תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 2 מ 2
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    08.03.2007
    הודעות
    504
    טימוטי ת'אודור דאנקן (נולד ב-25 באפריל 1976 בסן קרואה שבאיי הבתולה האמריקאיים) הוא פאוור-פורוורד קבוצת הכדורסל "סן אנטוניו ספרס".
    טים, בנם של ויליאם ואיון דנקן, היה בילדותו ובנערותו שחיין מצטיין. בשנת 1989, אחרי שהבריכה בגודל אולימפי באי נהרסה על–ידי ההוריקן "הוגו" עבר דנקן בגיל 16 להתמקד בכדורסל.
    תחילת הקריירה שלו ככדורסלן הייתה במכללת וויק פורסט, עמה זכה פעמיים באליפות הליגה האזורית, ה-ACC, ובשנת 1997 זכה בפרס ג'ון וודן, פרס השחקן המצטיין בליגת המכללות. באותה עונה, נהנה דנקן ממוצעים של 20.8 נקודות למשחק והוביל את קולטי הכדורים החוזרים במכללות עם 14.7 כ"ח למשחק. את קריירת המכללות שלו סיים דנקן כחוסם השני בטיבו בכל הזמנים. במקביל, סיים דנקן את לימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה בהצטיינות.
    בדראפט 1997 נבחר ראשון על ידי קבוצת סן אנטוניו ספרס, שבגלל פציעה של שחקן הציר שלה, דייוויד רובינסון, סבלה מעונה לא מוצלחת (מאזן שלילי של 20 נצחונות ו-60 הפסדים), ועל–כן נקרתה בפניה הזדמנות לבחור לפני קבוצות אחרות. דנקן סיים את העונה הראשונה שלו בנ.ב.א עם ממוצע של 21.1 נקודות למשחק, ממוצע הנחשב גבוה במיוחד לשחקן בעונתו הראשונה.
    בעונתו השנייה בליגה, עונת 1998-1999, שהייתה עונה מקוצרת (בגלל שביתת שחקנים) זכו הספרס באליפות ראשונה בהיסטוריה של הקבוצה, כאשר ניצחו בסדרת הגמר באופן משכנע את קבוצת ניו יורק ניקס. אליפות זו הייתה גם שהייתה גם האליפות הראשונה בה זוכה אחת מהקבוצות שהגיעו לנ.ב.א אחרי התפרקות ליגת ה-ABA בה הייתה חברה. דנקן זכה בתום אותה עונה גם בתואר השחקן היעיל ביותר של סדרת הגמר, במיוחד בזכות הצטיינותו במשחק החשוב ביותר באותה סדרה.
    במהלך השנים הבאות עברה הספרס מהלך של הסתגלות, כאשר רובינסון שהיה הכוכב הבולט של הקבוצה במשך למעלה מעשר שנים מפנה בהדרגה את מקומו כשחקן העיקרי בקבוצה, לידידו הטוב דנקן. בעונת 2001-2002 זכה דנקן בתואר השחקן היעיל ביותר של העונה הסדירה, ושב וזכה בתואר זה פעם נוספת בעונה הבאה. בסוף אותה עונה, זכתה הספרס פעם נוספת באליפות, ודנקן גרף גם את תואר השחקן היעיל של סדרת הגמר ויחד עם דייוויד רובינסון קיבל את תואר ספורטאי השנה של המגזין "ספורטס אילוסטרייטד". בסיום אותה עונה פרש דייוויד רובינסון ממשחק ודנקן קיבל את תפקיד המנהיג הבלתי–מעורער של הספרס.
    שנה אחרי כן, כשלו הספרס בניסיונם לזכות באליפות נוספת, ובקיץ אותה שנה, באולימפיאדת אתונה (2004), נחל דנקן אכזבה נוספת, כאשר נבחרת ארצות הברית בכיכובו כשלה במשימה לזכות במדליית הזהב במשחקים.
