תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 17 מ 17
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    16.12.2006
    עיר
    קבוצת יבנה
    הודעות
    2,468
    איזה סיגנון משחק אתם אוהבים?
    האק אנד סלאש?
    חקירה?
    דיפלומטיה?
    סוגים אחרים?
    תפרטו...

    איך אתם משחקים בכל סיגנון?
    האק אנד סלאש לא נראה לי ממש כיף,אבל עושה רושם שהרבה אוהבים אותו....
    ("תגיד מספר" "158" "עמוד 158 ,דרקון אימתני עם קוץ בתחת" "סבבה,גלגל יוזמה!")

    ובמשחקי חקירה?
    איך הדמויות מבינות הכל,איך השחקנים מבינים עם הדמויות,איך יש לדמויות ידע שאין לשחקנים?
    ומה קורה אם שחקן של דמות "טיפשה" יודע את הפיתרון לחידה?
    ובכלל,איך משחקים דמויות טיפשות?



    נכתב במקור על ידי נחל
    ניצחתי אותך בואנגולושפריץ
    או איך שלא קוראים לזה
    הזה עם הטוטם

    אני:
    ג'אנגל ספיד?
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    08.01.2007
    הודעות
    260
    אני וחברים שלי משחקים בעיקר משחק עומק- הרבה מאד רולפליי ודגש גדול מאד על אישיות מעניינת ולא בהכרח על דמות חזקה מבחינה קרבית.
    למעשה, באחד מהקמפיינים שלנו אחד מהחברים שלי שיחק אלכימאי בלי רגליים ובלי לשון פשוט כי זאת הייתה דמות מעניינת.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    16.12.2006
    עיר
    קבוצת יבנה
    הודעות
    2,468
    איך האלכימאי תיקשר?



    נכתב במקור על ידי נחל
    ניצחתי אותך בואנגולושפריץ
    או איך שלא קוראים לזה
    הזה עם הטוטם

    אני:
    ג'אנגל ספיד?
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    08.01.2007
    הודעות
    260
    היה לו יציר סוד עורב שדיבר בשמו.
    בקשר לדמויות טיפשות- אני שיחקתי הרבה מאד פעמים ברברי אידיוט, ואני יכול להגיד שזה פשוט רולפליי. האמת, לשחק דמות טיפשה זה הרבה יותר קל מלשחק דמות ממש חכמה, כי כל אחד יכול לשחק דמות שפחות חכמה ממנו, אבל לשחק דמות שיותר חכמה ממך... זה כבר עניין שונה.
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    16.12.2006
    עיר
    קבוצת יבנה
    הודעות
    2,468
    ממש להפך,דמות חכמה השה"ם יכול להגיד לך שאתה יודע שהאל המצרי שהיה משול לחיטוט באף היה הבן של הזונה היוונית,אבל הוא לא יכול לגרום לך לשכוח,כי בתת מודע,גם אם אתה מנסה להתעלם,יש דברים שכ"כ נראה לך פשוט לעשות 1+1 אבל לאיש טיפש לא יהיה פשוט...



    נכתב במקור על ידי נחל
    ניצחתי אותך בואנגולושפריץ
    או איך שלא קוראים לזה
    הזה עם הטוטם

    אני:
    ג'אנגל ספיד?
    שתף ב-Google+

  6. #6
    הצטרף בתאריך
    20.01.2007
    הודעות
    880
    טוב, זה כבר תלוי עד כמה אתה חכם: אם אתה באמת חכם, אז אתה תבין מה איש טיפש יבין ומה לא... P:
    האמת, אני לא ממש יודע מה אני אוהב לשחק. וזה גם די תלוי אם זה משחק שולחני או משחק פורום: במשחקי פורום אני אוהבל ~הכל~ - מהאק-אנד-סלאש(הא"ס?) במבוכים של עולם חסר שם ועד אופרות סבון המתרחשות במנהטן. במשחקים שולחניים זה תלוי במצב רוח. משחי פוליטיקה אני לא מסוגל לעשות בשולחני(למרות שבמשחקי לוח הולך לי די בסדר P: ), הא"ס זה לא כיף כל כך, ו... זהו, בעצם.
    שתף ב-Google+

  7. #7
    הצטרף בתאריך
    16.12.2006
    עיר
    קבוצת יבנה
    הודעות
    2,468
    אתה לא טוב במשחקי לוח,אני פשוט עוזר לך....



