תפריט ראשי

צפה בתוצאות הסקר: האם לברון גיימס יכול לסחוב את קליבלנד לאליפות?

מדרגים
4. אין באפשרותך להצביע בסקר
  • כן, שחקן רב גוני סיכויים טובים מאוד!

    0 0%
  • אולי עוד שנה שנתיים!

    3 75.00%
  • רק עם חיזוק של הקבוצה, לבד הוא לא מסוגל!

    1 25.00%
  • אחר

    0 0%
תוצאות 1 עד 3 מ 3
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    03.12.2006
    הודעות
    1,057
    האם לברון ג`יימס יכול לקחת את קליבלנד עד לאליפות? נכתב בפגרה של 2006





    עוד לפני שסיים תיכון, לברון ג'יימס היה שם ידוע בכל ארצות הברית. הוא שיחק בעמדת הרכז בתיכון סנט וינסנט-סנט מרי. שלוש אליפויות תיכונים לקח בית הספר הזה ופעם אחת סגנות וכולן הודות לרכז שעשה במגרש ככל העולה על רוחו. לברון ג'יימס הפך למותג עוד לפני שדרך ב-NBA. משחקים שלו בתיכון שודרו מחוף אל חוף והוא סומן כבחירה הודאית הראשונה של דראפט 2003. כבר בתיכון הכוח שלו, ראיית המשחק, הגובה והאתלטיות הביאו אותו למצב בו יכול היה לשחק במספר רב של עמדות על המגרש עוד כתיכוניסט ובכולן להצליח. אנקדוטה מעניינת היא שבתיכון הוא אהב לשחק גם פוטבול ומזל שהחליט לבחור דווקא בכדורסל.

    עד 2003 בחירות בדראפט של תיכוניסטים הן הימור כמו כל בחירה אחרת בשחקנים שעברו במכללות. מעטים התיכוניסטים שהפכו לגורם משפיע כבר בעונה הראשונה שלהם. אמארה סטודמייר שנבחר 9 על ידי פיניקס ב-2002 היה האחרון שבהם. מנגד ישנם הרבה מקרים בהם לקח לשחקנים מהתיכון זמן להבשיל לכדי כוכבים כמו קובי ברייאנט, קווין גארנט, טרייסי מקגריידי וג'רמיין אוניל. ישנם גם לא מעט פלופים מהתיכון שנבחרו בדראפט כשאצל כולם מהדהדת הבחירה של וושינגטון בקוואמי בראון כבחירה מספר 1, אבל גם על אדי קארי וג'ונת'ן בנדר אי אפשר לדבר גדולות ונצורות. ההצלחות והכשלונות של בחירות בתיכוניסטים בעבר לא עניינו את קליבלנד קאבלירס עם בחירה ראשונה בלוטרי בשנת 2003. היא בחרה בלברון ג'יימס לא רק בגלל היכולת והפוטנציאל, אלא גם בגלל שהוא היה פנים מוכרות בכל ארה"ב והשם שלו בקבוצה ישר משדרג את העניין של הקהל, מכירת המנויים, מרצ'נדייזינג וכל מה שמביא לחשיפה גדולה יותר בתקשורת. בדיעבד הדראפט של 2003 היה דראפט מוצלח מאוד עם שמות כמו דויין וייד (מיאמי, בחירה 5), כרמלו אנטוני (דנבר, בחירה 3), כריס בוש (טורונטו, בחירה 4), קירק היינריך (שיקגו, בחירה 7) והרבה אחרים כשעל הדראפט הזה רק מעיבה הבחירה של דארקו מיליצ'יץ' (דטרויט, בחירה 2). גם במבט לאחור על הדראפט הזה לברון ג'יימס עדיין הבחירה הראשונה האולטימטיבית.

