תפריט ראשי

תוצאות 1 עד 6 מ 6
  1. #1
    הצטרף בתאריך
    03.12.2006
    הודעות
    1,057
    ברט ארט הגדול מכולם בראיון מרתק:ו
    הדפס מאמר יש מעט מאד אנשים שראויים להיכנס להיכל התהילה יותר מברט הארט.
    ברט הוא אגדת רסלינג והיו לו קרבות קלאסיים רבים בזמן שהחזיק בתואר אלוף ה-WWE 5 פעמים.
    למרבה הצער, מחוץ לזירה היו להיטמן מאבקים הרבה יותר קשים. אחיו אוון נהרג לאחר שכניסה מרשימה לזירה התפקששה בזמן אירוע של WWE בשנת 1999. זו הייתה טרגדיה שקרעה את משפחת הארט. בראיון הבלעדי הזה ברט מדבר על הטראומה ומביע חרטה על כך שלא דיבר עם אוון לפני הפעלול כדי שיוכל לשכנע אותו לוותר על זה. ברט גם עונה על שאלות לגבי הדפיקה ממונטריאול.

    אז אם אתם מעריצים ותיקים של ברט או סתם אוהדים חדשים שרוצים לגלות דברים עליו, זה הראיון שלא כדאי לכם לפספס.


    ג'ונתן, לידס: בתור הבן של סטו הארט והאח של כ"כ הרבה מתאבקים מוכשרים, האם היה איזשהו סיכוי שתעשה משהו אחר בחיים חוץ מלהתאבק?

    ברט: לא היה מומלץ להמר על דבר שכזה.. תמיד רציתי להיות מתאבק מאז שאני זוכר את עצמי. בערך מגיל 3 או 4. מהגיל הזה ואילך הכל היה רסלינג: ציירתי ציורים של קרבות והכנתי חגורות מקרטון.
    יש אפילו תמונה שלי בתור ילד קטן(באחד מהמגזינים של ה-WWE) לבוש בתחתונים לבנים ומוקף בערימה של גביעי רסלינג. אני לא חושב שזה השתנה עד גיל 14 כשהרסלינג עבר הרבה שינויים והטריטוריה של אבא נהפכה לפחות פופולרית. כשהייתי בן 16 והייתי מתאבק חובבני, הדבר האחרון שציפיתי שייצא ממני היה מתאבק מקצועני.
    כל זה השתנה בגיל 20 כשהבנתי שרסלינג מקצועני עשוי להיות יותר כיף והרבה יותר משתלם כלכלית מאשר עבודות הבנייה שהציעו לי.

    כריסטופר, דרבי: אביך סטו ידוע בתור מישהו שמסוגל לגרום לאנשים מבוגרים לבכות ולהתייפח באמצעות כישורי ההיאבקות שלו. מה סיפור ההכאבה האהוב עליך שקשור אליו?

    ברט: יש לי המון כאלה! הסיפור הכי אהוב קשור לתקופה שהייתי בבי"ס תיכון וספגתי המון ירידות והתגרויות מהמתאבקים החובבנים על כך שהופעות הרסלינג המקצועני של אבי היו מגוחכות ולא רציניות. בתקופה הזו לא היו בארגון שלו מתאבקים טובים במיוחד, כך שהיה לי קשה להגן עליו!
    אני זוכר שנבחרתי לצאת למחנה רסלינג חובבני עם חבורה של מיטב המאמנים והתלמידים של העיר.
    כשאבא שלי עלה במדרגות כדי לאסוף אותי, אחד מהמאמנים פשוט החל להתפוצץ מצחוק מול הפרצוף שלו. נהייתי אדום כולי בפנים והילדים האחרים אמרו לי: "זה אבא שלך, בנאדם? מה הוא כבר יכול לעשות? לעשות עליו מהלכים של רסלינג?" אבא שלי צחק איתו קצת בהתחלה, אבל אח"כ הוריד את הנעליים כ"כ מהר שהוא אפילו לא שם לב... הוא מתח את המאמן לכל הכיוונים במשך 30 דקות. הוא פשוט לא שחרר אותו... המאמן צעק, התפתל, ודפק על המזרון בתנועת כניעה. נהניתי מכל רגע. זה היה פיצוי על כל החרא שהמתאבקים החובבנים האכילו אותי. אח"כ כבר לא ממש הציקו לי..

