תפריט ראשי

צפה בתוצאות הסקר: האם וינס טוב או רע להאיבקות!

מדרגים
8. אין באפשרותך להצביע בסקר
  • וינס עשה שירות גדול להאיבקות בכך שהפך אותה מעסק חובבני למקצועי!

    6 75.00%
  • וינס, הרס את האיבקות בכך שהשתלט על כל המתחרים!

    1 12.50%
  • אחר!

    1 12.50%
תוצאות 1 עד 3 מ 3
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    13.12.2006
    הודעות
    824
    קצת היסטוריה:

    אן שאתם מתים עליו או שאתם לא סובלים אותו. אם אתה כמו כל האוהדים של העסק, אתה בוודאי חושב שהוא הדבר הכי טוב שקרה לאנושות מאז הלחם הפרוס. אם אתה אוהד האבקות "מסורתי", אתה בטח מתעב אותו. אבל בכל מקרה אתה לא יכול להכחיש, שוינס קנדי מקמהן עורר מהפכה בעסקי ההאבקות.

    בשנות ה80 המוקדמות, ההאבקות המקצוענית עדיין הייתה די בחיתוליה והופיעה באולמות קטנים ברחבי ארה''ב. כוכבים כמו דיק הברוסייר, הקראשר, בוב באקלנד הארלי רייס, ואוו מקדניאל וורן גאגן היו המובילים בעסק. ארגוני האבקות מסאן פרנסיסקו ועד סוואנה עשו עסק שהיה בעיקר למבוגרים. על בובות של מתאבקים וכובעים עוד לא חשבו בכלל. לא הייתה שום סדרת אנימציה בשם "Hulk Hogan's Rock 'N' Wrestling" או משחק וידאו של "רסלמניה" בנינטנדו ובפלייסטיישן.

    וינס מקמהן ג'וניור היה שדרן ההאבקות בצפון מזרח ארה''ב עבור ארגון ההאבקות של אביו, הWWWF, ושידר בערים כמו ניו יורק, פילדלפיה, פיטסבורג, בוסטון, בולטימור וערים אחרים באיזור ניו אינגלנד. כפרשן, וינס היה די טוב, אם להגיד את האמת, הוא היה תותח. הוא זכה בפרס של PWI לשדרן השנה בשנת 1977.

    אך בכל זאת לוינס הייתה את הרצון לנהל ארגון ההאבקות משלו. ב1982, הוא רכש את החברה מאביו, וינס מקמהן סניור. בתוך שנה וחצי הוא כבר חתם על חוזה שידור עם הרשת USA, והוביל את הWWWF (שבינתיים שינתה את שמה לWWF) לכמה הופעות בחוף המערבי, בסאן דיאגו ובלוס אנג'לס בשנת 1983. זה היה רק השלב הראשון בתוכנית של מקמהן להשתלט על עסקי ההאבקות.

    בסוף 1983, וינס החל להסתכל בארגונים אחרים כדי למצוא את הכוכב הבא של הארגון שלו. האלק הוגאן, שלא נהנה בAWA, חתם בWWF. הוא עשה את הדיביוט שלו שבא להציל את בוב באקלנד מהידיים של ה"סמואנים הפראיים" (Wild Samoans). הקהל השתגע, וזה גרם לוינס לקבל החלטה שהוגאן ינצח את האיירון שיק על אליפות הWWF וזה יבסס את מעמדו ככוכב הכי גדול של שנות ה80.

    וינס גם פיתה את פול אורדנוף מGCW, את רודי פייפר מהמיד-אטלנטיק ואת בובי הינן מAWA. יזמי הארגונים כמו אולה אנדרסון וורן גאגן בכו לאור האי-שוויוניות. אבל למען האמת, לוינס היה יותר כסף ויותר חשיפה בטלוויזיה עבור כוכביו החדשים ממה שאולה וורן יכלו אי פעם לדמיין. וינס הרחיב את שידורי הטלוויזיה ונכנס לסנט לואיס, טורונטו ומיניאפוליס. כמובן שזה לא עשה את וורן מאושר יותר מדי שוינס נכנס לאיזור שלו, אך באותו זמן, המעריצים במיניאפוליס עדיי ןאהבו את הוגאן, והוא מכר אולמות מלאים ביחד עם ג'ורג' סטיל. מה שבאמת עיצבן את היזמים היה או שוינס הציע לקנות את הארגונים שלהם או פשוט להתחיל להופיע באיזורים שלהם, ובסופו של דבר להשתלט להם על המקום ולהוציא אותם מהעסק. הוא עשה את זה במונטריאול, שם דינו בראבו, ג'ינו בריטו, ריק מרטל וטוני מוסליי מכרו את חלקם למקמהן בשנת 1986. הוא עשה זאת גם לסטו הארט בקלאגרי. הוא גרם לבריטיש בולדוגס ולהארט פאונדיישן להצטרף לWWF.

