תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 2 מ 2
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    03.12.2006
    הודעות
    1,057
    שנה שלישית: אל תקראו לזה קאמבק

    ה-1 בספטמבר, 1997 – ה-24 באוגוסט 1998


    שנה שלישית במלחמת ימי שני, נתונים מהירים:
    קרבות ראש בראש: 26
    ניצחונות לנייטרו: 34
    ניצחונות לרו: 11
    תיקו: 1
    רייטינג ממוצע נייטרו: 4.3 (עלייה של 0.9 משנה שנייה)
    רייטינג ממוצע רו: 3.7 (עלייה של 1.3 משנה שנייה)
    רייטינג ממוצע במשולב: 8.1 (עלייה של 2.4 משנה שנייה)
    ימים בהן לא הייתה תחרות: 6 (3 לנייטרו ו-3 לרו)
    רייטינג שיא ראש בראש: 5.4 לרו (29 ליוני, 1998)
    הפרש שיא לטובת המנצח: 2.1 לנייטרו (8 בספטמבר, 1998)
    רצף הניצחונות הארוך: 29 שבועות לנייטרו (8 לספטמבר, 1997 – 6 לאפריל, 1998)

    ההיאבקות בהחלט הייתה בתנופה...וכשהשנה השנייה מפנה את מקומה לשנה השלישית, גם רו וגם נייטרו היו עסוקות בהגדלת הקהל שלהן ושיפור המוצר הטלוויזיוני. נייטרו הציגה את ההתפתחויות האחרונות בנוגע לנסיונו של סטינג להשיג קרב על נגד אלוף הWCW- הולק הוגאן, וניצחה באופן מכריע בקרבות. רו – בעיקר על סמך אוסטין והפיוד של ארהב נגד משפחת הארט – חזרה מביצועיה המביכים של 1.5 בשנה השנייה, והתחילה להוציא מספרי 3 מכובדים מול מספרי ה4 של נייטרו, שוברי שיאים לזמנם.

    ובעוד שמספרים מכובדים היו בהחלט עליית מדרגה לטייטן, עובדתית, החברה נראתה כחסרת יכולת להוציא אל הפועל משהו חם באותה מידה כמו הפיוד של סטינג והוגאן ב-WCW. תוך שהשנה השלישית התקדמה הלאה, נראה שהמומנטום שהWW-F צברו התחיל לדהות. קודם כל, רו נכנסה ללוז חדש לפיו התוכנית שודרה חי בשבוע אחד, אבל הוקלטה בשבוע שלאחר מכן, מה שחיבל חלקית באווירה הבלתי צפויה של רו. חוץ מזה, הם נראו כמי שלא מסוגלים להרכיב תוכנית שתתעלה על החוזק של נייטרו, בעיקר בגלל מאגר הכשרונות הקטן, הצעיר יותר והמוכח פחות, שלא יכל להשתוות (בעיניהם של רוב האוהדים המזדמנים) למאגר הבלתי נלאה של מגה-כוכבים משנות השמונים שהועסקו על ידי WCW.

    ואז באה מכה אדירה: מותו של בריאן פילמן ב5 לאוקטובר, 1997, השאיר מאחוריו חברה מזועזעת. הטיפול של טייטן במקרה ספג ביקורת מסוימת, על ידי מי שחשבו שהיה לא במקום לעשות ראיון עם אלמנתו של פילמן, מלני. אם לשים את הביקורות בצד, מהר מאוד היה ברור שהחברה שעד לא מזמן נראתה מוכנה לנקוט צעדים כדי לפגום בשריונה של WCW שקעה שוב בבוץ, וניצבה מול בעיות בפומבי ומאחורי הקלעים.

    הדברים החמירו בנובמבר, כששבוע לפני שאלוף הWWF- ברט הארט היה אמור להגן על התואר שלו מול שון מייקלס בPPV- סרבייבר סיריס, דלפה הידיעה לפיה הארט עמד לעזוב את ה-WWF כדי לעבוד בשביל WCW. כמובן, המצב המוזר הזה הגיע לשיא במופע עצמו עם הדפיקה של ברט שיא שתוקצר, נותח, ונטחן עד עפר על ידי, על ידי אנשי אינטרנט אחרים, ואפילו על ידי סרט תיעודי שנקרא ברט הארט: להתאבק עם צללים, שמשודר מדי פעם ברשת E&A. אנחנו לא צריכים לחזור שוב על הנושא כאן, ורק נגיד שלאור המקרה, ברט הארט עזב את הWWF- בתנאים הגרועים ביותר, ופנה ל-WCW עם מומנטום אדיר כבייביפייס, בזמן שווינס מקמהן דחק את עצמו לפינה כפחות או יותר הדמות השנואה ביותר בהיסטוריה של ההיאבקות.