    נכתב במקור על ידי נחל
    ניצחתי אותך בואנגולושפריץ
    או איך שלא קוראים לזה
    הזה עם הטוטם

    אני:
    ג'אנגל ספיד?
    שתף ב-Google+

  8. #8
    הצטרף בתאריך
    13.10.2006
    עיר
    המבוך של זאנדור
    הודעות
    1,644
    אני אוהב הכל. עוד לא מצאתי סגנון שלא מצא חן בעיני, מלבד אחד: "משחק עומק נורא עמוק כזה, שאתה כזה מתחבר לצד האפל של הדמות, וזה כזה על הקו בין המפלצת שבך לבין האדם שבך וכזה" וכו'. וואלה, לא עושה לי את זה בכלל.

    משחקי האק-אנד-סלאש דבילים כמו שאתה מתאר הם ממש לא הדרך היחידה לשחק עם אתגרים פיזיים. אני מאוד נהנה כבר כמה חודשים בלהנחות לקבוצת מו"ד, שבה הדגש הוא על המו"דיות עצמה, על החוקים והטקטיקה בקרבות, על לנצח את המפלצות ולהשיג את האוצר ולבחור בחפצים קסומים שמשפרים את הדמות ולעלות דרגות במה שעוזר לך וכו'. זה פאוור גיימינג, וזה כיף.

    בקבוצה אחרת לגמרי אני משחק הרפתקה חד-פעמית ב-Blue Planet, שיטת משחק מד"בית ששמה את הדגש על מיומנויות וחקירה. עוד לא היה לנו קרב אחד, ואני לא חושב שיהיו - אנחנו קבוצת חוקרים מטעם הממשלה שמנסים לחשוף את המתרחש מתחת לגלים, בכת תת-ימית סודית של דולפינים שכנראה זוממת הפיכה.

    בקבוצה אחרת לגמרי אנחנו משחקים נשגבים "לייט", מה שמכונה אצלנו אקזלטד 2.5, בגלל מיליון שינויי החוקים והרקע שעשו החבר'ה בקבוצה שלנו. גם במשחק הזה הדגש הוא על חקר, אך כמובן שבסגנון אקזלטד, מה שאומר שכבר הספקתי כמעט לרכב על תולעת אדמה ענקית, להיבלע על ידי צפרדע ולהשאיל לעצמי פסל של חרק ענקי מהדוכס המקומי.
    במשחק הנשגבים הבא שאני מריץ (לחבורת ה-Blue Planet) נשחק בסטייל "יאללה, כובשים את הבריאה!", אולטרא-מוגזם, מבוסס אקשן, נאמן לחוקי הקרב עד הסוף, שבו המטרה היא להיות הכי מגניב שאתה מסוגל - ויהיו לך את כל הכלים לעשות את זה.

    ובינתיים אני מפנטז על לשחק פארנויה, שהיא סגנון סלפסטיק\הומור בירוקרטי כבד, ועל מייג' בסגנון מציאותי ונאמן לחוקי העולם האמיתי (חוץ מהקטע עם הקסמים וזה, כן), ועל Continuum, שהוא משחק מסובך להפליא של מסע בזמן, שחצי מהטריק בו זה להצליח להיכנס לראש של מישהו שחייב לזכור איפה הוא היה כדי לא לפגוש את עצמו שוב.
    שתף ב-Google+

  9. #9
    הצטרף בתאריך
    16.12.2006
    עיר
    קבוצת יבנה
    הודעות
    2,468
    אתה מוזמן לקיבוץ,להריץ לי פאראנויה....



    נכתב במקור על ידי נחל
    ניצחתי אותך בואנגולושפריץ
    או איך שלא קוראים לזה
    הזה עם הטוטם

    אני:
    ג'אנגל ספיד?
    שתף ב-Google+

  10. #10
    פאראנויה זה גם אחד המשחקים האהובים עליי, בכלליות אני אוהב מאד משחקים הומוריסטים, משחקי פוליטקה אני ממש אוהב, וגם משחקי חקירה+פעולה (בדרך כלל עם חברים במרוצללים)
    וזהו...



    --------------

    חידון הטריוויה הגדול של משחקי התפקידים-
    37 נק'!
    שתף ב-Google+

  11. #11
    הצטרף בתאריך
    16.01.2007
    הודעות
    11
    שלומות

    ראשית, אני חושב שצריך להבדיל בין שני דברים - האק אנד סלאש (או כמו שבחוגים שאני מכיר אומרים "חתוך ת'ם חסל ת'ם") הוא סגנון משחק, דיפלומטיה וחקירה הם נושאים עלילתיים, הרי אפשר לשחק גם משחק שנסוב סביב חקירה או דיפלומטיה ופוליטיקה, בסגנון "חתוך ת'ם חסל ת'ם" - לא שזה מומלץ, אבל ראיתי גם כאלה (או כמו ששחקן עבר שלי ניסח זאת - "טוב אבל מה אתה רוצה? אחרי שכרתתי לו את הראש אין מי שיטיל ווטו על ההסכם בין הממלכות, זה מה שרצית לא?").