    הדבר היחידי שוינס עשה כדי לגרום לארגון שלו להראות שונה מארגונים אחרים היה לשלב את האתלטיות מההאבקות ואת הזוהר והפרסום יש מהוליווד. הוא הביא את סינדי לאופר (זמרת מפורסמת מאוד) וציוות אותה עם האלק הוגאן, וונדי ריצ'טר וקפטן לו אלבנו נגד רודי פייפר ופאבולס מולה. מר. טי הובא כדי להיות בפינה של הוגאן. וינס יצר את המושג "sports entertainment". זה היה סגנונו וכך תמיד יהיה.

    בערך ב1985, הWWF היו הארדון הגדו לבעסק, והדברים רק החלו להתחמם. וינס שם את רסלמניה הראשונה בטלווזיה, וזו הייתה הצלחה מסחררת. באותו שנה, הוא שם PPV בWWF, "רסלינג קלאסיק", וגדולת הכותרת של הערב הייתה שהאלק הוגאן יגן על תוארו נגד הנמסיס הנצחי שלו, "ראודי" רודי פייפר. הוא גם התחיל באותו שנה לשדר ברשת NBC את ה"Saturday Night's Main Event."

    מ1985 עד 1991, אף אחד לא יכל להתקרב בכלל לWWF. הם מילאו אולמות, עשו PPV שהיו הצלחה אדירה, ומכרו מרצ'נדייז במיליונים. אם היית אחד מהכוכבים הגדולים באמת, היית אצל וינס. באותה תקופה, WCW הייתה חברה שנאבקת על חייה, והתקשתה למצוא קהל. זה לא היה עד שנת 1994 שטרנר והחברה החליטו להתחיל מלחמה עם וינס.

    ואז ב1992, הדברים החלו להתדרדר.

    וינס הואשם בכך שחילק סטרואידים לכוכביו. זאת הייתה מכה ענקית עבור עולם ההאבקות. משום מקום, מתאבקים כמו אולטימת' ווארייר ודייבי בוי סמית' פוטרו לאחר שהבדיקות יצאו חיוביות. אלוף העולם לשעבר ברונו סמרטינו יצא באמצע שידור של התוכנית של לארי קינג וחבט בוינס. בזמן שוינס היה עסוק בהאשמות, הWWF ניסתה לדחוף כמה שיותר כוכבים חדשים לפסגה, אנשים שהיו יותר אתלטיים כגון ברט הארט, שון מייקלס, רייזור ראמון ו1-2-3 קיד. בהתחלה המצב לא נראה מבטיח. העסק הדרדר מיום ליום.

    למרות שמקמהן היה באמצע משפט ענקי והבי-רייטס ירדו, הWWF הייתה עדיין החברה המובילה באמריקה להאבקות. ההתחלה של המונדיי נייט ראו בתחילת 1993 עזרה לWWF מאוד. אחוזי הרייטינג שמרו על הWWF החברה מספר אחת עד שהיריבות שלה סוף סוף החכימו.

    מתישהו בשנת 1994, אריק בישוף החליט שזה הזמן להפך את ה WCW לשם שכל אוהד האבקות יכיר. הוא פיתה את הכוכבים הכי גדולים של הWWF, כגון האלק הוגאן, רנדי סאבג', ברוטוס ביפקייק ואחרים. למרות שהכוכבים "גדלו" במקום אחר, זה היה מהלך חכם כי השמות האלה משכו אוהדים.

    זה היה מאוד אפקטיבי. הWCW החלה להשתוות לWWF.

    העסקים לא בדיוק פרחו בWWF בשנת 1995. הבעיה הייתה, שוינס הציג את מתאבקיו שיתאימו בעיקר לילדים, ורוב הדמויות היו מעולם הקומיקס. אנשים כבר לא רצו לראות את דוינק. הם חיפשו משהו מיוחד ושונה, והWCW וECW נתנו להם את זה. וינס עוד היה תקוע בשנת 1985, אך כל הדברים שמסביבו השתנו.