    כבר בעונתו הראשונה התברר שקליבלנד זכתה בג'ק פוט. סטטיסטיקה של 20.9 נקודות, 5.5 ריבאונדים (וזה לצד אילגאוסקאס הגבוה וקרלוס בוזר השואב), 5.9 אסיסטים וגם 1.6 חטיפות. ואם סטטיסטיקות לא מדברות אליכם, אז הוא הביא לשדרוג הקבוצה מהמקום האחרון בליגה עם 17 נצחונות אל מאזן טוב יותר של 35 נצחונות ומקום תשיעי במזרח ממש על סף הכניסה לפלייאוף. לפני העונה השניה של לברון קליבלנד עשתה טעות: לאחר הבטחה מילולית מפורשת של קרלוס בוזר לקבוצה, היא פתחה את החוזה של השחקן במטרה להאריך אותו ב-6 שנים ולשלם לשחקן 41 מיליון דולר. יוטה ג'אז קפצה על המציאה שהשחקן הפך לחופשי וצרפה את השחקן לשורותיה תמורת סכום של 68 מיליון דולר עבור 6 שנים. זה השאיר ואקום והיה ספק מי ימלא אותו. מה שקרה בפועל זה שלברון ג'יימס שיפר בעונתו השניה את כל האספקטים במשחקו. פשוט הכל. נקודות (27.2), ריבאונדים (7.4), אסיסטים (7.2), חטיפות (2.2), אחוזי שדה, עונשין, פחות איבודים, שלשות ועוד. כבר בעונתו השניה הוא הפך לאחר השחקנים הטובים בליגה והצליח להביא את קליבלנד לראשונה מאז עונת 1998 למאזן חיובי של 42 נצחונות. קליבלנד לא נכנסה לפלייאוף רק בגלל שבשובר שיוויון ניו ג'רזי שסיימה באותו מאזן, תפסה את המקום השמיני וקליבלנד נדחקה לתשיעי. לפני תחילת העונה האחרונה ג'ף מקיניס הרכז עזב, ואת מקומו מילאו אריק סנואו שהיה רכז מחליף בעונת 04/05 ודיימון ג'ונס שהובא ממיאמי היט בעיקר בגלל יכולת הקליעה שלו מקו השלוש. זו היתה הכרזה שמעתה הכל הולך דרך לברון ג'יימס. הוא לוקח את ההחלטות בהתקפה והופך לכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה. הובא גם לארי יוז מוושינגטון לעזור בהגנה ולהוריד מעט מהעומס על לברון, דוניאל מרשל הותיק מטורונטו אמור היה לתת גיבוי לקו הקדמי של גודן ואילגאוסקאס והתמונה נראתה אופטימית. מה שקרה בפועל הוא שלארי יוז נפצע והחמיץ חלק גדול מהעונה, דוניאל מרשל הזדקן בשנה וחזר להיות שחקן משלים בינוני, דיימון ג'ונס לא הצליח לשחזר את יכולותיו ממיאמי וגם לא ממש עזר בריכוז המשחק, ושוב הכל נפל על לברון ג'יימס שנענה לאתגר. אז נכון שהשורה הסטטיסטית של השחקן לא ממש מראה על השיפור, אבל המאזן הסופי של קליבלנד הוא 50 נצחונות, הישג שהקאבס לא הגיעו אליו מאז שנת 1993 עם מארק פרייס, בראד דוהרוטי ולארי נאנס. המאזן הזה הספיק לקליבלנד לסיים במקום השלישי במזרח ולהיכנס לפלייאוף. בסיום העונה סטיב נאש מפיניקס סאנס זכה בתואר ה-MVP אבל לברון ג'יימס סיים שני במירוץ לתואר הזה. אם מישהו שאל אם ללברון ג'יימס יש אופי מספיק חזק כדי לשחק בפלייאוף, אז כבר במשחק הראשון מול וושינגטון הגיעה התשובה עם ניצחון כשלברון ג'יימס מסיים את המשחק עם 32 נקודות, 11 כדורים חוזרים, 11 אסיסטים. טריפל דאבל במשחק הראשון שלו בפלייאוף! קליבלנד עברה את וושינגטון כשגם שופטי הליגה נותנים ללברון ג'יימס כבוד השמור רק לכוכבים הגדולים באמת ושריקותיהם (או אי שריקותיהם) הולכות לטובת לברון ג'יימס. בשלב הבא קליבלנד פגשה את דטרויט החזקה שלה המאזן הכי טוב בליגה ועשתה לה חיים קשים עד שהפסידה במשחק שביעי. לברון ג'יימס נתן את שלו גם בסדרה הזו (כולל משחק של טריפל דאבל), אבל חבריו לקבוצה בייחוד במשחק השביעי פשוט לא עמדו בלחץ. נשאלת השאלה האם לברון ג'יימס יכול להביא את קליבלנד עד הסוף ולקחת אליפות? אני אשאיר את השאלה הזו לשלב מאוחר יותר במאמר.