    רוי, האריסון, אמסטרדם: פעם גרתי בוונקובר והייתי מעריץ גדול של Stampede wrestling.
    אהבתי את הקרבות בינך לבין דיינמייט קיד. איך היית מגדיר אותו ואת דייבי בוי (בריטיש בולדוג ז"ל) בתור בני אדם?


    ברט: הייתי חבר ממש טוב של שניהם כשהיינו ב-Stampede wrestling. הייתי השושבין בחתונתו של דיינמייט ודייבי בוי גר איתי בשנים הראשונות שלו בקלגרי. כשהתאבקתי כאן (אנגליה) ב-1981 גרתי אצל אימו של דייבי. בעקבות הביקור שלי כאן בימים האחרונים, מצאתי את עצמי נזכר בהרבה סיפורים מצחיקים שקשורים לדייבי. לא כולם ראויים לפרסום, אבל נראה לי שאפשר לספר לכם אחד מהם:
    כולנו יצאנו לשתות בבר יפני (בזמן מסע הופעות ביפן) כשמאפיונר יפני אורגינל (עם האצבע החתוכה והכל) שלח כמה משקאות לשולחן שלנו. חשבנו שכדאי לשתות את המשקאות מתוך כבוד אבל זה ממש הציק לנו בגרון. לקח קצת זמן לבלוע את זה עד הסוף. אח"כ מישהו סיפר לנו שהיו בתוך המשקאות איברי מין של צבים!
    אחרי כמה שנים התבדחתי בחדר ההלבשה עם דייבי ו(אני חושב) קורט הניג אמר: "זו לא הפעם הראשונה שלדייבי היה ז*ן בפה!" דייבי התחיל ממש להתעצבן אבל פשוט המשכתי ואמרתי לו: "דייבי, בחייך. אני הייתי שם. ראיתי אותך עם ז*ן בתוך הפה!" הוא ממש התעצבן ואשכרה רצה ללכת איתי מכות בגלל זה. לאחר מכן הזכרתי לו על האיברי המין של הצבים מיפן והוא היה חייב להודות שזה נכון..

    כריסטין, מנצ'סטר: האם יצא לך לדבר הרבה עם דייבי לפני שהוא נפטר?

    ברט: לא, ניתקנו קשר לאחר מותו של אוון.
    למרות שמעולם לא הייתה לי בעיה עם זה שדייבי עובד עבור ה-WWE לאחר מותו של אוון, ביקשתי ממנו (בשמה של מרתה אשתו של אוון שהגישה תביעה) להימנע מלהגיב לגבי מה שקרה.
    בנקודה הזאת וינס עדיין לא זוכה מאשמת הרשלנות הפלילית על מותו של אוון. לא זיכו אותו עד אוגוסט של אותה שנה, כך שבשלושת החודשים הראשונים לאחר שאוון מת עדיין לא ידענו בדיוק מה קרה או מי היה אחראי. זה היה מצב מאוד רגיש. דייבי ואחותי (אשתו) דיאנה לא הבינו את זה. אני חושב שדיאנה רצתה להיות הסייבל הבאה או לפחות להזניק את דייבי למעמד גבוה ב-WWE. כנראה שבגלל זה הם המשיכו להגן על וינס בכל מחיר. דייבי אמר דברים כמו "אוון ידע מה הוא עושה" ו-"אוון שחרר את הכבל" אבל לא הייתה לו דרך לדעת את זה. בחקירה התברר שהכבל מעולם לא שוחרר.
    לצערי זה די הפריד בינינו, למרות שחזרנו לדבר לפני שדייבי נפטר. אני הבנתי שאחותי גרמה לו לומר את הדברים האלה ואני עדיין לא מדבר איתה.