    הרבה אנשים חשבו שזאת הייתה מכת מוות לWWF ; אחרי שנאבקו לשמור על מקומם אל מול הטבח שביצעו בהםWCW , הם בדיוק איבדו את הכוכב הראשי שלהם, ואת אחד משלושת המיין איבנטרים המבוססים שהיו להם לאירגון של טרנר. בנסוף לזה, עזיבתו של ברט זורזה על ידי טענתו של ווינס מקמהון לפיה החברה הייתה במצב כלכלי קשה, ולמעשה, החברה אכן לקחה הלוואה בשווי מליוני דולרים בסביבות אותו זמן, רק כדי לשמור על הראש מעל המים. הWWF היו בצרות, על פי כל צורת מחשבה קונבנציונלית והגיונית.

    אבל עולם ההיאבקות הוא הכל חוץ מקונבנציונלי.

    WCW הסתערה על הPPV- סטרקייד שסיים את השנה, כשבמיין איבנט הוגאן נגד סטינג, וכשבאירוע עצמו הייתה גם הופעת אורח של אגדת הWWF- החיה ברט הארט. בהמשך, הם הציגו עוד אחד מרגעי ההולי שיט הקלאסיים של נייטרו, כשריק רוד המנוח הופיע בשידור חי בנייטרו כמעט בדיוק באותו זמן בו השתתף בראיון של DX ברו (רו הוקלטה 6 ימים מוקדם יותר, ורוד לא הראה שום סימנים שהוא מעוניין לערוק באותו זמן). ג´ים ניידהארט ודייבי בוי סמית´ הצטרפו גם הם לגיסם ברט הארט בקפיצה ל-WCW. בריאן קראש אדאמס היה העריק האחרון.

    WCW גם הצליחו במקרה לפתח את ביל גולדברג כמפלצת בלתי מנוצחת. היה אפשר לבקש מגולדברג להפסיד קרב בכל שלב בחודשים הראשונים, הפושרים-משהו שלו (רבים תייגו אותו כחיקוי זול לסטיב אוסטין, מה שנתפש כטקטיקה זולה מצד WCW). אבל דבר מוזר קרה: המעריצים התחילו להפגין חום כלפי גולדברג והוא התפתח אל תוך סיגנון מיוחד (ולא אוסטיני) משלו, והשדרנים התחילו לשים לב לעובדה שגולדברג הביס כל מתאבק שהושם מולו עד אז. אגדה נולדה, והיא טופחה מעל לשנה.

    עם מאגר כשרונות שהיה בריא במאה אחוז, סטוריליינים מרכזיים בWCW כללו את השילוב של מיין איבנטרים הוגאן, סטינג, לקס לוגר, ג´יאנט (הידוע גם כביג שואו), רנדי סאבאג´, קווין נאש, סקוט הול, רודי פייפר, גולדברג ודאלאס פייג´. נראה שסטרקייד יכול להיות מופע מצוין, שאחת ולתמיד יגמד את הWWF לחיקוי זול של הדבר האמיתי.

    אבל למרות העבודה הטובה שWCW- עשו בקידום המופע בנייטרו האחרון שלפני סטרקייד, המופע עצמו היה בינוני. סטינג ניצח את הוגאן בקרב הנקמה הגדול של הפיוד בן 18 החודשים שלהם, אבל הוא עשה את זה בצורה כל כך זולה ולא מספקת (ברט הארט התחיל מחדש את הקרב לאחר שהאשים את השופט ניק פטריק בספירה מהירה לטובת הוגאן) שגם הפיוד וגם תואר ה-WCW הפסידו מחשיבותם. התואר יופשט מסטינג, והוא יזכה בו שוב (ושוב, לזמן קצר בלבד) בפברואר, אבל עד אז, הנזק כבר נעשה.

    גם ברט הארט זכה להתחלה שהייתה פחות ממוצלחת ב-WCW, כשהמוחות של טרנר הניחו ככל הנראה שהם לא צריכים לעשות שום דבר כדי לקדם את הארט, ובמקום פשוט הניחו שכולם ידעו מה קרה לו בWWF-, ולכן כולם יחשיבו אותו כבייביפייס. אחרי פיוד מאכזב עם ריק פלייר, הארט התחיל לטחון מים.