    אם כי אני חייב לציין שהגבולות לא תמיד ברורים כל כך (משחק אפל ורציני מחד או הומורסטי וסאטירי מאידך, יכולים להיות בהחלט גם סגנונות של משחק וגם תימות עלילתיות).

    שנית אני מסכים עם ננסק (טוב אבל זו לא חוכמה, אני כמעט תמיד מסכים איתו) - עד היום לא מצאתי סגנון משחק שבהינתן המנחה, השחקנים וההרפתקה המתאימה, לא הסבו לי הנאה מרובה, מלבד שתי קצוות הקשת - מחד "חתוך ת'ם חסל ת'ם" במובן הכי מנצ'קיני ודבילי (ואני לא מתכוון לפאוור גיימנינג כי זה לא אותו דבר), ומצד שני הסגנון שננסק התייחס אליו ישירות, שמכונה לפעמים "משחק הו" (="הו כמה אני עמוק ומיוחד ורגיש ומדהים והתגלמות משחק התפקידים העמוק והמופלא"), ושאני קורא לו "מאנצ'קיניזם של משחק אופי", כי לדעתי, מממש כמו המאנצ'קנזים הקלאסי גם הוא רדוד, מעצבן, מאוד טכני ואיך נאמר בעדינות - די דבילי (ודרך אגב, הוא לא חייב להיות "רציני", יש גם "שחקני הו" שבונים דמויות הומוריסטיות והולכים איתן לקיצוניות מגוחכת, אם כי לרוב, כמו שננסק אמר, הם נוטים יותר ללכת על ה"צד האפל").

    אני מניח שכמו ברוב הדברים, הכל עניין של מידה והקשר. לדוגמא עניין הקרבות - משחק שבו ההרפתקה כולה, היא לא יותר מאשר מסלול שבו השחקנים נעים מנקודה א' לנקודה ב', נלחמים במפלצות אקראיות לחלוטין (מבוך שאיש לא נכנס אליו כבר אלף שנה, בו יש בחדר אחד הידרה ובחדר הסמוך דרקון שחור, וממול מלך ליצ' עם עשרת אלפים שלדים, שבדיוק עומד להקריב בתולה...) - הוא משחק בסגנון "חתוך ת'ם חסל ת'ם" - שאני לא נהנה ממנו. אבל - קרבות ממושכים, ארוכים ותכופים, עם מפלצות מסוגים שונים יכולים להיות כלי עלילתי ממדרגה ראשונה, ואני אתן כמה דוגמאות:

    1. כאשר במערכת פנטזייה בעולם ימיביניימי הקבוצה צריכה לערוך מסע רגלי ארוך בשטח שהוא ישימון (מדבר, ערבה, אזור ארקטי וכד'). אפשר לסכם את הכל ב - "אחרי שישה חודשים מפרכים, בהם נתקלתם באין ספור סכנות הגעתם ליעדכם..". או, שאפשר לעשות משהו שונה לגמרי - להקדיש כמה מפגשים בהם המנחה זורק על החבורה עוד ועוד מפלצות שונות ומשונות, הקשורות לאזור, במשולב עם אלמנטים סביבתיים (סופת שלגים, טופוגרפיה קשה, חול טובעני, ביצות וכד', שיכולים להיות אתגרים בפני עצמם, מעין מקבילה למלכודות במבוכים הקלאסיים).

    אחרי מספר מפגשים כאלה, בהם יש אין ספור קרבות קלים ומחוסרי אתגר או קשים ומלאי סכנת מוות, משעממים כמעניינים, קצרים וארוכים... החבורה מקבלת את ההרגשה של מסע מפרך בישימון (ותאמינו לי שזה כל כך אפקטיבי, עד שהם חושבים פעמיים לפני שהם יוצאים לעוד מסע שכזה).

    2. אחת הדרכים הטובות ביותר לגבש חבורה (בעיה שעומדת כמעט בפני כל מנחה בשלב כלשהו בכל מערכה), היא להעביר אותם בסדרת אתגרים, בהם כל אחד מציל את חיי השני וניצל על ידיו כמה פעמים (קרבות, מלכודות וכד').