    ג'ורג', ניו יורק: האם אתה מאשים את ה-WWE במותו של אוון כמו מרתה?

    ברט: אין לי שום בעיה עם ה-WWE או עם וינס מקמהון כרגע. אני חושב שוינס הרגיש נורא כמו כולם כשאוון נהרג. אם הייתי במקומו הייתי גם כנראה מנסה להילחם בכל הכוח נגד התביעה שעמדה מולי ועושה הכל כדי לנקות את שמי. אני לא חושב שהוא אשם במה שקרה. בסופו של דבר אוון שלט במעשיו. כמו שדייבי אמר: אף אחד לא דחף אותו. הייתי מצפה שוינס יהיה מעט יותר רגיש בתקופה ההיא, משום שהוא היה די קשה איתי. האחיות שלי אלי ודיאנה גרמו לזה להיראות כאילו רק אני הייתי מאחורי התביעה. לא היה לי שום קשר לזה. בסה"כ דיברתי בשמה של מרתה ושאר המשפחה. כשמרתה קיבלה את הפיצויים שלה היא די השאירה אותי במצב של קיפאון ולא ממש שמעתי ממנה מאז. אני חושב שמרתה הייתה מאוד לא הוגנת כלפי משפחתי בספר שלה. רק דיאנה, אלי ואולי ברוס היו נגד התביעה שלה. זה לא היה בסדר מצידה להכניס אותי ואת רוס, קית' או אמא שלי לאותה קטגוריה שדיאנה ואלי נמצאו בה. למרות כל זאת, אין לי יותר טענות כלפי אף אחד לגבי מה שקרה.
    לפני שחטפתי את השבץ היה לי הרבה כעס בפנים כלפי אלי ודיאנה. בבית החולים החלטתי להתרכז בהחלמה ובעתיד שלי במקום לדאוג לדברים שהיו בעבר וגם ככה לא יכולתי לתקן.

    קרלה: אתה אומר לעיתים קרובות שאם היית ב-WWE בשנת 1999 אז מותו של אוון היה נמנע. למה בדיוק אתה מתכוון?

    ברט: הייתה לי השפעה מסוימת על אוון. כל מה שהוא עשה בקרבות, כולל הסיום, עבר דרכי קודם.
    דיברנו כמעט כל הכל והוא ייחס חשיבות גדולה למה שאמרתי לו. אין לי ספק לשניה שאוון היה בא אליי ומספר לי על מה שרצו שהוא יעשה ב-Over The Edge. אני גם בטוח שהייתי אומר: "למה שתעשה את זה?! מה יקרה אם משהו ישתבש? למה שתרצה לסכן את כל מה שעבדת עבורו?" היה לוקח לי בערך דקה לשכנע אותו לוותר על זה. יש לי עדיין המון חרטות לגבי הנושא הזה. אם כל הבלגן עם וינס מקמהון בסורבייבור סיריס לא היה קורה, אז אני בטוח שהייתי שם כדי לעצור אותו.

    מייקל, מינסוטה: איך היה לעבוד עם שון מייקלס לפני שהיחסים ביניכם התערערו?

    ברט: הוא היה טוב. תמיד חשבתי ששון היה אולי האתלט הטוב ביותר שנלחמתי מולו.
    המאבק היה צמוד בינו לבין קורט הניג. הוא היה ונשאר מתאבק טוב ואני לעולם לא אוכל להכחיש את זה. הבעיה העיקרית של שון הייתה חוסר הביטחון שלו. הוא איבד את הביטחון לפעמים והיו לו הרבה ספקות לגבי עצמו. דברים מהסוג הזה גרמו לשון להשתנות מבחור די טוב לפרימדונה חמומת מוח.