    קצת על לברון ג'יימס השחקן. מדובר על פנומן שיש לו יכולת אתלטית מדהימה, כוח, צעד ראשון מהיר, ראיית משחק ויד לא רעה יחסית לכך שהוא השחקן שנשמר הכי צמוד בקליבלנד. בעונה הראשונה האחוזים שלו מהשדה היו 41%, בעונה השניה 46% ובעונה השלישית 48%. כלומר רמת ההחלטות שלו משתפרת. למרות הכל כשמסתכלים על המשחק שלו רואים שעוד יש לו לא מעט לאן להתפתח. זה פשוט מדהים שעוד יש תחושה שהוא עדיין בוסר ועוד לא מיצה את עצמו. פוטנציאלית הוא יכול להיות אחד מהטובים אי פעם. שחקן שיכול להיות מוזכר בנשימה אחת עם לארי בירד, מג'יק ג'ונסון ואחרים.

    איפה הבעיה שלו? קודם כל בהגנה. שחקן עם שילוב כזה של כוח וניתור ואפשר להוסיף למשוואה את הנעורים שלו, צריך להשקיע יותר בהגנה. כדי באמת להפוך לאחר הטובים, הוא חייב לשפר את ההגנה האישית שלו. הורדת ריבאונדים זה לא מדד להגנה וגם חטיפות זה לא מדד. לברון צריך פשוט לקחת את השחקן עליו הוא מוצב ולנטרל אותו. אין הרבה שחקנים של הקו האחורי שיכולים להתמודד עם לברון ג'יימס. מה שהבדיל את מייקל ג'ורדן בשנות התשעים משאר השחקנים זה שהוא לא רק היה שחקן ההתקפה הטוב ביותר (כולל יכולת קלאץ'), אלא גם אחד משחקני ההגנה הטובים ביותר. עד עתה לברון ג'יימס לא ממש הופך לאיום הגנתי.

    נקודה נוספת היא שלברון ג'יימס הפך להיות צנטרליסטי מדי, כמובן בעידוד המאמן. נכון שהוא רשום בעמדת הסמול פורוורד, אבל בעצם הכל עובר דרכו. בפועל הוא מתפקד גם בעמדת הסמול פורוורד וגם בעמדת הרכז. לארי בירד היה פוינט פורוורד, אבל לרוב הובלת הכדור נעשתה על ידי דניס ג'ונסון. למייקל ג'ורדן בשיקגו היה סקוטי פיפן שהוריד לחץ ועזר בניהול המשחק בנוסף לרכזים. לברון ג'יימס חייב להאציל סמכויות יותר. קבוצתיות לא נמדדת רק באסיסטים. התפקיד של לארי יוז היה לעזור ללברון בקו האחורי ולהוריד חלק מהעומס כפי שעשה לצד גילברט ארינאס בוושינגטון. אלא מה? יוז היה פצוע חלק גדול מהעונה. לברון גם בלי יוז וגם איתו צריך לתת לעצמו ספייס ולא לקחת את הכל על עצמו.

    עוד נקודה שאני רוצה להתעכב עליה, היא שפרט לחדירות, לברון ג'יימס צריך למצוא לעצמו עוד אופציה שתאפשר לו לקלוע באחוזים טובים. מייקל ג'ורדן היה מנצל את הניתור שלו וקולע פייד אווי בלתי ניתן לעצירה תוך ניתור אחורה. דויין וייד משחרר כדור מהר מטר בתוך קשת השלוש וקולע באחוזים טובים. זה גורם לכך שיותר קל לו לחדור. טים דאנקן קולע טוב עם הקרש מחצי מרחק. סטיב נאש חודר מעולה, אבל גם יודע לעצור ולעלות לסל תוך ניתור. קובי ברייאנט וטרייסי מקריידי הם גם קלעים באופיים ולא רק חודרים ויש עוד הרבה דוגמאות. לברון ג'יימס אינו קלע טבעי וכשהוא זורק לסל מבחוץ, הוא עושה זאת לא מעט מהמקום ללא כדרור תוך ניצול הניתור שלו אבל רק לאחר שטיפה החזיק את הכדור ביד. מרגישים שהרית'ם לא שם. הוא חייב למצוא דרך לקלוע בצורה שנוחה לו ולא כל פעם לאלתר מחדש.

