תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 14 מ 14
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    07.12.2006
    עיר
    גבעתיים
    הודעות
    698
    אוקי, אז אולי לא כולם אוהבים לשחקן כוהן. סבבה. ומי שכן, בדרך כלל מתייחסים אליו יותר כאל חובש קרבי מאשר איש דת שיצא למלחמת קודש בשם אלוהיו. אבל בואו נתעלם מזה לרגע.

    איזה אינטרס יש לאלוהות מסויימת לפזר ולהאציל מכוחה אל יצור אנושי (או דמוי אנוש), שבעצם לא ממש עשה משהו בשביל הדת?
    בואו נודה באמת - מרבית הכוהנים לא "בדיוק" מתעסקים בענייני דת. רובם לוחמים עם יכולת ריפוי, כי צריך אחד בחבורה. אז למה שהאל ייתן לכוהן כוח?
    כמה כוהנים אתם מכירים שבאמת, אבל באמת מקדישים את חיי ההרפתקאות לביצוע מעשים שהם לא רק בשמו של האל, אלא גם משרתים את מטרתו ואת האינטרסים שלו?
    כמה כוהנים שלאובד-האי אתם מכירים שממש בפועל ממשים את תורתו? לוב הכוהנים פשוט קיימים כחלק מהחבורה. החבורה נלחמת ברעים? אז גם הכוהן נלחם ברעים. החבורה משמידה אל-מתים? אז גם הכוהן משמיד אל-מתים. אבל האם תוך כדי הרפתקה, דמות הכוהן שלכם מטיפה לעקרונות הדת והאמונה של האלוהות שלה? האם היא בוחרת את משימותיה כך שיתאימו למטרות האל? או שהיא פשוט הולכת לאן שכולם הולכים?
    אם אתם חושבים שאני טועה - אנא פרטו ונמקו מקרים (ולא מקרה בודד מתוך משחק שנמשך שנתיים) בהם שיחקתם כוהן שהוא ממש, אבל ממש מייצג של האלוהות שלו.
    כוכבי כסף הוצאה לאור
    www.silverstars.co.il
    המקור השלם לפנטסיה בישראל - מגוון משחקי תפקידים, לוח, קלפים, מיניאטורות וספרי קריאה !
    המוציאה לאור הגדולה בישראל של משחקי תפקידים.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    13.10.2006
    עיר
    המבוך של זאנדור
    הודעות
    1,644
    אי אפשר להגיד שאתה "טועה" - רק ששיחקת בחבורות מצ'וקמקות...
    מי שמשחק ככה כוהן, מגיע לו להרגיש שהוא לא עושה משהו כמו שצריך. זאת הגישה הלא נכונה.



    איזה אינטרס יש לאל להאציל מכוחו ליצור אנושי? בגלל שאותו היצור מקדם את מטרותיו של האל! אם האל מייצג קונספט כלשהו, כמו שנהוג במרבית עולמות הפנטזיה, הרי שאותו כוהן צריך לקדם את אותו אינטרס. לא, לא "צריך" - חייב. מעצם קיומו, אחרת הוא לא כוהן. כוהן של אלת החלקאות שאיננו חלקאי בעצמו, שאיננו יודע לחזות את מזג האוויר ולדבר עם חיות האדמה ולברך את החיטה והגפן, הוא לא כוהן. כוהן של אל המלחמה שאיננו יודע טקטיקה, מסוגל להניף חרב ושירת בצבא, איננו באמת כוהן של אל המלחמה. שחקן שמשחק כוהן שכזה, עושה את אותה הטעות בדיוק כמו שחקן של אביר-קודש שמסכים להיות באותה חבורה עם רוצח הנוטה לתוהו-רשע. חייבים הגיון בסיסי במשחק.

