תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 3 מ 3
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    הטיל פגע בטנק לידו , מחריש אותו למחצה. רק תדר גבוהה ,לא אנושי ,צלצל באוזניו.
    בין כאבי התופת שגרמו לו הרסיסים , הפחד , והרעש המציק הוא שמע במעורפל את הפקודה קוראת לו.

    הוא רץ קדימה , בקצב קבוע , ברור ומובנה מראש. הוא היה מכונה לחיסול האויב, והוא חייב לשמוע לפקודות.

    הוא רץ ישר לתוך מארב שהציבו הסינים שתי דקות קודם לכן. המפקד שלם הודיע להם שהגשר הזה אסטרטגי כי אין למפקד של הקבוצה השניה את הפאצ' שמאפשר להם לשחות.

    הוא אפילו הצליח להרוג אחד , לפני שהכדור הבא פגע לו בראש , שופך את פנים גולגלתו על הרצפה.

    10 , 9 , 8 , 7 , 6 , 5 , 4 , הוא טען את נשק , 3 , הוא שחרר את הנצרה , 2 , הוא עמד זקוף מחזיק ברובה , מוכן לקרב , 1 .

    החושך נעלם והוא שוב בשדה הקרב , החיים מלאים והציוד ללא פגע.
    מעולם לא הפריע לו למות - בעד הארץ שלו , בשביל מטרה נעלה.
    לא הפריע לו למות בשביל להגן על חברים , או על חייהם של חפים מפשע.
    לא הפריע לו למות אפילו בשביל לספק לאויבים שלו אתגר.
    הפריע לו למות , רק כשגילה שהכל בשביל ההנאה של ילד בגיל ההתבגרות , שיושב מול המחשב.
    ובכל זאת , הוא המשיך להתקיף.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    אני לא רוצה להעליב או משהו, אבל אני לא יודעת..
    אני קיבלתי תחושה כזו שכאילו, אתה מנסה להגיד משהו בסיפור [כי בתכל'ס זה לא סיפור עלילתי], אבל הוא פשוט לא עובר.
    כלומר..

    נגיד, אמא שלי תמיד מתחילה לספר לי דברים, והיא כולה-
    "אז אני ומיטל הלכנו ככה לטייל מסביב לדירה שלה וחיפשנו איזה בית קפה."
    וזהו. והיא מפסיקה שם. ואתה יושב ובוהה בה ומנסה להבין מה היא רוצה להגיד לך.
    ואתה שואל אותה- "ו..?" והיא אומרת- "זהו."

    אני לא אומרת שלכל סיפור צריכה להיות פואנטה.
    אבל אני לא יודעת. הגעתי לסיום והתחלתי לקרוא מההתחלה ועדיין הרגשתי כאילו- "אוקי, ו...?"

    אולי זה רק אני, אני לא יודעת.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    הסיפר היה פרולוג לוגריים שבאו אחריו.
    אבל הסוגריים צונזרו - ועכשיו הסיפור ערום ממשמעות.
    שתף ב-Google+

הרשמה