    טוני, אדינבורו: סירבת לאבד את אליפות ה-WWE לשון בסורבייבור סיריס 1997 ובכך גרמת לו, לוינס ולאחרים לדפוק אותך. שון כתב בספר שלו שזה קרה משום שייחסת לעצמך חשיבות של גיבור גדול בקנדה(היכן שהאירוע נערך). האם זה נכון?

    ברט:זה נכון שהייתי גיבור גדול בקנדה, אבל לא בגלל זה היה כל הסיפור.
    היה מדובר בעיקר על אמון וכבוד. תמיד הייתי אלוף אמיתי עבור החברה, האוהדים, הביזנס והמתאבקים בחדר ההלבשה. שון ואני היינו מסוכסכים למשך תקופה מסוימת ובאביב שלפני סורבייבור סיריס הלכנו קצת מכות. שון חזר ל-WWE לאחר מספר חודשים כדי לשפוט את הקרב שלי בסאמרסלאם. מעולם לא התנצלנו אחד בפני השני, אבל הגענו למצב שלחצנו ידיים בצורה רשמית שכזאת לאחר קרבות. חשבתי שהכל כבר בסדר וכשגיליתי שאני מתאבק מולו בסורבייבור סיריס, אז לא הייתה לי בעיה עם מה שה-WWE רצו לעשות.
    לאחר ששון שפט קרב שלי בסאן חוזה, קליפורניה לקחתי אותו הצידה כדי לטהר את האווירה.
    אמרתי לו: "אין לי שום בעיה איתך ואשמח שנעבוד ביחד בסורבייבור סיריס. אתה יכול לסמוך עליי שאגן עליך בזירה ולא אעשה שום דבר מלוכלך. הכי חשוב לי שתדע שאין לי שום בעיה להוציא אותך אובר".
    שון הסתכל לי לתוך העיניים ואמר: "אני רק רוצה שתדע שאני לא מוכן לעשות את אותו הדבר עבורך". אף פעם לא אמרו לי משהו כזה ועוד במיוחד כשהייתי אלוף. הייתי בהלם מזה.
    אני זוכר שהסתכלתי על ג'ים ניידהארט שפשוט ניער את ראשו ויצא מחדר ההלבשה.

    ראיתי את וינס בשבוע לאחר מכן באוקלוהומה, סיפרתי לו מה שון אמר והודעתי שאין מצב שאני אוציא אותו אובר עכשיו. הייתי מוכן לעשות זאת רק אם הוא יוציא אותי אובר ויראה שיש לו מעט כבוד אליי.
    וינס שוב התעקש שאפסיד לפני האירוע, אבל הייתה לי אפשרות לשליטה יצירתית ב-30 הימים האחרונים לפני העזיבה ל-WCW אז לא הסכמתי. אמרתי לוינס: "נשאר לי חודש בחוזה, כך שיש מיליון דרכים לעשות את זה. אני אפילו אוציא אותו אובר במנדיי נייט רו ממש באמצע הזירה, אבל אני לא מתכוון לתת לבחור להתנהג אליי בכזה חוסר כבוד.

    דייויד: האם היה איזשהו סיכוי שפתאום תופיע בשידורי WCW עם החגורה של WWE?
    יותר חשוב מזה: האם אתה בדעה שוינס חשב שתעשה זאת או שהוא סתם רצה לקבור אותך בדרך החוצה?


    ברט: אני חושב שהוא רצה לקבור אותי בדרך החוצה. הייתה באותה זמן תביעה גדולה בין WWE ל-WCW בגלל שאלונדרה בלייז הביאה את התואר של WWE ל-WCW וזרקה אותו לפח הזבל. בגלל שיש זכויות יוצרים על החגורות של WWE, הם יכלו לתבוע את טרנר על שימוש בהן.
    WCW היו מאד זהירים ומודעים לכך. גם אם הייתי מופיע עם החגורה ומציע לעשות עם זה משהו (דבר שלעולם לא הייתי עושה), אז הם לא היו יכולים להשתמש בזה גם ככה.
    לאריק בישוף לא היה אכפת מהחגורה. הוא אמר לי לעשות מה שאני רוצה וצריך לעשות ב-WWE לפני שאני עוזב. פשוט רציתי להגן על עצמי. ל-WCW לא היה שום קשר לזה.