    כך שמרבית הכוהנים כן בדיוק מתעסקים בענייני דת. כוהן בחבורה אמור להיות שם עם סיבה מצוינת כלשהי. אולי הוא כוהן של אל הצדק והמלחמה, אולי הוא כוהן של אל הדעת והחוכמה (והוא הצטרף בחיפוש אחר כתבים עתיקים וחקר תעלומות קבורות). אולי הוא אפילו כוהן של אלת החלקאות, שהצטרף בגלל שהיא שלחה אותו למסע להשיב את האגוז הזהוב המקודש שנגנב ממקדשה - כמו שאני שיחקתי פעם. אלת החלקאות נתנה לי מכוחה בגלל שאפילו במסע הזה עשיתי את כל שיכולתי כדי לקדם את תחום ההשפעה שלה - לעזור בחלקאות למי שאפשר, להציג תבשילים חדשים בפני זרים (כדי שידעו איך לנצל את התבואה באופן הטוב ביותר, כמובן), ונלחמתי באויבי הסדר והשלווה, שהרי חלקאות היא מעוז התרבות האנושית הרגועה. וכן, גם המשעממת.

    "כמה כוהנים אתם מכירים שבאמת, אבל באמת מקדישים את חיי ההרפתקאות לביצוע מעשים שהם לא רק בשמו של האל, אלא גם משרתים את מטרתו ואת האינטרסים שלו?"
    אף אחד, כי זה יהיה אידיוטי בעיני בדיוק כמו "אני הורג את האיכר, כמה זהב יש עליו". זה לא משחק, זה טיפשות. זה מפספס את הכל.

    "האם היא בוחרת את משימותיה כך שיתאימו למטרות האל? או שהיא פשוט הולכת לאן שכולם הולכים?"
    החבורה של קייד, הזוטון כוהן החקלאות שלי, הלכה בעקבותיו לכל מקום. המשימה האלוהית שלו היא זו שהובילה את הקבוצה הלאה, שעמדה בבסיס המערכה. בשביל כזה סוג של כוהן בכזה סוג של משימה, לא הייתי מצפה אחרת מהמנחה. כמובן שדבר שכזה צריך לסכם עם כל השחקנים בטרם המשחק, וזה בדיוק מה שעשינו.

    מאז המקצוע החביב עלי ביותר במו"ד הוא כוהן. בגלל שמי שמשחק כוהן, מקבל אוטומטית אופי כלשהו. לוחם יכול להיות מיליון דברים, נוכלים כנ"ל - אבל כוהן הוא טיפוס מעניין, עם כוונות משלו, עם רצון והכוונה, עם דיעות וראיית עולם ברורה בהחלט. וכמובן שהכי מעניין זה להתעסק עם זה, כך שכוהנים שסרחו הם מעניינים פי שתיים.
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    15.12.2006
    עיר
    קדרון
    הודעות
    937
    אני הכרתי רק כובן אחד, משום מה כל הקבוצה שלי שונאת כוהנים.
    אותו כוהן היה של היירנוס, והוא שיחק אותו כמו שהייתי מצפה ממאמין היירנוס.
    אולי אפשר להגיד שכוהן היירנוס הוא בין הקלים ביותר לשחק אך זה לא כך, נסו לעבוד את ההרפתקאה "החיה שבתוכנו" כשאתה כוהן היירנוס, צריך לתחבל ולהרוג שמה יותר מדאי חפים מפשע.
    מה שקרה אצלנו זה פשוט שיבוש ההרפתקאה, הכוהן העדיף לצאת בהכרזה גלויה ולהסתכן במעצר ומוות מאשר לטפל בזה בחשאי, כמו שהייתי מצפה מכוהן היירנוס

