תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 4 מ 4
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    21.04.2007
    עיר
    חיפה
    הודעות
    168
    "אני לא רוצה למות , אני צעיר מידי בשביל זה" , צרח אחד מהקטנים ותהחיל לבכות.
    "תרגיע אותו-" אמרתי לאורליך "ומהר , הדבר האחרון שצריך פה זה היסטריה."
    אורליך אחז בו והושיב אותו , מושך אליו את הצעירים.

    תוך כדי חפירה בחול הקר , חייכתי קלות. אין כמו אורליך כשזה מגיע לבקיעות חדשות.
    הייתי רוצה להכיר אותו יותר לעומק ממה שיצא לי כבר , אבל החול סרב להיכנע.
    תחושת מחנק התגנבה לבור.

    בבקיעה הבאה ידעתי שאנחנו נאבד. היינו רבים מידי ,והאדמה מעלינו הייתה מהודקת.
    למה אמא לא דאגה לזה? ממתי מהדקים ככה את הקן? איך היא ציפתה שנצא?
    הרגשתי את הגרגירים מתחילים להיכנע.

    ריח אוויר הים , התערבב עם ריח מוזר , מלאכותי , כשניסיתי לפתוח את הדרך החוצה.
    התחלתי להיחתך מכל מיני חפצים צבעוניים - אבל זה לא שינה כלום.
    סוף סוף ראיתי את הנצנוץ.

    החדשים רצו קדימה ואני הזדחלתי מאחור. אין טעם לרוץ לפניהם - כולם יגיעו לים.
    כשהבנתי שהאיזור הנוצץ לא רטוב מספיק כדי להיות ים , היה מאוחר מידי.
    השחר עלה , ויחד איתו העופות הטורפים.

    התחלנו 173. נשארנו שניים. אני ואורליך. הזקנים , המנוסים. הבדל של כמה שניות ,
    שינה את חיינו לנצח וגדע את חייהם של אחרים.
    מי ייתן וינוחו על משכבם בשלום.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    10.01.2007
    עיר
    ירושלים
    הודעות
    13,895
    איזה סיפור עצוב, אבל לא בכיתי חס וחלילה!
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    20.12.2006
    הודעות
    4,925
    הצבים עוד מטילים שם? חשבתי שמטונף מדי בשבילם.
    "השרת עמוס" 2004-2013
    וואללה, לא נשכח ולא נסלח.
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    11.04.2007
    עיר
    גשר
    הודעות
    588
    מה שהכי אהבתי, זה שכשבאתי עכשיו להגיב,
    קראתי את השורה הראשונה, ופתאום המשמעות שלה התחזקה.
    זה מצא חן בעיני.

    ואולריך זה שם נהדר לצב קטן, לדעתי.
    את עצבת ראשי המקריח,
    את ייגון ציפורניי הגדולות.
    את, שמעיני בנפץ הטיח,
    בחרוק הריצפה בלילות.

    [החולד/ נתן אלתרמן]
    שתף ב-Google+

הרשמה