    בעונת 2004-2005 התאושש דנקן מן האכזבה וביחד עם עמיתיו (ביניהם עמנואל "מאנו" ג'ינובילי, שעם נבחרת ארגנטינה הדיח את ארצות הברית בדרך למדלית זהב במשחקי אתונה) זכה באליפות שלישית ובתואר שלישי כשחקן היעיל ביותר.



    דנקן נחשב על–ידי חלק מן המומחים לשחקן הטוב ביותר מאז ומעולם בעמדתו, עמדת השחקן הגבוה בקו הקדמי (פאור-פורוורד, שחקן מספר 4). לכל אורך הקריירה שלו כשחקן כדורסל, עוד מימי המכללה, מספק דנקן ממוצעי הצלחה כמעט זהים בכל עונה: כ-21-22 נקודות למשחק ו-12-13 כדורים חוזרים.
    ייחודו הגדול של דנקן אינו בהצטיינות מיוחדת בתחום אחד של המשחק, אלא בהיותו אחד הטובים ביותר באופן קבוע במגוון רחב של היבטים: הוא נחשב לאחד השחקנים הטובים ביותר בתפקידו גם בקליטת כדורים חוזרים, גם בקליעה מבפנים ומבחוץ, גם בהגנה ובשמירה, גם ביכולת למלא את תפקיד שחקן הציר (סנטר), גם ביכולת לשתף את עמיתיו לקבוצה במשחק כאשר הוא נשמר הדוקות, וכן הלאה. יכולת זו אינה מבוססת רק על כישורים אתלטיים, אלא גם ואולי בעיקר על שיקול דעת ומשחק נבון וחסכוני: דנקן אינו נוטה למפגני ראווה או תנועות ראוותניות ואינו נראה להוט להפגין עליונות על יריביו, אלא אם כן הוא סבור שהפגנת העליונות תועיל לקבוצתו בהמשך.
    כוחם של גיוון, תבונה וחסכנות אלו הופגן במהלך משחקי הפלייאוף של עונת 2004-2005, כאשר דנקן שיחק לאורך תקופה ממושכת כשהוא פצוע בקרסוליו, דבר שמנע ממנו תנועה מהירה וכמעט חיסל את יכולתו לנתר. למרות מגבלה פיזית זו, שגרמה לו לתנודות חריפות יחסית ביכולתו ממשחק למשחק, הצליח דנקן לשמור בסופו של דבר על ממוצעי הביצוע שלו. יתר על–כן, למרות שסבל מבעיות קשות בקליעות העונשין שלו במהלך כמה מן המשחקים בסדרת הגמר, הפגין מאמנו בסדרה גרג פופוביץ אמון נדיר בשחקן, כאשר הותיר אותו להתמודד עם בעיותיו בעצמו, מתוך אמון שדנקן יצליח בכך. בסופו של דבר, ברגע האמת שבסוף המשחק השביעי והאחרון בסדרה, שב דנקן להפגין יכולת עילאית והעלה תרומה משמעותית לניצחון הספרס בסדרה.
    אופיו השקט, הצטיינותו בהיבטים רבים של המשחק, יכולתו להפיק מעצמו יכולת גבוהה מדי משחק, אך העדר הפגנות ראווה קולניות הפכו את דנקן ל"שחקן של שחקנים": שחקן הזוכה להערכה רבה מצד עמיתיו למשחק—אלו המשחקים לצידו ואלו המשחקים נגדו—אך כזה שאינו מושך תשומת לב תקשורתית ופרסומית רבה למרות שפע הישגיו. עובדה זו גורמת לכך שבעוד שחקן עמית כשקיל אוניל הגדיר את דנקן "ענק היסודות", על שום שליטתו בכל מיומנויות היסוד החשובות לכדורסלן, ישנם עדיין מומחי כדורסל הסבורים כי זכיית הספרס בשלוש אליפויות בשבע השנים האחרונות בהן הוא משחק בקבוצה היא מקרית.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    08.03.2007
    הודעות
    90
    אני לא כל כך אוהב אותו .. אבל שחקן טוב : )
    שתף ב-Google+

הרשמה