    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    23.10.2006
    עיר
    אחירטחדרט
    הודעות
    6,180
    נכתב במקור על ידי idansh
    אני הכרתי רק כובן אחד, משום מה כל הקבוצה שלי שונאת כוהנים.
    אותו כוהן היה של היירנוס, והוא שיחק אותו כמו שהייתי מצפה ממאמין היירנוס.
    אולי אפשר להגיד שכוהן היירנוס הוא בין הקלים ביותר לשחק אך זה לא כך, נסו לעבוד את ההרפתקאה "החיה שבתוכנו" כשאתה כוהן היירנוס, צריך לתחבל ולהרוג שמה יותר מדאי חפים מפשע.
    מה שקרה אצלנו זה פשוט שיבוש ההרפתקאה, הכוהן העדיף לצאת בהכרזה גלויה ולהסתכן במעצר ומוות מאשר לטפל בזה בחשאי, כמו שהייתי מצפה מכוהן היירנוס
    גם אתה שיחקת ב"החיה שבתוכנו"? אני משחק בזה כרגע ואני בקומה השניה במקדש של אזגון... הרפתקה טובה
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    23.10.2006
    הודעות
    206
    כשהתחלתי לשחק הכהן היה הדמות האהובה עלי. היו לי שתי דמויות כהן, שתיהן של אל-טוב שהוא, והיו אדוקות באופן יוצא דופן. במחשבה לאחור זה לא היה משחק עמוק, בגלל שהדמות היתה משרת אולטימטיבי לאל, אבל הק, המשחקים ההם לא היו עמוקים בכל מקרה. אני כבר לא זוכר הרבה מהמשחקים ההם, אבל אני זוכר שהדמויות דיברו בשפה גבוהה בצורה שהרגיזה את שאר השחקנים, ואחת מהן סירבה שדב"שית אחת תצטרף לקבוצה בגלל.. לבוש לא צנוע, אם אני זוכר נכון.
    ננסק, נראה שבגישה שלך לכהנים אין ממש רובד.. דתי. הכהנים הם אנשים שחשוב להם תחום מסוים, הם פועלים כדי לקדם אותו, ובדרך מקבלים מהאל של אותו תחום כוחות. זה נשמע הגיוני ומעניין, אבל לא בטוח שכולם יסכימו עם הגישה הזאת. הבנתי אותך נכון?
    שתף ב-Google+

  6. #6
    הצטרף בתאריך
    07.12.2006
    עיר
    גבעתיים
    הודעות
    698
    ננסק יקירי. עצוב לי לומר זאת, אבל גם אני לא אוהב כוהנים, בכלל. ויותר עצוב לי לומר - הדמות הרציפה האחרונה ששיחקתי הייתה של כוהן. אבל מאחר וזה אני, הכוהן היה..."שונה". כוהן שהוא 3/4 עלפי, שגדל אצל הסבא האנושי שלו, שלא היה שפוי. כתוצאה מכך, הוא שונא בני אנוש. אבל, מאחר והוא היה ממזר ממזרי, הוא התגייס לאיז-שהוא מסדר טוב (לא זוכר איזה), התחזה לטוב, ואפילו קיבל "רשות" מהאלוהות שלו (קרי, המנחה) לענוד ולעשות שימוש בקמע של האלוהות הטובה, כל זמן כוחות הרשע והפשע לא סבלו מזה יותר מדי. למשל, הוא יכול היה לגרש אל-מתים, אבל לא להשמידם. כשהוא ניסה להשמיד, זה תמיד איכשהו השתבש...
    אז הייתי רשע מרושע, התחזתי לכוהן טוב, אפילו הענקתי מזור ומרפא לבני חבורתי. עד שהצלחתי להשחית אותם עד היסוד, להשיג את מטרתי, לסכסך ביניהם, לגרום לטבח נורא, ואלו מבין החבורה ששרדו - ובכן, הם כבר לא היו נחמדים. זה היה כוהן שלקח את התפקיד שלו ברצינות. אמנם "הלכתי" אחרי החבורה, אבל בעצם הובלתי אותם, או דרדרתי אותם יותר נכון, מוסרית. היה כיף.

    אבל בנינו, רוב שחקני הכוהנים שאני מכיר, פשוט לא הולכים עם התפקיד עד הסוף.
    כוכבי כסף הוצאה לאור
    www.silverstars.co.il
    המקור השלם לפנטסיה בישראל - מגוון משחקי תפקידים, לוח, קלפים, מיניאטורות וספרי קריאה !
    המוציאה לאור הגדולה בישראל של משחקי תפקידים.
    שתף ב-Google+

  7. #7
    הצטרף בתאריך
    16.12.2006
    עיר
    קבוצת יבנה
    הודעות
    2,468
    אפשר גם להזכיר את קונפליקט הדרואיד:
    אם הוא מעריץ את הטבע ושומר עליו,למה הוא הורג מפלצות(פראיות),הרי הטבע יצר אותן,אם הן תוקפות אותו כנראה שהוא לא היה צריך לצאת ליער ולערער את האיזון...
    הסיבה היחידה שיש לו לתקוף מפלצת היא אם מישהו אחר יצר אותה..