    3. רוצה להעביר תחושה של "עיר אלימה ומושחתת, שסימטאותיה מלאות ברשע..?" - במקום לתאר את זה במלל אינסופי, פשוט זרוק קרב יזום על כל צעד ושעל של החבורה באותה עיר (גנבים התוקפים מהחשכה, שיכורים הפותחים בתגרה, אנשי חוק מושחתים שמנסים להכות רק כדי "להראות מי הבוס", קורבנות שוד ואונס הבורחים לזרועות החבורה ובעקבותיהם התוקפים, אל מתים היוצאים מהביבים בלילה......), אחרי כמה קרבות כאלה, השחקנים "ירגישו" את הרשע האלימות הספוגה בעיר - ומניסיון זה הרבה יותר אפקטיבי מכל תיאור מילולי....

    שלא לדבר על העובדה שקרב שנערך בצורה הנכונה יכול להיות מקור הנאה בפני עצמו (טקטיקה ואסטרטגיה בצורה הטהורה ביותר), אפילו ללא הקשר עלילתי מובהק. אבל ההודעה הזו כבר הפכה לארוכה מידי לשעה זו של הלילה וכבר סטיתי יותר מידי מהנושא המקורי....אז זהו בינתיים.

    ושיהיה סופ"ש נעים פורה ויצירתי ואחרי חג שמח

    בן קדם
    עלילות מסדר הדבש - המערכה הנוכחית שלי

    כולן היו דמויותיי - כל הדמויות שיצרתי כשחקן
    שתף ב-Google+

  12. #12
    אני בעיקר מתחבר למשחקי פנטזיה קלאסית
    בסגנון של מסע, חקירה, הרואיזם והומור טוב.
    פינגוין גבוה שהתבלבל וגר בצפון, מנגן קלרינט ומצוטט כל מה שחי היום או פעם.
    "רק שלושה דברים בעולם הם אין סופיים: אלוהים, היקום והטמטום האנושי. בדבר הראשון אני לא בטוח בקיומו, בשני - באין סופיותי, בשלישי אני בטוח בשניהם"(אלברט איינשטיין)
    שתף ב-Google+

  13. #13
    הצטרף בתאריך
    23.10.2006
    הודעות
    206
    באופן בסיסי, לא משנה מה סגנון המשחק, אני חושב שאני מעדיף פנטסיה. אורבני, מועט קסם, עתיר קסם, העיקר פנטסיה.
    מעבר לזה, לא יצא לי לשחק בהרבה סגנונות משחק. אני חושב שבלשות ודיפלומטיה הם דברים שאני מעדיף לקרוא עליהם מאשר לשחק אותם, ואקשן (לא האק-אנד-סלש)/הומור/מיסתורין/דרמה (אני מתכוון, שיש רולפליי, אבל לא אופרת סבון או "הו"), ולא כולם ביחד, זה טוב.
    שתף ב-Google+

  14. #14
    הצטרף בתאריך
    12.02.2007
    הודעות
    21
    אני שחקן מתחיל ולכן אני בעיקר אוהב האק אנד סלאש אבל אני גם אוהב מאוד חקירה ודיפלומטיה כי אני טוב בזה.
    שתף ב-Google+

  15. #15
    הצטרף בתאריך
    20.12.2006
    עיר
    טל מנשה
    הודעות
    173
    לדעתי, תאורתית צריך למזג את כולם ביחד. רק אז, יוצא סלט טוב... אבל אישית, אני לא סובל דיפלומטיה.
    ואני מסכים עם הדעה ש"חתוך ת'ם חסל ת'ם" הוא משעמם ומנצ'קני ו"משחק הו" (כמו שהוגדר פה...:smiling: ) הוא גם בלתי נסבל
    שתף ב-Google+

  16. #16
    הצטרף בתאריך
    30.03.2007
    עיר
    ראשון לציון
    הודעות
    270
    אני אוהב משחקי דמות עמוקים (אבל לא "הו" ) דיפלומטיה זה מצויין אבל יש שיטות שחייבים קרבות (היה לי ילד בקבוצה ששיהמתי שפשוט עשה הכל בשביל אקשן)
    שתף ב-Google+

  17. #17
    הצטרף בתאריך
    20.01.2007
    הודעות
    880
    נורא מעצבן אותי שאנשים מנסים לתרץ מה הם אוהבים. "אני נורא אוהב לשבור את הדלת עם האלה הענקית שלי ולפצח לכולם את הצורה, אבל האק-אנד-סלאש זה באמת משעמם"... נו באמת, אם אתה אוהב לרצוח את כולם, תגיד וזהו, למי אכפת שכמה אנשים באיזה פורום קוטלים משחקים כאלה?
    שתף ב-Google+

הרשמה