    וכל זה קרה בזמן שהWWF- התכוננו בשקט בשקט לניסיון אחד אחרון. למרות כל הצרות מולן ניצבו בתחילת השנה השלישית, לטייטן היו כמה גורמיים שעבדו לטובתם לקראת סוף שנת 1997. קודם כל, רוקי מאייביה, שהופיע לראשונה כשנה קודם לכן בתור בייביפייס ונכשל לחלוטין בנסיונו להיות אובר עם הקהל, עשה את הפרומו הראשון שלו כהיל, הצטרף לNation Of Domination, ומהר מאוד הפך לאחד האנשים השנואים ביותר בחברה אחרי שהדביק לעצמו את השם The Rock. סטיב אוסטין, שהיה על המדף רוב התקופה הזאת כתוצאה מפציעה בצוואר, חזר לעניינים, גדול מתמיד, והתחיל לקבל פוש לטופ של החברה. Degeneration X, קבוצה הילית בהנהגת שון מייקלס, נוצרה גם היא בערך באותו הזמן. מייקלס, כאלוף ה-WWF, היה הרבה יותר אובר במשך תקופת האליפות הזאת כהיל מאשר בפעם האחרונה שהחזיק בתואר, כבייביפייס.

    אבל אולי הגורם המקרי ביותר (ועדיין החשוב ביותר) מכולם...וינס מקמהון הפך את הדפיקה של ברט הארט לסטוריליין המתוחכם והמצליח של השנה. מקמהון מעולם לא היה יותר משדר טלוויזיה של הWWF-; אבל עכשיו הוא הוכר כבוס. גרוע מזה, הוא היה בוס מרושע, תככן וחסר רחמים שתקע סכין בגבו של אחד העובדים הנאמנים ביותר שלו. מעולם לא חשבו שהזעם של האוהדים הנאמנים והמעודכנים ביותר שלך יכול להיות דבר טוב, אבל תוך ארבעה חודשים, ווינס מקמהון מוקם בסטוריליין כבעלים הרשע של הWWF- שלא יירתע משום אמצעי במטרתו לחסל את חובב הבירה ופולט הגסויות סטיב אוסטין. מקמהון ידע מה הוא עושה כשהוא הפך את עצמו לאיש הרע, למרות הכל...והוא אולי אפילו ידע מה הוא עשה כשהוא נפטר מברט הארט; אחרי הכל, האם ברט היה מסכים לכמה מההחלטות שוינס עשה בנוגע להפניית המוצר לכיוון בוגר יותר בעידן האטיטוד? קשה לומר...

    האווירה במלחמת ימי שני השתנתה לטובה תוך ששנת 97´ הפכה לשנת 98´. בינואר, הWWF- הכריזו שמייק טייסון יהיה חלק מרסלמניה 14, ויצרו סערה מיידית, כמו גם קצת תשומת לב במיינסטרים. הפוש התחיל להפוך את אוסטין לכוכב הראשי בחברה (פוש שיימשך ברסלמניה 14). וסוף סוף, הWWF- פיתחו כישרונות מיד קארד שהיו אובר עם הקהל וישכלו לעזור לחברה ליצור מופעים חזקים בכל חלקיהם שיאפשרו להם איזשהו סיכוי מול WCW ומאגר המתאבקים העצום שלהם. בשלהי 97´ ושנת 98´ מיק פולי פרץ ככוכב רציני (עם שלושת הדמויות השונות שלו), הNew Age Outlaws נוצרו (אולי צוות הטאג שהיה הכי אובר משך כל מלחמות ימי שני), אלוף הבין יבשתי לשעבר ג´ף ג´ארט חזר, והרוק עלה למעמד של אלוף בפוטנציה.

    רו עברה מרייטינג שנמצא בחלקים העליונים של ה2 והתחתונים של ה3 לפני שחרורו של ברט הארט להוצאת מספרי 3 אמצעיים ועליונים באופן קבוע, החל מראש השנה האזרחי. התמזגותם של כל הגורמים האלה הביאו לגידול הקהל של ה-WWF, אבל לא על חשבונם של WCW. במקום זאת, הם משכו אוהדים חדשים לעניין; אם בכלל, WCW המשיכו להיות חזקים כמה חודשים אחרי סטרקייד הבינוני. קהל ההיאבקות הכולל התנפח. אבל המשמעות של זה גם הייתה שאחוז גדול יותר מאי פעם של האוהדים היו אוהדים מזדמנים (casual) שאותם היה אפשר לפתות בקלות יתרה לעבור מצד אחד לשני.

    ובסופו של דבר זה מה שגרם לסוף ניצחונה של נייטרו על רו.

    כשגודל הקהל מרקיע שחקים, היה מספר גדול יותר של צופים צפים בכל יום שני. נייטרו התחילה להיות לא יציבה בתחילת 98´, ורו הייתה בחירה קלה כתוכנית הטובה יותר כל שבוע. אבל יש גם אינרציה מסוימת בלהיות מספר אחד. יהיה צורך במשהו גדול, משהו שאוהדי ההיאבקות יוכלו לראות בו סימן מהפך במלחמות ימי שני. אבל מרגע שהסימן הזה זוהה, לא תהיה דרך חזרה. האינרציה של נייטרו תימחק.