    נכתב במקור על ידי נחל
    ניצחתי אותך בואנגולושפריץ
    או איך שלא קוראים לזה
    הזה עם הטוטם

    אני:
    ג'אנגל ספיד?
    שתף ב-Google+

  8. #8
    הצטרף בתאריך
    13.10.2006
    עיר
    המבוך של זאנדור
    הודעות
    1,644
    נכתב במקור על ידי Zipnab
    ננסק, נראה שבגישה שלך לכהנים אין ממש רובד.. דתי. הכהנים הם אנשים שחשוב להם תחום מסוים, הם פועלים כדי לקדם אותו, ובדרך מקבלים מהאל של אותו תחום כוחות. זה נשמע הגיוני ומעניין, אבל לא בטוח שכולם יסכימו עם הגישה הזאת. הבנתי אותך נכון?
    אולי הסברתי את עצמי באופן פשטני מדי, אבל אני ממש לא מתכוון לזה. התחום המסוים חשוב להם באופן מהותי, הם מאמינים בכל ליבם שהתחום הזה (למשל, ידע) והאל הספציפי (למשל, בוקוב), הם למעשה אותו הדבר. הם סוגדים לידע, הם מעריצים את בוקוב היודע כל, הם מנסים לאסוף ידע כדי להידמות לו, לאותו מאגר ידע אוניברסלי ומוחלט. הם שואפים להתקרב לאלוהות שלהם, ממש כמו שכוהן של אל הכבוד והקרבות שואף לבצע קרבות הוגנים ומכובדים כמה שאפשר - כי זוהי הדרך הנכונה ביותר, לדעתו, לחיות את החיים ולהסתכל על העולם. כוהן של אל הכבוד והקרבות יכול באותה המידה להיות פילוסוף, שמשתדל להנחיל חוקי מלחמה אחידים על כל המדינות, או דיפלומט, ששואף ליצור חוקים בינלאומיים למלחמה סטייל אמנת ג'נבה. בגלל שהם מאמינים שלחימה שאינה נעשית מתוך כבוד ליריב ולעצמך, אינה יותר מאשר חיות פרא הלוחמות אחת בשנייה - והם מאמינים שהאל שלהם, סאביוס, הוא המכובד החכם והמיומן ביותר, ושניתן ללמוד מדבריו הקדושים כיצד להפוך את עצמך למכובד יותר (וכמובן, קרבי), וכיצד להתגבר על הדחף סתם להסתער או לנצל הזדמנות שהיריב שלך מופתע כדי לדקור אותו מאחור. כי אולי זה יותר קל, אבל זה בפירוש לא הדרך הנכונה.

    הכוהנים לא פועלים בהתאם לרצון האלים על מנת לקבל מהם כוחות - הם פועלים לפי רצון האלים כי זהו גם רצונם שלהם. הכוחות הם לא מתנה חינם מהאלים, "הנה קח, כי אתה עושה דברים שמוצאים חן בעיני." הם חלק מהכלים שהאלים מפקידים בידי עושי דבריהם, כדי להמשיך ולקדם את מטרתם. במערכה שאני אריץ, לא ייתכן כוהן שמקבל כוחות מהאלים ואינו מאמין באל שלו, סוגד לו, ומקיים את כל הטקסים מתוך אמונה שלמה. לא בקיומו - שהרי כולם יודעים שהאלים קיימים - אלא בדרכו.

    כוכבי כסף - אין לך על מה להיות עצוב, כל אחד אוהב את מה שהוא אוהב.

    tde, זאת הסתכלות עקומה. הדרואיד לא "אוהב את הטבע וכל מה שיש בו", הדרואיד אוהב את האיזון. אף אחד לא אמר שהטבע מאוזן במיוחד - פעמים רבות הדרואיד צריך בעצמו להצית שרפות ביער כדי למנוע ממנו להתפשט מדי, או לנטוע מחדש עצים אחרי שנת בצורת. שמירה על האיזון היא מה שחשוב בעיניו, הטבע הוא פשוט המצע הבסיסי עליו מונחים כל שאר היסודות בעולם (לדעתו). הוא יגש למקומות בהם האיזון מופר, וינסה להחזירו לכנו. לכן, כמו כוהן, גם דרואיד צריך לתת לי (כמנחה) סיבה טובה לכך שהוא נמצא בחבורה כלשהי. אולי בגלל שהם נלחמים בכוחות הרשע (שנוטים לשאוף להפר את האיזון כל העת, לטובתם), אולי בגלל שהם יוצאים לגלות איזה עתק קדוש מיוחד שלדעתה של מועצת הדרואידים יש לוודא שהוא אינו נופל בידיים הלא נכונות. וכמו עם מקרה קייד, אני מדמיין בהחלט מצב שבו הדרואיד מושך את החבורה קדימה לאורך כל המערכה, במסע מתמשך אחרי החזרת האיזון לכנו, לאחר שנבל איום ונורא מנסה שוב ושוב להפרו.
    שתף ב-Google+