    האם הייתי צריך לתת לו הנחות בגלל הגיל הצעיר? אני חושב שלא. ברגע שהגיע ל-NBA והפך לשחקן מוביל, רצוי שידע מהן מגבלותיו ומה צריך לשפר ודווקא זה שהוא צעיר, זה לטובתו. פרט לכך, זו היתה החלטה שלו להגיע לדראפט היישר מהתיכון ולכן עם המחמאות באה גם הביקורת.

    עכשיו אפשר לחזור לשאלה אם לברון ג'יימס יכול לקחת את קליבלנד עד הסוף שזה אומר אליפות. התחושה שלי היא לא, או יותר נכון לא כרגע. לברון ג'יימס התעקש שקליבלנד תחתים את אילגאוסקאס הסנטר על חוזה ארוך טווח, דרו גודן בעמדת הפאוור פורוורד לא ממש יציב (שהסטטיסטיקה לא תסנוור אתכם), ואריאו הוא עדיין רק פוטנציאל ובינתיים הקו הקדמי של קליבלנד לא מספיק טוב. אז בואו נסתכל על הקו האחורי. פליפ מוריי לא רוצה להיות כינור שני בקליבלנד אחרי לארי יוז וצפוי לעזוב, בעמדת הרכז אין הרבה חדש. שאנון בראון ודניאל גיבסון עוד לא צפויים לפרוח, דיימון ג'ונס ימשיך להיות רול פלייר של שלשה מפעם לפעם ואריק סנואו הוא ברמת רכז מחליף. אם דרו גודן יחתום, אז קליבלנד תהיה לא רק מעל תקרת השכר, אלא גם קרובה לסף מס המותרות. זה אומר שאם לברון ג'יימס רוצה לחפש לו סקוטי פיפן משל עצמו הוא צריך להסתפק בלארי יוז. הבעיה עם יוז שהוא אול אראונדר שלא עושה שום דבר בצורה טובה מספיק למעט חדירות והגנה סבירה, והבעיה היותר גדולה היא שלברון צריך לשפר את כל הסעיפים שרשמתי לעיל. עד שהסוויץ' בראש של לברון ג'יימס לא ישתנה, אליפות הוא לא יביא.

    אתם יודעים מה הכי מצחיק? שגם לברון ג'יימס יודע את זה. כשהוצאה לו הקיץ הארכת חוזה ל-5 שנים תמורת חוזה מקסימום, הוא סירב. הוא סיכם בקליבלנד ל-3 עונות עם אופציה שלו עצמו לעונה נוספת, כלומר הוא נותן גם לעצמו וגם לקליבלנד 3 שנים כדי לראות אם ההישגים ישתפרו לפני שיחליט מה יעשה בהמשך. לברון יודע שבכל קבוצה אליה יגיע, הוא יוכל לקבל חוזה מקסימום וכמעט כל קבוצה תרצה אותו אצלה. אחרי הכל מדובר על אחד השמות הכי גדולים של הליגה והוא עוד לא בן 22.

    פוטנציאלית? השמים הם הגבול מבחינת לברון ג'יימס, אבל מה שבסוף נספר זה טבעות אליפות. תשאלו את קארל מאלון שהגיע ללייקרס כדי לקחת טבעת ולא הצליח, כנ"ל עם בארקלי שהגיע ליוסטון או את אלונזו מורנינג וגארי פייטון שהשנה הגשימו חלום וזכו בטבעת משל עצמם. טבעת אליפות, זה כל הסיפור. לברון ג'יימס בקליבלנד קאבלירס? זה בינתיים סיפור אחר. מוצלח, אבל אחר.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    08.03.2007
    הודעות
    90
    לברון שחקן ממש טובב אבל הוא לא יכול לנצח קבוצה לבד .. הוא חייב עזרה מהקבוצה שלו ..
    לא שיש לו כל כך הרבה עזרה ..
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    08.03.2007
    הודעות
    504
    לברון שחקן מצוין, אבל עדין הוא לא יכול לזכות באליפות לבד עוד שנה שנתיים עם חיזוק נכון
    הוא יוכל לזכות באליפות
    שתף ב-Google+

הרשמה