    הסימן למהפך התברר כהשתתפות של טייסון ברסלמניה 14 והרו המעולה שלמחרת בערב, סין שהתקיים משך 26 שעות ב29 וב30 למרץ, 1998.

    ברסלמניה 14, הWWF הזניקו את עידן סטון קולד סטיב אוסטין, והפכו אותו לכוכב המפתח והאלוף שלהם. לאוסטין היו אוהדי הארדקור רציניים שהכירו בו עוד בימיו בWCW בראשית שנות התשעים, אבל הוא גדל והפך לשיגעון מיינסטרים על גבי נאום ה3:16 שלו וההפיכה שלו לבייביפייס ברסלמניה 13.

    ברו שלמחרת, נטמנו הזרעים לפיוד של אוסטין נגד מר וינס מקמהון שנהפך לאנגל הטוב של השנה. וחשוב לא פחות, בעיני, במהדורה הזאת של רו Degeneration X התאחדו עם חזרתו של שון אקס פאק וולטמן מWCW. וולטמן ביצע ראיון חצי-אמיתי מעולה על הוגאן, בישוף, וWCW-, ותוך זה יצר את הרושם שהWWF- היו המקום שבו צריך להיות (אותו רושם ששירת את WCW כל כך טוב כמעט בדיוק שנתיים קודם לכן). הNAO צורפו לDX באותו לילה גם כן, ותוך כמה חודשים, הפופולאריות שלהם דרשה שהקבוצה תהפוך לבייביפייסס.

    במסגרת החודש שבין ה23 למרץ לבין ה13 לאפריל אפשר לספר את כל הסיפור: בשבוע שלפני רסלמניה 14, נייטרו הביסה את רו (4.6 לעומת 3.6). בשבוע שאחרי, ה30 למרץ, הלילה שלמחרת רסלמניה, רו נגסו בחלק מההובלה של נייטרו, כשהאוהדים צפו כדי לראות את תחילת העידן של סטון קולד (נייטרו ניצחה, 4.2 לעומת 3.6). ב6 לאפריל, שמועה עברה בין האוהדים שאוסטין הוא קול וסיקס פאק קפץ לצד השני, ורו קפצה כל הדרך לרייטינג של 4.4 (נייטרו הצליחה לנצח בקושי עם 4.6). אבל ב13 לאפריל, ההמראה של רו הייתה בלתי ניתנת להכחשה: אחרי 83 ניצחונות ראש בראש לנייטרו, רו הוציאו רייטינג של 4.6 לעומת ה4.3 של נייטרו.

    נייטרו התאמצה במיוחד לפצות על זה, וקידמו קרב בין הוגאן לסאבאג´ לשבוע הבא, והבטיחו לעצמם ניצחון...אבל אחרי הניצחון הזה, נייטרו תשיג רק עוד ניצחון אחד ברייטינג משך 12 קרבות הראש בראש הבאים. רו, שהייתה חזק באמצע מספרי ה3 לפני רסלמניה 14, לא ירדה את ה4.0 אחרי ה30 במרץ, 1998. המהפך קרה כל כך מהר, שהרייטינג של רו נשאר מעל 4.0 באופן קבוע עד סוף המלחמה. הניצחון היחיד של נייטרו במהלך שורת הניצחונות הראשונה של רו בא בלילה בו גולדברג ניצח את הוגאן על תואר הWCW...לאחר מכן, WCW התחממה שוב למשך השבועות האחרונים של השנה השלישית. WCW ניצחו את שלושת השבועות האחרונים בשנה בזכות ההגעה החזקה של האולטימט ווריור. אבל האם זה יחזיק מעמד? טוב, זאת שאלה לדף הבא, כשהשנה הרביעית תתחיל, לא?

    אבל תוך שהשנה השלישית מגיעה אל סיומה, אי אפשר היה להכחיש שבפעם הראשונה מאז אמצע 1996, באמת הייתה מלחמה בימי שני, במקום הבסה חד צדדית. בקבוצת 52 השבועות השלישית של המלחמה, רו בהחלט חזרה לחיים.

    אבני דרך ופרטים קטנים: קהל ההיאבקות המשולב עלה לראשונה על רייטינג של 8.0 ב29 בדצמבר, 1997, ועבר לראשונה את קו ה9.0 ב20 לאפריל, 1998...הפעם הראשונה בה הושג 5.0 הייתה על ידי נייטרו ב20 לאפריל, 1998...אחרי כמה מהדורות מיוחדות של שלוש שעות בשלהי 1997, נייטרו עברה באופן רשמי למתכונת של שלוש שעות כל שבוע (פורמט שנשמר כשנתיים) ב26 בינואר, 1998...
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    29.11.2006
    עיר
    באר שבע
    הודעות
    2,666
    פשוט מעולה תודה!


    שתף ב-Google+

הרשמה