  9. #9
    הצטרף בתאריך
    11.01.2007
    הודעות
    8
    הרבה תפיסות שמוצגות פה מאד זרות לי.
    אני לא רואה את הכהן כחלק בלתי נפרד מהדת, אלא כאדם אשר הדת היא לא רק אידיאולוגיה עבורו, אלא סוג של דלק, סיבה ברת-קיימא לקיומו ולקיומם של אחרים. בפנתאון רחב- כמו רוב הפנתאונים במשחקי התפקידים באשר הם - הכהן של מה-שמו-הטוב חי בהגמוניה מסוימת עם הכהן של מה-שמה-הרשעית כי הם מודעים לקיומם של אלה ואלה, להבדיל מעוינות דתית על רקעים אחרים (למשל, הנוצרים המונוטאיסטים שהרגו פאגאנים, או הכיבוש ההלנסטי אשר חוזק בדברי ההטפה של הפנטאון היווני והרומי לחילופין אל מול אזור הסהר הפורה והפנתאונים המתחלפים שלו משומר ועד פרס).

    הקמפיין-סטינג של אברון במבוכים ודרקונים נותן דוגמה נהדרת למערך משולב של דתות שמייצגות גם כהן של פנתאון רחב משלו (הסוברין הוסט), גם כהן של דת מונוטאיסטית-רפורמית (סילבר פליים) אשר מקבלת את קיומו של האחר, ועוד כתות ודתות רעות יותר ופחות.

    אני אישית חושב שכהן במשחקי תפקידים של פנטזיה, שם הדת מקבלת לעתים קרובות הרבה יותר התגלמות ממשית בצורת קסמים ונסים, דברים עצומים ונפלאים או נוראיים ואכזריים וכדומה, הוא כלי שרת רב-עוצמה בשירות המסדר שלו. לא כל אדם מאמין מקבל ישר את מתת הישות העוצמתית האחראית על כל תפיסת עולמו.
    אם כהן של אל הסדר, הצדק והמשפט, נמציא בתור דוגמה, חי את חייו בכאוס, כנראה שמשהו לא מתקתק בחבילה כולה.

    כהנים לדעתי הם כמעט תמיד פוטנציאל למשחק דמות - בו הדמות מגלמת את רצונה האישי שלה המתנגש עם הצדדים הלא מקובלים בדתה, מכיוון שגם בתחום הדת, למרות אמנותה, היא מתנגשת לעתים קרובות במיוחד עם אירועים, עצמים או ישויות שהדת שלה מתנגדת לה לעתים קרובות, וקונפליקטים הם בלתי נמנעים. אבל זהו הבסיס לכל הרפתקה טובה. השאלה היא כמה הקונפליקט הזה מקבל ביטוי. אותו כהן של אל הצדק והמשפט למשל - אשר חבר לחבורה של הרפתקנים, כדי לעצור את פשיטתם של שודדים צמאי-דם על איזור ספר, אמור להכנס לקונפליקט ואולי אפילו להתחרפן, אם החבורה קוטלת ללא משפט וב"הגנה עצמית" (או התקפה עצמית יותר נכון) את מחנה השודדים, בלי משפט מסודר ובלי עדי אמת, או גרוע מכך, מבלי תיעוד ופרוטוקול כדי לדווח למומנים עליו !
    מן הסתם כהן עם שכל בראש יבין שהוא צריך להביא את השליחות שלו - וככהן הוא שליח של הדת שלו - לכדי מימוש גם בתנאים קשים. הוא צריך ליישם -כמה- שיותר מעקרונות הדת שלו בכל מצב ובכל אפשרות, והדבר גורר קונפליקטים פנימיים אינטנסיבים כי אי אפשר לשמור על כל העקרונות כל הזמן בתנאי שטח כה קשים, ופשרות חייבות להיווצר. כמעט כל כהן יכול למצוא את התחום האפור הזה מקום לפרוח -

