תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 4 מ 4
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    26.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    4,186
    מחר אני יוצא למרוץ ש.י.ר. המרוץ הוא, למי שלא יודע, להנצחת זכרם של שלושה מתלמידי ביה"ס שבו אני לומד, שנהרגו בזמן השירות בצבא. אני חוזר ביום שישי ב-12 לבי"ס ואז יש טקס שמסכם את המרוץ. לדעתי אני אחזור הביתה עד שתיים.
    אי לכך, אני לא אהיה פעיל בפורום או בסרברים השונים. רוב הסיכויים שגם הסרבר שאני מפעיל לא יהיה זמין בפרק הזמן הזה. יאיר וספיר, לעומת זאת, הם בטטות וישארו פה כדי לשעשע אתכם, אז תעשו בהם כרצונכם.
    אז תהנו לכם בזמן שאני לא פה.

    כשאני חוזר אני רוצה לראות את כולם שמחים. מתנות ומסיבה גם לא יזיקו. אני אביא תמונות, אם אתם רוצים.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    23.10.2006
    עיר
    קדימה צורן
    הודעות
    262
    שיהיה לך בהצלחה במירוץ. אתה יכול לסמוך עלי שאני אעשה כרצוני בשאר חברי בלייז.
    "By Jove, I am not covetous for gold, Nor care I who doth feed upon my cost; It yearns me not if men my garments wear; Such outward things dwell not in my desires.
    But if it be a sin to covet honour, I am the most offending soul alive."


    William Shakespeare, Henry The 5th, Act 4, Scene 3
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    13.12.2006
    הודעות
    97
    בהצלחה אח שלו!!!!............ואם אתה היכול להשאיר תסרבר זה יהיה סבבה!!
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    26.10.2006
    עיר
    הוד השרון
    הודעות
    4,186
    חזרתי!
    מיומנו של הקפטן:
    יום 1. היום עלינו לספינה, הרמנו עוגן, פרשנו משוטים והתחלנו להפליג אל עבר רמת הגולן...
    לצערי, הבנתי שהאוטובוס הוא לא ספינה ושהעוגן היה בעצם ילד שאיחר ונאלצנו להכניס אותו לאוטובוס דרך החלון. אל רמת הגולן אני די בטוח שנסענו, אם כי היה ערפל מטורף. לא ראינו מעבר לעשרה מטרים קדימה - בערך כמו שקורה כשמתחילים קרבות רימונים ב-FEAR.
    היום הראשון הוקדש להכרת היחידות השונות בהן שירתו שיקו, יפתח ורונן. היום השני הוקדש יותר להכרת החיילים עצמם. ערכנו טקס זיכרון לכבודם בבוקר ומאוחר יותר התחלנו את הריצות. בערב דיברו איתנו חברים ומפקדים של השלושה. היום השלישי הוקדש יותר לט"ו בשבט וכולנו הלכנו אל חלקה מסויימת שמוקדשת לשיקו, יפתח ורונן ונטענו שם עצים. מאוחר יותר רצנו שוב. היום הרביעי היה רק חצי יום, בו רצנו מאזור גן-שמואל אל הוד השרון. ערכנו שם טקס ורצנו לביה"ס שלנו - שם חיכו לנו המון תלמידים, הורים ומורים. ואוכל. האוכל היה נהדר - ואני בד"כ לא נוגע בסנדויצ'ים עם מיונז ועלים. בביה"ס היה עוד טקס ואחריו חילקו לנו ספרים (ספר שירי ארץ ישראל) ושיחררו אותנו.
    את כל זה אני כותב עם גרון כואב אחרי המון צעקות ועם שרירים תפוסים אחרי כמה קילומטרים טובים שרצתי בשלושה ימים רצופים. המירוץ כולו היה מדהים. היה כיף. מאוד. אין כמו ההרגשה כשאתה רץ ומסביבך רצים עוד 130 אנשים מהשכבה, בנוסף לנציגים מיחידות שונות בצבא, מורים וסתם אנשים שהחליטו להצטרף לחלק האחרון של המרוץ, ואני מקווה לחזור אליו שוב בשנה הבאה. לסיכום: היה שווה.
    שתף ב-Google+

הרשמה