    זה גם לא ממש עזר שהוא נתן לכוכביו הגדולים ביותר כמו לקס לוגר, קווין נאש וסקוט הול לעבור לWCW. נכון, לקס לוגר לא היה בדיוק "העובד המצטיין" שלא הודיע לוינס ונטש את הארגון, אבל הWWF היו צריכים להיות מוכנים לכך, ולחתום על חוזה חדש לפני שהחוזה שלו נגמר. ההפסד של הWWF נהיה הרווח של WCW ובישוף הציג את מאנדיי נייטרו ברשת TNT בשנת 1995, והרייטינג היה ממש צמוד עד סוף השנה.

    וינס טען שזה לא פייר שבישוף הציג את התוכנית שלו דווקא ביום שני, ושטד טרנר מנסה לעשות את החברה שלו מונופול. זאת הייתה סגירת מעגל בשביל וינס. כל מה שהוא עשה לסטו הארט ולוורן גאגן חזר עליו כמו חרב פפיות. אך הפעם, למתחריו היה יותר כסף ממה שהיה לו, ולא היה לו שום דבר לעשות בנידון. הוא היה חייב להיות יותר יצירתי בסטוריליינים ולנסות להצמיח כוכבים חדשים, או שבישוף וWCW יעיפו אותו מהעסק.... לתמיד.

    ב1996, האנגל של nWo ביחד עם הכוכבים החדשים שפרחו כמו אדי גאררו, כריס בנואה וכריס ג'ריקו עשו את הWCW למוצר שפשוט כיף לצפות בו, והם העיפו את הWWF ממקומם הראשון כארגון ההאבקות המצליח באמריקה. וינס אמר שהוא לא יכול להשתוות לטרנר בכמות כסף, וש"Billionaire Ted" גנב לו את כל הכשרונות מהארגון. היו דאגות שוינס לא יוכל לעמוד במתקפה של הWCW עליו. השמועות אמרו שלWWF ולוינס היו בעיות כספיות.

    וינס עשה אז את אחד המהלכים הכי טובים שהוא עשה בהיסטוריה. הוא הפך את זה לטובתו.

    הוא הפיר את החוזה ארוך הטווח שלו עם ברט הארט, בעקבות "סיכון כספי". זה גרם לברט לעבור לWCW. אנשים בתעשייה אמרו שזה המסמר האחרון בארון של הארגון של וינס ושטרנר יצא עם ידו על העליונה. לברט היה את הקרב האחרון שלו בWWF בSS 1997 במונטריאול נגד יריבו עתיר הימים שון מייקלס. ברט חשב שהסיום יהיה פסילה ושהוא יביא לוינס את אליפות העולם בנאום חוצה להבות ברו באונטריו. זה מה שהוא חשב...

    במהלך הקרב, מייקלס נעל את הארט בשארפשוטר. מרמהן, שהיה בצד הזירה בקרב, הורה באופן מיידי לשופט ארל הבנר לסיים את הקרב. הארט היה המום שהבוס שלו וחברו הטוב מקמהן יעשה כזה דבר, אך במוחו של וינס, הוא חשב שברט יעשה את אותה מעשה כמו מדוזה (שזרקה לזבל את תואר הזוגות של הWWF בשידור ישיר בWCW).

    מה שוינס חשב שזה הכרחי להמשך הקיום של העסק שלו הפך אותו משדרן שכולם אוהבים להיל, שיש האומרים הגדול בהיסטוריה. וינס מקמהן היה איש שהאוהדים אהבו לשנוא.

    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    20.12.2006
    הודעות
    9,390
    אני לא סובל את וינס. וגם במציאות אני שונא אותו למרות שחייבים להודות לו על זה שהוא זה שמביא לנו עד היום את ECW Raw וסמאקדאון. במחשבה שנייה, אנחנו צריכים עוד יותר לשנוא אותו על זה שהוא הביא לנו את ECW וסמאקדאון.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    תודה על הסקירה.

    עד לפני איזה שנתיים בערך לא שמעתי מעולם על שום דבר חוץ מהWWF והבושידו שהיה פעם.
    מכבי חיפה אימפריה!!!

    שתף ב-Google+

הרשמה