    או לנבול, במקרה שהוא סתם משמש כלוחם שמרפא אחרים.
    שתף ב-Google+

  10. #10
    הצטרף בתאריך
    15.12.2006
    עיר
    קדרון
    הודעות
    937
    נחמדה הגישה שלך, מזכירה לי מעט את חילוקי הדעות הפנימיים שקיימים אצלנו (בכנסיה הנוצרית)

    שתף ב-Google+

  11. #11
    הצטרף בתאריך
    13.10.2006
    עיר
    המבוך של זאנדור
    הודעות
    1,644
    דיפיילר - אנחנו לגמרי רואים עין בעין.
    שתף ב-Google+

  12. #12
    הצטרף בתאריך
    11.01.2007
    הודעות
    8
    אני שמח שאנחנו רואים דברים דומים,
    אבל אני רק התחלתי לשפוך את חמתי ! (או סתם להמשיך להביא רעיונות איך להפוך את דמות הכהן במשחקי תפקידים ל..אמינה ? זו המילה ? אמינה.. נו מילא, נתפשר על אמינה. כי ריאליסטית היא לא )

    צריך לזכור ולהפריד בין העולם בה דמות כהן גרה וחיה את חייה, לבין העולם שיש לה קשר איתו - אם זה האל שלמעלה, השמיים המסורגים מלאי אלף האלים או דרקון הסערה שמעניק כוחות על טבעיים למאמיניו. יש הבדלה ברורה אצל שאר הדמויות, ומשום מה רק אצל הכהן הדת והאמונה שלו מתבטאת ביכולת על-טבעית. זה בגלל שהוא מקושר אל הדברים שמעבר, אותה אמונה או אלוהות אשר -בחרה בו- (ולא להפך, בין היתר) להיות לה לשליח, לפאראגון מסוים, מכל סיבה שהיא. בעולם מתוקן יש אין ספור מאמינים לקצת פחות מאין ספור דתות, וכולם מאמינים בהם עד רמה מסוימת, חלק נובע מידע קיומי מסוים, וחלק פשוט מתלות מחשבתית במשהו נשגב יותר ממה שהם מסוגלים להבין. רובם המוחץ של האנשים הנוטים להאמין - גם בעולמנו כבדרך אגב- היא שהם פשוט שואפים לתת תשובות לשאלה הגדולה מכולן "למה אנחנו פה?"
    במשחקי תפקידים לרוב התשובה הזאת היא "בגלל שנוצרתם, אתם ובני מינכם ובני המין השכנים לכם - על ידי ישויות רבות עוצמה, אשר היו ויהיו לנצח - כמו עצם הרעיון והמחשבה, הזמן והמרחב עצמם" - או פשוט "אתם צאצאיהם נטולי הכוחות של גזע עתיק שלא איתנו כבר, אבל שרידיו האחרונים הפכו לדמויות אשר שומרות על עולם המפתן, בין העולם הזה לעולם שאליו נשמותינו - בהנחה שאנחנו מחזיקים בכאלה - יגיעו אחרי שגופנו יקבר כראוי". תהיה התשובה אשר תהיה, היא מחוזקת ומחזקת את עולם המערכה בכך שהיא מגשימה את יעודה של האמונה בפרקטיקה בזמן משחק, על ידי דגש ברור שהחיים ומוות בידיה. האמונה מסוגלת לדחות ולהאט השפעות קטלניות (והדוגמה הברור לכך היא "ריפוי פצעים קלים" אני חושב) והשנוי הקטן ביותר שמחולל ה-cantrip הצנוע ביותר, אינו נובע בגלל שיש משהו בעולם שהוא קסום יותר ממה שהוא לא קסום, אלא בגלל שבאמצעות כוחות שמעבר לבינתנו - ישויות אדירות מנתבות את רצונן לביצוע תוכניתן הגרנדיוזית שכל פרט קטן בה הוא עצום, ואנחנו לא מסוגלים להבינו, כנראה.
    כוהן אשר מטיל את הלחש דרגה 0 "תיקון" לדוגמה, יעני Mending לאלה שמשחקים באנגלית בלבד, הוא בעצם שליח של אל לא פחות מאחד שעושה Control Weather. ובעצם, הכהן אינו מתקן, מרפא, מחדש, משנה ומשפר דבר. האלוהות שלו מנתבת דרך כלי התקשורת היחיד שלה עם הכהן, האמונה שלו, את כוחה לביצוע רצונה.

