נבנה כבייביפייס שמבצע קאמבק נהדר. אמנם לברט היו קרבות יותר טובים, אך בכל זאת אהבתי מאד את השילוב בין השניים. הייתה להם כימיה די בולטת, והקרב בהחלט סיפק את הסחורה. זהו אחד מקרבות הפייס מול פייס האהובים עליי. זכינו לקבל גם לא מעט מתח לקראת הסוף, והצופים היו משוכנעים שפייפר עומד להכות את ברט עם הפעמון. הוא הצליח להפעיל את הקהל וליצור איתו אינטראקציה, שתאפשר להביאו למקום הרצוי. זה נעשה בצורה מעוררת כבוד. הספוט המסיים היה כ"כ איכותי, עד שמונסון לא כ"כ ידע איך לקרוא לזה.. קאונטר נהדר של ברט לסליפר.
    הקרב לא היה מדהים, אך בהחלט נחשב בעיניי לקלאסיקה.

    ציון לקרב:



    לסיום:

    ברט הארט החזיק בתואר הביניבשתי עד לסאמרסלאם 1992, ואף הספיק להגן עליו מול שון מייקלס במה שנחשב לקרב הסולם הראשון בהיסטוריה של ה-WWF. אמנם רבים זוכרים את מייקלס כממציא הרעיון הודות להצלחתו הרבה בקרבות כאלה בשלבים מאוחרים יותר, אך למעשה היה זה הארט שהציע את הרעיון עקב ניסיונו בקרבות כאלו מימיו בארגון סטמפיד. כפי שצוין כבר בתמונה הכוללת, ברט הפך לאלוף העולם בהמשך השנה לאחר ניצחון על ריק פלייר. הוא נחשב לאחד מהכוכבים הגדולים ביותר של שנות ה-90' ולגיבור של ילדים רבים באותה תקופה. ברט עבר בשנת 1997 ל-WCW והיה מעורב לפני כן באחת מהתקריות הידועות לשמצה בהיסטוריה של הביזנס: הדפיקה ממונטריאול.

    בשנת 1999 הקריירה שלו הגיעה לסיומה בטרם עת. בסטארקייד של שנת 1999 הארט הגן על אליפות ה-WCW נגד גולדברג. במהלך הקרב הארט ספג בעיטה סטיפית לראש שכתוצאה ממנה הוא סבל מזעזוע מוח. הארט ציין לאחר מכן שיתכן וסבל מ-3 זעזועים נוספים בקרבות באותו הערב ובימים שלאחר מכן, כשהוא ממשיך להתאבק משום שלא היה מודע לחומרת פציעתו. סך הפציעות הובילו לתסמינים שלאחר זעזוע מוח ובסופו של דבר חייבו את הארט לפרוש מהיאבקות מקצוענית. ביוני 2002 הארט סבל משבץ מוחי שנגרם כתוצאה מתאונת אופנוע. עיתון ה"קלגרי הראלד" דיווח שהארט נפל לתוך בור בכביש, הועף מעל לכידון האופנוע ונחת על הצוואר והעורף. לאחר השבץ הארט סבל משיתוק חלקי, מה שדרש חודשים רבים של טיפול פיזיותרפי. הארט הספיק להתאושש מאז, והתנועה שלו בסה"כ בסדר. ברט נכנס להיכל התהילה של WWE בשנת 2006 וחרט את שמו בספרי ההיסטוריה כאחד מהגדולים ביותר אי פעם.

    לעומת זאת, פייפר די ירד מאור הזרקורים לאחר מכן עד לעזיבת הארגון ב-1996. הוא עבר ל-WCW והפך במהרה לקומישינר. פייפר הנהיג את המאבקים נגד NWO. הוא התחיל עם ניצחון ענק על האלק הוגאן בסטארקייד. למרות זאת, הוגאן ניצח בקרב חוזר בפיי פר ויו הבא. פייפר המשיך להיאבק ב-NWO כולל שותפות עם ריק פלייר בקרב זוגות. השניים הסתכסכו, מה שהוביל לקרב נהדר ביניהם ב-Bash at the beach 97, אותו פייפר ניצח. כך הפך פייפר לאחד מהיחידים שצברו שני ניצחונות נקיים על שתי האגדות, פלייר והוגאן. לאחר הקרב הזה, פייפר התאבק פחות ופחות, עקב הכאבים של היאבקות במשך 20 שנה. הוא המשיך את הפיוד עם הוגאן וחבריו, אך לאט לאט נעלם. הוא המשיך להופיע עבור WCW במקרים מסוימים, אך לא הותיר את חותמו בצורה משמעותית.

    רודי פייפר חזר ל-WWE ברסלמניה 19 וסלל את הדרך להצטרפות עתידית ל-HOF. פייפר הפך לחבר בהיכל התהילה בלילה שלפני רסלמניה 21. הוא אף השתתף באירוע עצמו כשאירח את סטיב אוסטין בפייפרז פיט. פייפר ביקר עוד מספר פעמים בארגון מאז, ואף זכה לראשונה בתואר הזוגות של רו כשחבר לריק פלייר והשניים ניצחו את הספיריט סקוואד בסייבר סאנדיי 2006. למרבה הצער, פייפר אובחן כחולה בסרטן הלימפומה ונאלץ לוותר על תארי הזוגות כדי לעבור טיפולי קרינה. אשמח לנצל את הבמה כדי לאחל לפייפר החלמה מהירה, ולהודות לו על השתתפותו בפינת המיין איבנט השבועית.


    קרדיט לשי מילר

    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    20.12.2006
    הודעות
    9,390
    אני לא מתעלף על אף אחד מהם ככה שאני לא יכול בדיוק לשפוט.
    מה גם שבכלל לא נולדתי כשהקרב הזה התקיים. בכל מקרה, אני לא מוצא אותו ככה שהקרב הזה יחסר לפינת המולטימדיה. אם מישהו מוצא אותו הוא מוזמן להעלות אותו.
    שתף ב-Google+

הרשמה