בשעת הצפירה,
ביום הזה לזכרך,
ולזכר החללים האחרים בישראל,
אני לפעמים שומע איך אתה בוכה.
אני יודע על מה מבכים צליליך,
וליבי נחבט,
מתגלגל בתוכי עד שלא נותרת בו
פעימה.
בקול דק מאוד,
אתה מבכה על שעשיתי.
על שהותרתי אותך במותך,
בעודי חיי,
בחיי