    איאן, בירמינגהאם:שון כתב בספרו שזה היה רעיון שלך שהוא ישתמש בשארפשוטר. לא ציפית שמשהו יקרה?

    ברט: זה פשוט לא נכון. לא רק שהם ביקשו ממני להוסיף את הקטע של השארפשוטר, אלא שהם התעקשו על כך. פאט פטרסון בא אליי פעמיים-שלוש ואמר לי: "זה פשוט ישגע את כל האולם!"
    אנשים שואלים אותי איך יכולתי ליפול בפח ולהיות כ"כ תמים כך שהרשיתי לו לנעול עליי אחיזת הכנעה.
    האמת היא שהאמנתי בלב שלם בארל הבנר שהיה חבר טוב שלי. דיברתי עם ארל בלילה שלפני האירוע. ציינתי באוזניו שאני חושש שידפקו אותי, אבל הוא נשבע בראש של ילדיו שהוא בחיים לא יעשה את זה. ארל היה כ"כ מזועזע מעצם המחשבה של לעשות דבר כזה, אז התעקשתי שהוא ישפוט את הקרב. זאת בדיוק הייתה הטעות שלי.

    פייסל קאהן: הרבה אנשים בגדו בך בלילה ההוא. איזו מהבגידות כאבה הכי הרבה?

    ברט: אני לא מאשים את ארל יותר מכיון שלא ממש הייתה לו ברירה. הוא גילה על זה בדיוק לפני שהוא יצא לקרב עצמו. זה היה כמו חבורת גנגסטרים שכיוונו לו אקדח לראש. למרות שלא קיבלתי מעולם התנצלות אמיתית מוינס, סלחתי לכולם בליבי חוץ משון.
    אני תמיד מסתכל על הנערים של הרסלינג כמו על צבא. כולם נמצאים בחזית יחד ונלחמים עבור אותה מטרה. עבורי זה מאד פוגע ליפול בעקבות מכה של מישהו מהצד שלי. שון סיפר בספר שלו שטריפל אייץ' והוא שכנעו את וינס לדפוק אותי ואני מאמין לזה. בכל זאת, לא בכל יום רואים מישהו שמתגאה בכך שהוא בגד במישהו ולמעשה דקר אותו בגב..
    אם וינס היה בא אליי ומבקש לדפוק את שון, אז בטוח הייתי אומר לו שאני לא פועל ככה. לעולם לא הייתי דופק מישהו ולא משנה מה הנסיבות. יש לי יותר מדי יושר מכדי לרדת לרמה הזאת.
    זה ההבדל בין שון מייקלס לברט הארט.
    שתף ב-Google+

  2. #2
    הצטרף בתאריך
    29.11.2006
    עיר
    באר שבע
    הודעות
    2,666
    ואו אחלה ראיון תודה!
    שתף ב-Google+

  3. #3
    הצטרף בתאריך
    13.12.2006
    הודעות
    824
    כמה שאני אוהב את שון הוא יצא אפס בסיפור הזה!
    שתף ב-Google+

  4. #4
    הצטרף בתאריך
    20.12.2006
    הודעות
    9,390
    אני באמת חושב שכל הקטע עם הדפיקה במונטריאול לא היה לעניין לא עושים כזה דבר גם אם אתה לא אוהב את הבן אדם...
    שתף ב-Google+

  5. #5
    הצטרף בתאריך
    02.01.2007
    הודעות
    130
    תודה על ההשקעה!!!!
    שתף ב-Google+

  6. #6
    הצטרף בתאריך
    20.12.2006
    הודעות
    9,390
    אולי כדאי גם לשים ראיונות עם מתאבקים יחד עם ביוגרפיות של מתאבקים כי זה גם נותן מידע עליהם...
    שתף ב-Google+

הרשמה