    כאשר הכוהן חורג מרצונה של האלוהות המסוימת, זה כנראה גם משהו שתוכנן מראש, או שלא, והיא מאבדת את "כוחותיה", הקשר עם האל אובד.

    בקצרה- הכהן מעולם לא היה באמת בעל לחשים. אבל ככל שמתחזק הכלי שמקשר בינו לבין האלוהות, ושוב, הכלי הזה הוא -אמונה- ככה האלוהות מסוגלת להעניק ולהטיב לו יותר יכולות הנראות לבני אדם כעל-טבעיות, על-אנושיות וסותרות את רצף המציאות המוכר.


    ננסק, אקיצר, מתי מקימים קבוצה יחד ?
    שתף ב-Google+

  13. #13
    הצטרף בתאריך
    13.10.2006
    עיר
    המבוך של זאנדור
    הודעות
    1,644
    Defiler, אל תעשה לי רע! אני כבר בשתי קבוצות, אין לי זמן לעוד אחת, ועכשיו בגלל ההודעות שלך אני רוצה להתחיל מערכה שמבוססת על כוהנים בלבד =)

    זה יכול להיות מגניב. ארבעה כוהנים של אלים שונים, עם אמונות ודיעות שונות, (ואולי איזו דרגה או שתיים במקצועות נוספים, כדי לעגל את הדמות), יוצאים למסע קדוש (ובין מישורי?.. מעניין) מאחר ויש איזה כוח נורא שמאיים על שלוות הסדר הטבעי כולו. (מה, לצרף גם דרואיד?... מעניין..)

    כוהן שולת!!1
    שתף ב-Google+

  14. #14
    הצטרף בתאריך
    11.01.2007
    הודעות
    8
    החלק האתגרי של משחק דמות של כהן, הוא לדעת לשלב אותו במערך העולם הכביכול חילוני של שאר הדמויות. גם אם מרבית הלוחמים, הנוכלים והאשפים אינם בדיוק המאמינים האדוקים של איזו דרך מסוימת מלבד הדרך שלהם, וזה לא עניין של אמונה, אלא עניין של "אני סומך רק על החרב שלי / הקסם שלי / היכולות שלי".
    הכהן מגלם דמות דתית בעולם שהוא לרוב חילוני. תוסיפו לכל הנפח העצום של עולם אשר בו נסים אכן מתרחשים, וכביכול מעניקים לגיטימציה לקיומו של שליח אלוהות כלשהו, ועל זה תוסיפו את העובדה שיש קוסמים, שבעקרון גם הם מחוללים דברים על-טבעיים, על-אנושיים ואשר שוברים את רצף המציאות, רק שהם עושים זאת בעצמם, ואינם משמשים כלי קיבולת של יכולות על טבעיות כמו הכהן, אשר בעצם מעולם לא עשה זאת בעצמו, אלא היה הזרוע, הפה ושרביט הנסים של האלוהות אותה הוא מייצג.

    אבל בעוד הכהנים והקוסמים יכולים להתווכח שנים על "מי יותר חזק, אדם המשריש פלאים בכוחות עצמו, או אל המעניק פלאים לעולם באמצעות אדם" - לכהן תמיד יהיה הקלף המנצח, שהאלוהות אותה הוא מייצג אחראית על הרבה יותר מרק הדברים העל-טבעיים. כהן של אובד-היי בהחלט לא צריך להתגאות בכך שהאל שלו גורם לעשבים שוטים לצמוח ולתפוס את רגלי האויב -אלא בכך שאובד-היי רב העוצמה והמעללים כיסה במהלך עשרות אלפי שנים את האדמה עליהם אתם דורכים בעשב, יערות-עד, פרחים משלל סוגים שאין אפשרות לספרם ועוד ועוד ועוד. אלו הנסים האמיתיים של האל, לא הflame strike שמגיע פעם בשבוע.
    שתף ב-Google+

הרשמה