תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 7 מ 7
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    "אז מה עכשיו?" שאלתי. עשן היתמר מהעיר ההרוסה , רמז לכאוס שהתחולל בה.
    "מה עכשיו?" שאל חיים עם היסוס קל "מה זאת אומרת?"
    צלענו לאורך הרחוב הראשי , סביבנו הצרחות מתחילות לגווע ולהחלש.
    "זהו , כולם זומבים. ניצחנו , מה עכשיו?" שאלתי שוב .

    אחד מהאחרים עבר מולנו , חצי פניו היו תערובת של שרירים קרועים ודם. "היי משה , מה קורה?" צעק לו חיים. משה הרים יד ונפנף.

    "בוא נלך לאכול עוד אנשים.."הציע חיים.
    "אתה לא מבין? אין עוד אנשים. זהו כולם זומבים!" צעקתי עליו ונופפתי בידי.(אחת מהאצבעת שלי התעופפה מהיד ונחתה כשני מטר מאיתנו.)
    "אז בוא נלך להרוס איזה מושב אנושי!" הוא צעק בשמחה , אש בעיניו - כל שאר הזומבים ברחוב צעקו גם משולהבים מקריאתו הנוראית.
    "תגידו אתם מטומטמים? אין יותר בני אדם! זהו ! פיניטו!" צרחתי עליהם.
    הם הסתכלו בי בעיינים חלולות. הסתובבתי והתחלתי ללכת , מתרחק מחבורת המתים חיים המטומטמת. איך אפשר להעסיק את עצמך בעולם שכולו אנשים שאכלו להם את המוח?

    לפתע אור קל הבליח דרך חלונה של דירה , בבניין קומות מעלי. צלעתי לשם במהירות (רציתי לרוץ אבל זה לא יאה לזומבי.) פתחתי את הדלצת בחריקה קלה, ונכנסתי-
    מולי עמדה קופסאת מתכת שבתוכה רצו תמונות זוהרות. טלוויזיה.
    מושלם.



    לבקשת סאני , הטקסט סודר.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    השם מבשר טובות. הבעיה היחידה היא שהסיפור מבולגן ברמות לא הגיוניות, אני מסרב לקרוא אותו מטעמי כאב ראש.

    סדר את הטקסט קצת, כך שיסבר עיניים.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    23.10.2006
    עיר
    קרית עקרון
    הודעות
    11,006
    קראתי... נחמד ומשעשע.
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    זה נשמע כמו סיפור שסבא מספר לנכד שלו בצורה מאוד מעוותת.
    מאוד מצא חן בעיני, שמצד אחד זה סיפור על זומבים, ומצד אחד זה סיפור על ישראלים.
    [זה לא ממש הניגוד שאני רוצה להגיד, אבל אני לא מצליחה לחשוב עלה גדרה אחרת חוץ מ"ישראלים".]

    זה מה שיש לך בכתיבה שלך, יש לך מעין תפיסה כזו אמביוולנטית, אתה כאילו תופס דברים משני כיוונים שונים לגמרי.
    ואת זה אני אוהבת.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    נכתב במקור על ידי Joeana
    זה נשמע כמו סיפור שסבא מספר לנכד שלו בצורה מאוד מעוותת.
    מאוד מצא חן בעיני, שמצד אחד זה סיפור על זומבים, ומצד אחד זה סיפור על ישראלים.
    [זה לא ממש הניגוד שאני רוצה להגיד, אבל אני לא מצליחה לחשוב עלה גדרה אחרת חוץ מ"ישראלים".]

    זה מה שיש לך בכתיבה שלך, יש לך מעין תפיסה כזו אמביוולנטית, אתה כאילו תופס דברים משני כיוונים שונים לגמרי.
    ואת זה אני אוהבת.

    הדבר היחידי שיש לי להגיד בנושא זה

    תודה.
    זה שווה המון כשזה בא ממישהו שמכיר את הכתיבה שלי יחסית הרבה זמן.
    שוב , תודה.
    שתף ב-Google+

  6. #6
    הצטרף בתאריך
    22.04.2007
    עיר
    כפר-סבא
    הודעות
    185
    נחמד וחביב אבל קצר מדי. אני מתקשה למצוא את הפואנטה. אלא אם כן תגיד לי כאן ועכשיו שאין אחת.
    No worries seems to be a magical phrase. You got hit by a car? No worries. Your kitty was run over? No worries. You have a tumor that's going to kill you within six months? No worries! When one says it everything seemes to get better.

    So live on, without regret or fears.
    Oh. and No worries(:
    שתף ב-Google+

  7. #7
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    אין פואנטה של "הא! פואנטה!" , יש רמיזות לדעות שלי בנושאים שונים ומשונים , יש תפיסות שלי לגבי העולם.

    אם לא , הרי שזה סתם עוד סיפור נחמד וחביב -וגם זה בסדר.
    שתף ב-Google+

הרשמה